לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




גישור פערים

גישור פערים

הגברת ההרמוניה בין הורים חילוניים לילדיהם החוזרים בתשובה.

מאת

שאלה:

אני בעלת תשובה, התחלתי לשמור מצוות כשכבר היו לי ילדים צעירים משל עצמי. לפעמים אני מרגישה כעס רב על הורי החילוניים, אשר למרות שהם הולכים לקראתנו במידה רבה בנושאים דתיים אישיים (הן איתי והן עם בעלי), הם בכל זאת מעירים לנו על עניינים בעלי חשיבות עליונה בחיינו. לדוגמא: הם כועסים על זה שיש לנו משפחה גדולה. הם הודיעו לנו שגם הם וגם ההורים של בעלי לא רוצים שנביא עוד ילדים לעולם! בכדי לשמור על השלום, אנחנו מקשיבים להם בשקט, אבל אחר כך מצטברים בתוכי כעס ועלבון ואני מרגישה שאני לא מסוגלת להשתחרר מהם.

איך אפשר להתרחק מהכעס, כשההורים שלי / הוריו של בן הזוג אינם שומרי מצוות?!

תשובה:

הסיטואציה שתיארת, במערכות היחסים בין בעלי תשובה לבין משפחותיהם או הוריהם החילוניים, אינה יוצאת דופן. לרוע המזל, כששני הצדדים מתחפרים בעמדותיהם, נגרמים הרבה עוגמת נפש וכאב מיותרים. במקום לחזק את האחיזה בעמדותיהם והרחבת הפער ביניהם, אני חושבת שיהיה זה נכון, אם שני הצדדים ייקחו בחשבון את הנקודות הבאות.

סיפרת לי שהוריך באו לקראתך, ושרק נושא אחד - "משפחה גדולה", נשאר כמקור לחיכוך ולכאב רב. אני מקווה שאני לא טועה ושאת יודעת להעריך נכון את השינויים הנדרשים ממשפחתך, בעקבות החלפת סגנון חיים, כמו שעשית את. את חייבת להבין ולראות את הבית שהם נתנו לך, בתור ביטוי נדיב של אהבה ודאגה כלפיך. אסור לך להתייחס לכך כאל דבר המובן מאליו. ומעבר לכך, את חייבת לדאוג לבטא את הכרת הטוב שלך, על כל צעד ושעל לאורך הדרך.

חוץ מהשינויים והויתורים המעשיים, הורים מוצאים את עצמם במבוכה רבה, בכל הכרוך במהפך הגדול שהחזרה בתשובה מביאה בעקבותיה אל חיי ילדיהם. בנקודה רגשית פנימית ועמוקה, יתכן שהם מרגישים כאילו מאשימים אותם, כאילו שופטים בצורה שלילית את איכות החיים שהם השקיעו עד כה בגידול ילדיהם. תחושה זו מאיימת על מהות ישותם - מפני שבליבם הם מפרשים זאת כפסילה, של מה שהם ראו תמיד בתור המאמצים הטובים ביותר למען ילדיהם.

התרופה היחידה להרגשה שלהם, כאילו נעזבו לבד מאחור, בעוד את ממשיכה לצעוד ולנגן את שיר הלכת האישי שלך, הוא ללמוד להכיל במקום להרחיק.

את צריכה לעצור ולחשוב על שנות העיצוב שלך כילדה בבית הוריך. להתאמץ ולאתר את המקור לרוח החקירה שלך, את זרעי השאיפה הרוחנית שלך לחיפוש אחר משמעות. מה נתן לך את האומץ לפרוץ החוצה ואת היכולת לחפש אחר האמת? אין ספק שתמצאי שהוריך, למרות שאינם נאמנים להתנהגויות הספציפיות של סגנון החיים שאימצת לעצמך, הם אלה שהעניקו לך את הפוטנציאל והאמצעים לחזור לשורשיך. אין ספק שהם העניקו לך סביבה של אהבה, חיבה, הגינות, פתיחות וכולי. ועוד מרכיבים חיוביים של הטבע אנושי אשר עודדו אותך לאורך הדרך.

חשוב שתגיעי להכרה, שבמידה רבה את עומדת על הכתפיים שלהם. מה שאת עושה לא בא מן הריק. מהיום והלאה, את צריכה לחוש כלפיהם הכרת הטוב, ואת חייבת להעניק להם את הכבוד המגיע להם. תני להורים שלך לדעת, שהמסע שלך התאפשר הודות להם ולשנים הרבות שהם השקיעו בך, ושאת אסירת תודה לנצח. להכיל לא להרחיק.

הייתי מציעה לך לשבת עם הוריך ולשוחח אתם שיחה פתוחה מלב אל לב. אל תתגונני.

חוץ מזה, הייתי מציעה לך לשבת עם הוריך ולשוחח אתם שיחה פתוחה מלב אל לב. אל תתגונני. אל תנסי להסביר את הסיבות הרבות למשפחה גדולה; הם כבר שמעו את זה קודם. פשוט תרשי לעצמך להיות חלשה. תני להם לדעת, שאת מבינה שהם דואגים לך. כל הורה רוצה שהילד שלו "ישמח" ושיהיה לו טוב ונוח. על פי הבנתם ועל פי דרך חשיבתם, הגדלת הלחץ בחיים בהוספת אחריות רבה יותר ויותר עם כל ילד נוסף, לא מסתדרת או מתאימה לתמונה של חיים טובים וקלים.

המקרה הבא שאני מכירה מקרוב יכול לספק דוגמה מאלפת לכך. מלי, פרקליטה צעירה עם עתיד מזהיר, החליטה לקבל על עצמה חיי תורה ומצוות. בתחילה, ההורים שלה פטרו את העניין כ"עוד שיגעון חולף", כשהם זוכרים את הימים שבהם הייתה "היפית" הנתונה להתנהגות בלתי שגרתית ואנטי ממסדית. אבל מבחן הזמן הוכיח אחרת, והם צפו באימה, איך הבת המושלמת שלהם, מתחילה להביא לעולם ילד אחר ילד.

באחד הימים אמא שלה התפוצצה מכעס - "מתי יהיה לך זמן בשביל עצמך? את אף פעם לא תוכלי להרשות לעצמך ליהנות מהדברים הטובים בחיים - חופשה, שייט... וכל שאר תענוגות העולם. את תשלמי שכר לימוד כל ימי חייך!"

מלי הבינה, שבליבת הכעס ומורת הרוח של הוריה טמונה דאגה עמוקה כלפיה. הם רצו שלתינוקת האהובה שלהם יהיו "חיים טובים". מלי הבטיחה להם, שדרך החיים בה בחרה, למרות שזה לא מובן להם, היא הדרך הטובה ביותר בשבילה, ושהבאת ילדים לעולם, היא מקור האושר הגדול ביותר שלה. היא 'כבר הייתה בסרט הזה' - בתור צעירה. היא חוותה 'שפע' והכירה את 'החיים הטובים' ובכל זאת, למרות שהחיים הנוכחיים שלה לא קלים, ואף על פי שגידולם של ילדים רבים תובע מחיר רב, היא גילתה, שבסופו של דבר, ההזדמנות להביא בן אדם ראוי לעולם, הוא העיסוק המשמעותי ביותר והמשתלם ביותר בחייה.

ולבסוף, מלי אף הצביעה בעיניים בורקות על החבורה העליזה שלה ושאלה: "דרך אגב, את איזה מן היהלומים היקרים האלה הייתם רוצים שאני אחזיר?"

נראה לי שבמקרה שלך, חשוב לגייס בפתיחות את עזרת הוריך. את צריכה לשתף אותם בכאב שמורת הרוח שלהם גורמת לך. את גם צריכה לשתף אותם בעובדה, שלמרות היותך נאמנה לחלוטין לדרך החיים בה בחרת, אין זו דרך קלה לניווט. אפילו הילדים הבריאים והחמודים ביותר דורשים אנרגיה פיסית רגשית ושכלית עצומה, ושקשה לך לעשות את זה לבד, ללא תמיכתם ומעורבותם החיובית.

תני להם לדעת, שבעוד שאין מה לדון לגבי דרך החיים שלך, את מאוד זקוקה לתמיכתם ולעידודם. את צריכה לראות שהם נהנים מהנכדים שלהם. אמרי להם, שזה יחמם את ליבך ויעניק לך את הכוח הנחוץ כדי להמשיך הלאה. בנוסף, הבטיחי להם שאת נוהגת באחריות - שישנם קריטריונים וסמכויות תורניים איתם אפשר להתייעץ, אם וכאשר יתעוררו בעיות הקשורות בגידולם של ילדים נוספים, ושבמידת הצורך תפני למקורות אלה.

במקרה של מלי, התהליך נמשך כמה שנים, והיא חיכתה לזמן הזה בסבלנות.

במקרה של מלי, התהליך נמשך כמה שנים, והיא חיכתה לזמן הזה בסבלנות. היא המשיכה להתייחס באהבה ובכבוד להוריה והם ביקרו זה את זה לעיתים קרובות, כשבכל פעם שהיא הייתה צריכה לדווח להם על הריון נוסף, היא נתקפה במתח ובחרדה.

לבסוף, בבר המצווה של בנה הבכור, כשאביה התבונן בבחור הצעיר והיפה, הוא הודה עם דמעות בעיניו והצהיר ש"שום דבר בעולם לא יוכל לגרום לי יותר נחת והנאה מאשר הנכדים הנפלאים שלי - כל אחד ואחד מהם".

אמנם, לא כל מצב נפתר בצורה מוצלחת כזאת אבל את מוכרחה לעשות את מיטב המאמצים, על מנת לשמוח בכל ביטוי של התקדמות ובכל צעד בכיוון הנכון.

בנוסף, אציע לך לעשות את הדברים הבאים:

 

  1. צרי מערכת קשרים והקיפי את עצמך בידידים בעלי ערכים דומים, המתמודדים עם ניסיונות דומים לשלך.

  2.  

     

  3. נסי לשמור על הדרך המוסרית הגבוהה של הערכה וכבוד להוריך, אפילו כשהמצב קשה ואת רוצה נואשות לראות יותר פתיחות וקבלה מצידם.

  4.  

     

  5. הזכירי להם שאת הבת שלהם. שאת נושאת את חותם הערכים שהם הקנו לך, גם אם הם מגדירים את עצמם בצורה שונה לחלוטין מהחיים שבחרת לעצמך. הבהירי להם, שלמרות דרכך השונה, תמיד תישארי בתם האוהבת שזקוקה לאהבתם, להבנתם ולתמיכתם.

  6.  

     

  7. התפללי והתחנני לאלוקים, שייתן לך כוח וחוכמה, ושיברך את מאמציך בהצלחה רבה, כמו שרק הוא יכול.

 

 

3/3/2013

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-4 דיונים

(4) אורית, 6/3/2013 10:55

מעניין שעושים רק מאמרים על הורים שילדיהם חוזרים בתשובה ולא על זוגות שאחד מהם חוזר

בעלי הסביר לי שאין מצב שזוג כזה יכול לחיות יחד ובגלל הבעייתיות הזו אף אחד לא רוצה להיכנס לזה

מישו, 6/3/2013 13:48

ראי המאמר הבא, ואפילו מאותה המחברת

http://www.aish.co.il/f/m/48852252.html הצילו! בן הזוג שלי יותר דתי ממני...

(3) עינב ראובן, 17/12/2005 18:53

שעבוד ההורים

ההורים אשמים איןלהם גב ועחוד שדרה יציב הם נעשים סמרטוטים משלמים ורק הם רוצים להציל אותה מהקשיים בגידול ילדים.
עדיף היה להשאיר אותם לנפשם להתמודד מול המצוקות הכלכליות .

(2) לינוי, 14/12/2005 14:18

תודה רבה!

בתור מישהי שרוצה לפלס דרכה לכוון הדת, וההורים לא יודעים על כך, זה מאד תרם לי לקרוא את ההצעות.
תודה רבה רבה!!! :)

(1) אנונימי, 13/12/2005 03:26

גם אנשים דתיים מתמודדים לפעמים עם הורים

שקשה להם לראות את ילדיהם מתמודדים עם משפחות גדולות, במיוחד עם בינהם יש ילדים עם צרכים מיוחדים. הם בטוחים שימצאו את הרב שיפסוק אחרת ויקל

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub