לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




בעקבות הצונאמי: יחסי האדם והטבע – כובש או נאמן?

בעקבות הצונאמי: יחסי האדם והטבע – כובש או נאמן?

מדי פעם בפעם, מזכירים לנו שאנחנו לא בעלי הבית, אלא הנאמנים.

מאת הרב אהרון לופיאנסקי

פעם אחת, אדם עשיר הלווה לאדם עני סכום כסף גדול. בסוף השנה הוא ביקש את הכסף בחזרה. העני התאמץ מאוד, אך בסופו של דבר הצליח להחזיר את הסכום.

יומיים לאחר מכן הציע העשיר שוב את הכסף לעני. הדבר חזר על עצמו בקביעות מידי שנה. לבסוף, העני כבר לא יכול היה להסתיר את סקרנותו, והוא שאל את העשיר: "אם אינך זקוק לכסף, מדוע אתה מבקש אותו בכל פעם בחזרה?"

והעשיר השיב, "אני לא ממש צריך את הכסף, אבל אני לא רוצה שתתחיל לחשוב שהוא שלך."

***

הגדולה שניתנה לאדם היא שליטתו בעולם; השליטה על הטבע. לאדם ניתנה הזכות הזו כבר בראשית בריאתו, "מלאו את הארץ וכבשוה". בעלי החיים נרתמו לצרכיו, שדות נחרשו, נהרות נותבו, ערים ענקיות נבנו, סודות האטום המדהימים התגלו, השמים וכוכביהם נכבשו – כולם בעקבות הייעוד הקדום "מלאו את הארץ וכבשוה".

יכולת השליטה שניתנה לאדם בטבע כל-כך מדהימה, שהמדרש מספר לנו שהמלאכים כביכול מתלוננים "מה אנוש כי תזכרנו ... תמשילהו במעשי ידיך, כל שתה [כל היצורים שַמְתָּ] תחת רגליו" (תהלים ח').

אבל מדי פעם בפעם, מזכירים לנו שאנחנו לא בעלי הבית, אלא הנאמנים. מדי פעם האלוקים פשוט נוטל את הטבע לידיו, והאדם נזכר בצורה כואבת מידי שהוא בעצם לא כלום, להוציא הממונה מטעמו של הקב"ה.

התשובה לא מונחת בעצירת צעידת המדע וההתפתחות.

הסבל והטרגדיות האישיות פשוט מהממים ומפליאים, ואנחנו לא יכולים אפילו להתחיל לדמיין את ה"למה" שעומד מאחורי הטרגדיה האישית של כל אדם ואדם. אבל לגבי האנושות בכללה זוהי המחשה מפכחת מאוד. אחרי כל ההתפארות על איך ש"אנחנו כבשנו את היקום", "החוכמה שלנו הביאה אותנו אל הירח", "אין דבר שלא ניתן להכניע", הביטחון המופרז שלנו נסחף אל המעמקים בין רגע. הטבע לא צריך להיאבק, למרוד או להכריז מלחמה גדולה. הוא פשוט מרים ראש ואנחנו אובדים...

התשובה לא מונחת בעצירת צעידת המדע וההתפתחות. אלוקים רוצה שהאדם ישתמש בכישורים וביכולות שלו כדי לאלף את העולם ולפתח אותו. אבל הוא גם רוצה שלא נתייחס לכך ביהירות כאל כיבוש אלא, דווקא, בתור ממונים נאמנים, הזוכרים כל הזמן מיהו בעל הבית האמיתי.

"קול ה' על המים א-ל הכבוד הרעים, ה' על מים רבים" (תהלים כ"ט).

"נשאו נהרות קולם, ישאו נהרות דכים. מקולות מים רבים, אדירים משברי ים, אדיר במרום ה'" (תהלים צ"ג).

2/1/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) מירב ל, 14/1/2005 17:54

לצערי זה לא מסביר מוות של מאות אלפים

חפים מפשע שלא עשו כלום ומצאו את מותם בנסיבות כאלה.

(1) יעל, 13/1/2005 00:32

ואם רק נסתכל למעלה..

נשמח בידיעה שיש מי שמנהל את העולם ולא אנחנו, והעולם מתנהל בחכמה ובדיוק. כל דבר מגיע בעיתו, למרות שלא תמיד זה נראה לנו,והטבע עושה עבודתו נאמנה כשליחו של בורא העולם. רק חבל שלבני האדם יש נטיה לקלקל את הטבע או להתערב.
אילו היינו עושים בדיוק מה שנדרש מאיתנו תמיד הכל היה מתנהל בטבעיות-חרישה זריעה קצירה, קיץ חורף סתו אביב בעיתם,שבת לאדמה,אילו כל חקלאי היה יודע שהוא יכל לבצע כל מה שנדרש באדמה אבל את המזון לאדמה (הגשם) רק בורא העולם יכל להוריד,אילו רק הרכנו ראשינו בפני מי שיצר אותנו- אז הכל היה טוב.
יה רצון שעינינו תפקחנה, ונזכה לברכת יצחק במלואה: ויתן לך מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש ...איזה יופי של פסוק!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub