לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




כי במקלי עברתי

כי במקלי עברתי

החסדים להם אני זוכה מחייבים אותי לענווה

מאת

ככל שהחסד גדול, כך אני קטנה מולו,

ומול מי שזיכה אותי בכל השפע הזה.

 

היה היה מלך אחד שיצא עם פמלייתו לצוד ציד ביערות הגדולים.

כאשר עצרו לנוח, פגשו רועה צאן צעיר לימים, יושב ומחלל נעימות מתוקות בחלילו,

פנה אליו המלך, שאל אותו לשמו ומה מעשיו, שוחח עימו מעט,

והתפעל מחכמתו הרבה.

לקח אותו המלך לארמונו. כאחד מבניו היה לו, דואג לכל צרכיו.

ולכשגדל, מינה אותו לשר האוצר בממשלתו.

והנער, שכבר לא היה כל כך נער, לא אכזב,

התנהל ביושר ובנאמנות, ובמומחיות רבה,

והיה נכון וקשוב לכל קריאה בין ביום ובין בלילה.

חוץ משעה אחת,

שעה אחת ביום בה היה נעלם, לא זמין, לא ניתן להשגה.

סקרנותו של המלך התעוררה, והוא דרש ממנו במפגיע לגלות את אזנו,

'מה מעשיך באותה שעה ולהיכן אתה נעלם?'.

פניו העדינות של שר האוצר האדימו, הוא נשך את שפתיו,

ומשך בכתפיו במבוכה,

'קשה עלי הדבר, אך חזקה עלי מצוותו של הוד מלכותו,

ואגלה את סודי.

בקתה קטנה לי ביער,

אין בבקתה דבר, מחוץ לשלושה פריטים:

אדרת כבשים, מקל וחליל עץ פשוט,

בכל יום אני יוצא אליה,

כדי להתבונן ולא לשכוח,

כי רועה צאן הייתי, ומה גדול החסד שעשית עמדי'

***

יעקב פרק אתאהליו, ארז את מטלטליו,

והם יוצאים לדרך.

בפעם השנייה בחייו עומד יעקב לעבור את הירדן, והפעם לכיוון הנכון.

בפעם הראשונה הוא לא רק היה צעיר יותר בעשרים שנה.

בפעם הראשונה הוא נמלט, אבוד, מפוחד וחסר כל.

הפעם הזו מוצאת אותו אחר.

החיים במחיצת לבן, למדו אותו דבר או שניים,

לא קל היה שם: מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה...בַיּוֹם אֲכָלַנִי החֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה...וַתַּחֲלֵף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים " .(בראשית לא':39-41)

מעסיק נוקשה בלתי אפשרי, המשנה את דעתו ואת תנאי ההעסקה חדשים לבקרים,

ותמיד לרעתו.

והנה אף על פי כן, ולמרות הכל,

עכשיו הוא גבר מבוסס שמביט במשפחה הענקית שלו.

המון ילדים, נשים אהובות, עדרי צאן ובקר וחמורים ורכוש.

כולם עומדים לעבור את המים.

איפה אני ואיפה מי שהייתי, הוא חושב.

"כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת". (שם,לב':11)

כמו שחשבתי בפעם האחרונה כשעברנו דירה והמשאית לא הספיקה.

רק אתמול היינו זוג צעיר עם ילד ותינוקת,

וכדי לחזור מחיפה לירושלים,

היינו צריכים את הבגאז' של הפיאט של איזה חבר.

שתי נגלות.

"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל-הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-עַבְדֶּךָ,

כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת".(בראשית לב':11

שום דבר לא מובן מאליו...

***

מה השתנה במצבו של יעקב, למה בעבר היה ראוי לחסדים, ועכשיו הוא סבור שלא?

הרי הקשיים והניסיונות שעבר בבית לבן לא כופפו את קומתו הרוחנית?

יעקב מבין כי ברשותו עכשיו כלים רבים יותר,

ויכולת רבה יותר,

ומידת מחויבותו גדֽלה.

כולנו עומדים בסכנה להיות פחות, ככל שיש לנו יותר.

ושיעור קומתו של האדם נמדד לא בריבוי המוחלט של מעשיו,

אלא בריבוי היחסי של מה שעשה לעומת מה שקיבל.

'שבכל חסד וחסד שהקדוש ברוך הוא עושה לאדם צריך להיות שפל רוח במאוד',

כותב רבי שניאור זלמן מלאדילחסידיו, עם שחרורו ממאסר בדיוק לפני 220 שנה.

"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִיםלשיטתו, היא ההבנה,

שהחסדים להם אני זוכה מחייבים אותי לענווה,

ככל שהחסד גדול, כך אני קטנה מולו,

ומול מי שזיכה אותי בכל השפע הזה.

'ומהו חסד? כל שבא בלי יגיעה ובלי טרחה, אלא כדבר המיועד לך והמזומן לך, כשרגליך ערֵבות בעדך ומוליכות אותך למחוז חפצך ואין אתה זקוק לשום חקירה ודרישה, והנך מגיע בשעה הנכונה בלי מוקדם ובלי מאוחר, דומה כאילו היו המקום והזמן והעניין מצפים לך ומחכים לבואך הבטוח. ומתחוור לך, שכל הגלגלים לאנסתובבואלא לשם אותו עניין שלך וכל הצינורות לא נתכוון אלא לאותו שפע, שהיית זקוק לו.

עמדתי בין שאר המתפללים, ושפתי נעו:

"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים".(שלמה שפאן ,1898–1962)

30/11/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub