לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הקושיה החמישית: אופטימי או פסימי?

הקושיה החמישית: אופטימי או פסימי?

הסיפור שמאחורי חג הפסח נותן מענה למסעו של האדם בחיפוש אחר חיבור רוחני.

מאת

האם אתם אופטימיים או פסימיים?

התכוננו לכך שהקב"ה בכבודו ובעצמו ישאל אתכם שאלה זו.

לפי התלמוד, ישנה "בחינת גמר" שכל אחד מאתנו יצטרך לעמוד בה כשייפרד מהעולם הזה. לפני שאנו נשלחים אל הבית הנצחי של נשמתנו, עלינו לענות על מספר שאלות לגבי האופן שבו חיִינו את חיֵינו. לאחר מכן קובע בית הדין הגבוה של מעלה את פסק הדין, בהתבסס על תשובותינו.

חלק מהשאלות הללו מובנות מאליהן: "נשאת ונתת באמונה (האם נהגתם ביושר בעסקים)? קבעת עתים לתורה (האם הקדשתם זמן ללימוד תורה)? וכו'

אבל למרבה ההפתעה, נראה שאחד הדברים שמעסיק מאוד את בית הדין של מעלה הוא האם חיינו את חיינו בגישה אופטימית או פסימית – "ציפית לישועה?" נישאל. "האם, כמו הפסימי, צְפִיתֶם תמיד אסונות, האמנתם שדבר לעולם לא יסתדר, סברתם שתקווה היא שאננות לא מציאותית של אידיאליסט חסר תקנה? או אולי הייתם מספיק חכמים להבין שאופטימיות היא מתנתו הגדולה ביותר של האלוקים למין האנושי, תרופת פלא שנועדה לאפשר לנו להתמודד עם המציאות על-ידי הכרה מחדש בכוח עליון מלא דאגה וחמלה?"

נראה שיש מידה רבה של אמת בדבריה של גולדה מאיר כי "פסימיות היא מותרות שיהודי לעולם לא יכול להרשות לעצמו". אבל פרשני דברים מדהימים אלה תמהו בכל זאת, "מהו המקור התנ"כי לשאלה הזאת? אם אנו אחראים לגישתנו לחיים, וזוהי מצווה בעלת חשיבות כה רבה להיות אופטימי, היכן בתורה נוכל למצוא צו זה?"

התשובה שעונים החכמים שופכת אור חדש על חג הפסח.

הדיבר הראשון מתוך עשרת הדיברות קובע: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". מוזר. ה' אינו מגדיר את עצמו כבורא השמיים והארץ. במקום זאת, הוא בוחר להדגיש את תפקידו כגואל העם היהודי. אבל בריאת העולם הייתה משימה קשה ומרשימה הרבה יותר, האין זאת? הן אחרי הכל, לינקולן הצליח לשחרר עבדים, אבל רק הקב"ה יכול היה ליצור את העולם.

אמת. אבל הדגשת תפקידו של ה' כבורא לעולם לא תעניק לנו את הידיעה כי גם לאחר שסיים "לעצב" את העולם, הוא עדיין דואג ליציר כפיו ומעורב אישית בשמירת שלומו ובהבאתו לכלל שלמות.

יציאת מצרים הוכיחה כי הדאיזם (ההכרה שאלוקים ברא את העולם אך אינו מתערב במהלכו - הערת המתרגמת) הוא טעות, באותה מידה שהאתאיזם (חוסר אמונה בא-ל) הוא טעות. שלילת דאגתו המתמדת של השם לברואיו היא כפירה באותה מידה כמו שלילת עצם קיומו.

הדיבר הראשון מייצג הצהרת אמון בכוח עליון שמחויב לדאוג לנו בכל דור ובכל מקום

הדיבר הראשון, במשמעותו העמוקה, דורש לא רק את אמונתנו בכך שלפני שנים רבות עשה אלוקים דבר מופלא למען עמנו. הדיבר הראשון גם מייצג הצהרת אמון בכוח עליון שמחויב לדאוג לנו בכל דור ובכל מקום. "ארץ מצרים, בית עבדים" זהו סמל למאבק לאומי ולקשיים אישיים. בתקופות מסוימות בחיינו כולנו סבלנו במידת-מה כמו אבותינו המשועבדים. כולנו חווינו את העבדות הטמונה בהתמכרות – לעושר, לכוח, לתהילה, להנאות. כולנו זעקנו אל אלוקים פעמים אין ספור מעומק הלב בקריאה: אל תשכחני בעת צרה, אל תישאר בשתיקתך, אתה תקוותי האחרונה.

ה' מצפה מאתנו לענות את התשובה הנכונה כשנישאל לאחר המוות "ציפית לישועה?" כיוון שעלינו להרגיש זאת בלבנו - את הדרישה הנרמזת כבר בדיבר הראשון.

האם אלוקים שומע אותנו כשאנו זועקים אליו? האם הוא בכלל יודע על נוכחותנו? הסיפור של חג הפסח – שבו בחר ה' בתור כרטיס הביקור שלו שמצהיר על זהותו – נותן מענה למסעו הקיומי של האדם בחיפוש אחר חיבור רוחני. כן, יש אלוקים שמקשיב, שיודע, שמושיע – וכפי שהוא עשה זאת לפני זמן כה רב, הוא יעשה זאת שוב בעודנו מתמודדים עם אתגרי היומיום שלנו.

בסיכומו של דבר, יש רק שתי דרכים להסתכל על החיים. או שימינו חסרי משמעות, תוצאה של צירופי מקרים אקראיים - או שהם חלק מתוכנית גדולה יותר ומצייתים לסדר אלוקי נעלה שקיים בהיסטוריה. אם כך, אין זה מקרה שהטקס המרכזי בפסח ידוע בשם "סדר". לא כיוון שיש סדר לארוחה, אלא כיוון שיש סדר בחיינו. צירופי מקרים - נצהיר באותו לילה - הם רק דרכו של אלוקים כשהוא בוחר להישאר אנונימי. העולם הוא אכן במה, כפי ששייקספיר ניסח זאת, אבל התורה מוסיפה את הנקודה החשובה ביותר למטפורה זו: העולם הוא במה, ולהצגה הזו יש במאי.

זוהי הסיבה לכך שחובתו של כל יהודי להיות אופטימי. פסימיים חוששים מעתיד לא בטוח; בעלי אמונה מצפים לברכות שהובטחו על-ידי השם. פסח, כך קובעת ההלכה היהודית, חייב תמיד לחול באביב. לוח הירח מותאם ללוח זמנים זה כך שאם החג אמור לחול מוקדם מדי, מתווסף חודש לימות החורף והשנה הופכת לשנה מעוברת. זאת מכיוון שחג הפסח והאביב הם תאומים. שניהם מסמלים תקווה והתחלות חדשות. שניהם מבטיחים לידה מחדש המבוססת על אהבתו המתמדת של השם למין האנושי.

לכן, כשאנשים שואלים אתכם את השאלה החוזרת על עצמה: "אתם מוכנים לפסח?", אל תחשבו רק על היין והמצות, על הניקיון שלפני החג והמאמצים הקדחתניים להיפטר מכל החמץ – חשבו האם אתם אכן מוכנים לקלוט את המסר המשמעותי ביותר של החג: האופטימי תמיד צודק – כיוון שיש לו תמיכה נסתרת.

מסיבה זו פסח, אינו רק חג העוסק בעברו של העם היהודי, אלא גם חג שמכריז על בואם העתידי של אליהו הנביא והמשיח...

 

8/4/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) אנונימי, 13/10/2009 09:44

עלו והצליחו

מבחינתי זו עבודת קודש מה שעשיתם וזה יהמר לזכותכם שרכשתי ידע בנושא זה. תודה רבה שבורא עולם שלח אתכם אלי כשליחים שלו ( :

(3) חביבה, 14/4/2006 07:09

זה נשמע כבר נדוש להודות על כל-כך הרבה מאמרים באתר המקסים הזה,

אבל המאמר הזה בהחלט עשה לי משהו. אימצתי לליבי - וב"ה לעתידי - בחום!!!

(2) ליה, 11/4/2006 05:33

וואי

אני בהחלט שוכחת את האופטימיות בצד לפעמים. אחלה מאמר העלית לי נק' למחשבה.

(1) חיים, 10/4/2006 06:07

מאמר יפה

מאמר יפה מאד. אשתדל להיות אופטימי ולצפות לישועה. החיים מקבלים משמעות טובה יותר!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub