רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

עם ישראל

היהודיה האחרונה בפקיעין

כ״ה בתמוז ה׳תשע״ח כ״ה בתמוז ה׳תשע״ח 08/07/2018 | מאת גליה ברי

בפקיעין התגוררו יהודים מאז ימי בית שני ועד למאורעות תרצ"ו-תרצ"ט בשנות ה- 30 של המאה הקודמת. הכירו את השריד האחרון לבית זינאתי, המשפחה היחידה שחזרה.

בעלי ואני ביקרנו לאחרונה בפקיעין, כפר שנמצא 40 דקות נסיעה מביתנו שבגליל. היה מרגש ביותר לפגוש את מרגלית זינאתי, היהודיה היחידה בפקיעין, בת 86, ולבקר במערה בה מסופר כי הסתתר רבי שמעון בר-יוחאי מרודפיו הרומאים. מדהים איך שכל פינה בישראל היא לא רק בעלת עושר עצום של היסטוריה גיאופוליטית ודתית, אלא גם שאפשר להרגיש חיבור רוחני אמיתי וקשר לאדמה שאנו מכנים בית.

מרגלית זינאתי, בת 86
 

כשבית המקדש השני בירושלים הוחרב על-ידי הרומאים, היו מספר משפחות ששרדו את הרעב והטבח – הן הצליחו להימלט לאזורים אחרים בישראל. 24 משפחות כהנים כאלה התיישבו בחלקים שונים בגליל, כולל שלושה אזורים קרובים למקום מגוריי, אולם כיום, כפרים אלה (כפר יאסיף, שארם ועראבה) הם על טהרת האוכלוסיה הערבית (מוסלמים, נוצרים או דרוזים).

פקיעין, השוכנת על ראש הר בגליל, היא כפר נוסף שהיה מאוכלס על-ידי יהודים מאז תקופת בית שני. שלוש משפחות מובטלים (שכן כהנים ללא בית מקדש הם כהנים ללא עבודה), באו גם כן להתגורר שם. האמורא (חכם מתקופת התלמוד) רבי יהושע בן חנניה לימד תורה בפקיעין, ורבי שמעון בר יוחאי (שהיה אחד התלמידים הדגולים של רבי עקיבא), הסתתר שם במערה. בית הכנסת שימש כמקום הלימוד של רבי בן חנניה. הוא נהרס ברעידת האדמה ב- 1837, אך נבנה מחדש ב- 1873. נאמר על שתי אבנים בבית הכנסת שהן הובאו מחורבות בית שני על-ידי הכהנים, וניתן לראותן שם עד עצם היום הזה.

שרידים מבית שני
 

ישנו סיפור בתלמוד על שיחה בין רבי יהודה ורבי שמעון בר-יוחאי (הידוע גם כרשב"י), שהיה מתנגד נחרץ למשטר הרומי. רבי יהודה שיבח את הרומאים על הישגיהם בתחום האדריכלות וההנדסה. רבי שמעון בר-יוחאי השיב שכל מה שעשו הרומאים, רק לכבודם עשו ולא דאגו לאיש זולת עצמם, והביאו עמם חוסר מוסריות וקושי. כשהרומאים שמעו על השיחה, הם דנו את הרשב"י למוות על הסתה. רבי שמעון בר-יוחאי נמלט יחד עם בנו, רבי אלעזר, והם חיו מספר חודשים במחבוא, במקומות שונים בגליל, עד שהתמקמו במערה בפקיעין, שם הסתתרו במשך 13 שנה. המערה הייתה קרובה למעיין ולעץ חרוב, ואלה סיפקו להם את מחייתם.

המעיין. הפסלים הם פסלי מנהיגים דרוזים.

כדי לשמר את בגדיהם, הם קברו את עצמם עירומים בחול עד לצווארם ולבשו את בגדיהם רק בשבת. הם למדו תורה כל יום, כל היום. במערה זו למד רשב"י קבלה וכתב את ספר הזוהר הקדוש, ספר הקבלה המקורי. עם מות הקיסר אדריאנוס, בוטלה הגזרה נגד רשב"י ורבי אלעזר ולאחר 13 שנים הם יצאו לבסוף מן המערה ששמשה אותם בצורה כה טובה.

המערה ועץ החרוב הענק (נצר לעץ המקורי אולי?( נחשבים היום לאתר מקודש והוא משמש אתר עלייה לרגל ליהודים וערבים כאחד. הערבים קוראים למקום "בני יעקב". נרות, מטבעות, שמן ופתקי תפילה שנכתבו בחופזה על-ידי תיירים ועולים לרגל ממלאים את הכניסה למערה.

פתקים ונרות שהותירו העולים לרגל במערה

פתח הכניסה צר וחסום ברובו על-ידי סלעים – כנראה כתוצאה מרעידת אדמה גדולה.

פתח הכניסה הצר למערה

במשך השנים, נגזלו מהיהודים אדמות רבות. בעידן המודרני, הדברים לא השתפרו. בהיותם מוקפים בשכנים דרוזים, נוצרים ומוסלמים, היו כמה שנים שלוות, למרות הכל. היהודים נטמעו בסביבה, לא בדתם אלא בכך שאימצו את הלבוש הערבי ואת השפה, והושפעו באופן כללי מהתרבות הערבית. יהודים אלה היו ידועים כ"מוסתערבים".

למרבה הצער, הבתים והאדמות היהודיות המשיכו להיות קרבנות למעילה. בשנות ה- 20 של המאה הקודמת נבנה בית ספר יהודי, והיו עדיין 50 משפחות בפקיעין. בשנות – 30, מספר פוגרומים ערבים גרמו לפגיעה ולרצח יהודים, ורבים מהיהודים ששרדו נמלטו מפקיעין בשנים 1938-1940, ולא חזרו מעולם. הייתה זו הפעם היחידה בהיסטוריה של פקיעין שהעיירה הייתה ריקה מיהודים מאז ימי חורבן בית שני.

למרבה האירוניה, כמעט כל הרכוש היהודי הנותר נמכר בצורה חוקית לערבים בשנות ה- 40 על-ידי הסוכנות היהודית או הקק"ל. תוך התעלמות מחשיבות המורשת היהודית ההיסטורית בפקיעין, הם החליטו שלמען ביטחונם של היהודים הנותרים, עדיף שיתיישבו במקום אחר, והם השתמשו בכסף של מכירת האדמות כדי לקנות אדמה בסמוך ולהקים את "פקיעין החדשה" – כפר פקיעין "חדש" שנמצא במרחק קילומטרים ספורים.

רק משפחה יהודית אחת, נחושה ומלאת גבורה, חזרה ב- 1940: משפחת זינאתי, שהיו צאצאים ישירים של אחת משלושת משפחות הכהנים שהגיעו מירושלים לפקיעין לאחר חורבן בית שני שאירע לפני דורות כה רבים. אב המשפחה זינאתי נלכד על-ידי חבורת ערבים ונלקח לכיכר העיר. האספסוף טען שאין לבזבז עליו כדור. הם אספו עצים והביאו נפט והתכוננו לשרפו בחיים.

הודות להתערבות של שכן מוסלמי שהציל את חייו ברגע האחרון, הוא שרד. החיים הפכו קשים יותר ויותר, וכשבית הספר נסגר, ילדי משפחת זינאתי נשלחו לפנימייה בירושלים, כשהוריהם הם היחידים שנותרו בפקיעין. הבן התחתן ועזב כדי לגדל משפחה במקום אחר. רק הבת למשפחת זינאתי, מרגלית (ילידת 1931), שכבר סיימה אז את בית הספר, נשארה בפקיעין עם הוריה. באותה שלב, היא לקחה אחריות על גורלה: היא החליטה שלא תינשא לעולם. היא הרגישה מחויבת לדאוג להוריה לעת זקנה והיא ידעה שאם תתחתן, יהיה עליה לחיות עם בעלה מחוץ לפקיעין. היא הייתה נחושה בדעתה לשמר את הנוכחות היהודית בפקיעין, בכל מחיר.

בתוך בית הכנסת

היהודיה האחרונה בפקיעין, מרגלית זינאתי, לא הולכת לשום מקום. היא עדיין מקבלת מבקרים מדי יום. היא מתעוררת מוקדם וצועדת לאיטה אל בית הכנסת, מברכת בערבית את השכנים שהיא פוגשת בדרך. בהגיעה, היא לוקחת מטאטא ומתחילה לטאטא את בית הכנסת, כמו גם את החצר הענקית עם עץ התות. היא אוהבת את התיירים ואת הישראלים המתקבצים שם כדי לחזות בעדות חיה לדור הולך ונעלם. היא מבדרת אותנו בעברית עם מבטא כבד, מעלה זכרונות מילדותה, מספרת על שכניה ועל החיים בפקיעין. היא מצביעה על חפצי האמנות בבית הכנסת שהובאו על-ידי הכהנים הגולים מבית שני לפני למעלה מ- 2000 שנה, בשעה שנמלטו מירושלים.

היא מסבירה שהיא עדיין מחלימה מדלקת ריאות, אולם היא מתכופפת ללא קושי כדי להרים תותי עץ שנשרו על חצר בית הכנסת, ניגשת לכיור ושוטפת אותם, ומציעה לנו מלוא החופן. עיניה נוצצות והיא קורנת מגאווה על תפקידה כשומרת הגחלת של מקום כה חשוב. היא מראה לנו תמונות מכמה טקסים של חלוקת פרסים בהם נכחה, ומתגאה בכך שנבחרה להדליק משואה לרגל חגיגות יום העצמאות ה- 70 למדינת ישראל, מוקדם יותר השנה.

היא ממטירה על מבקריה ברכות והם מאחלים לה בתורם "בריאות טובה, עד 120".

בעודנו מתכוננים לעזוב, היא מלווה אותנו לאורך החצר. "מבין כל היהודים, רק אנחנו חזרנו", היא אומרת. "המשפחות האחרות פחדו מדי. אנחנו לא פוחדים מאף אחד. אנחנו יראים רק את האלוקים".

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן