רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

עם ישראל

העוצמה של השקט

כ״ה במרחשוון ה׳תשע״ח כ״ה במרחשוון ה׳תשע״ח 14/11/2017 | מאת רחל זיכרמן

רחל אמנו ואומנות השתיקה

האם לאחרונה נזכרתם בנוסטלגיה ביום הכלולות? דיברתם על תקופת טרום החתונה? על רגשות, ציפיות, חלומות, תקוות וציורי לבבות?

אם לא עשיתם זאת בששת החודשים האחרונים, הצטרפו אלי לתרגיל היפנוזי קטן.

קחו פיסת נייר (מי בכלל מחזיק היום ניירות, בעידן האלקטרוני?!) ומכשיר כתיבה. היכנסו לנעלי בן/בת העשרים שעתיד/ה להנשא בעוד חודשים ספורים. העלו על הכתב את תחושותיכם. חלומותיכם. איך נראית החתונה? מה, לדעתכם, צופן לכם העתיד? מהי מידת "שלום הבית" אצלכם? כיצד הינכם מתנהלים במישורים שונים: אישי/זוגי/חברתי/משפחתי?

כעת, כשעתידכם מונח בכף ידיכם, קרעו את הנייר לגזרים.

כואב.

תתעוררו. היה זה רק תרגיל. ונחזור למציאות. למציאות של רחל, אם האומה הישראלית.

 

ביום כלולתה. ביום הגדול של חייה. ביום בו היא נקייה מכל חטא ועוון. ביום בו היא עתידה להנשא לאב האומה. ביום בו היא עצמה עומדת להפוך לאם העם הנבחר. ביום אליו עיניה נשואות מזה שבע שנים, דף חלומותיה נגזר, נקרע, נגדע באיבו.

והעתיד – לוט בערפל.

 

כי כזאת היא אמא רחלעוצמה של שקט.

 רחל אמנו לא התחילה את מסכת חייה כ"אמנו". היא כן התחילה אותה כדמות אצילית, רחמנית, מיוחדת המתעלה על מידותיה.

כשנפגשו רחל ויעקב אל מול נוף רומנטי ובראשיתי – בין עדרי צאן ובאר מים מכוסה באבן גדולה וכבדה – לא שיערו שנשמותיהן תתאחדנה לאחת רק לאחר פיתולים ונסיונות בדרך.

"וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית, כ"ט) לו היו מבטיחים לכם זכיה בפייס, תמורת שבע שנות עבודה, כלום הייתם מהססים לעיסקה? וכי מהן שבע שנים לעומת חיים שלמים של תענוגות ופאר.

יעקב אף הוא לא היסס לעסקת לבן, וקיבל עליו את עסקת "שבע השנים" תמורת "רחל בתך הקטנה". וכי מה הם שבע שנים לעומת חיי נצח, איחוד נשמות עם בחורה שהיא ללא ספק המחצית המשלימה של נשמתך?

רחל – ולא לאה.

בתך – ולא רחל אחרת מן השוק.

הקטנה – שלא תחליף את שמה ללאה.

יתרה מכך, יעקב מסר לרחל סימנים, אותם היא תראה לו תחת חופתם. אזי, ידע יעקב כי לבן אכן נתן לו לאישה את רחל בתו הקטנה.

 והנה, ביום כלולותיה. ביום הגדול של חייה. כשהיא נקייה מכל חטא ועוון, בעוד המאפרת המקצועית שהוזמנה כבר מדגישה את תווי פניה היפים, כששערה מורם לפקעת אצילית וקלאסית, ושערה עטור בכתר גיפסניות –

נכנס אביה לחדר.

"אבי, ברכני"! הרכינה את ראשה בהתרגשות ובאהבת בת לאביה.

 "רחל, העבירי נא את שמלת כלולותיך ללאה".

 משפט אחד.

 עתיד לוט בערפל. מאין תדע אם אי פעם תתחתן עם יעקב? הווה מטושטש ממסך הדמעות.

היתכן?! אבל סיכמנו. והתכוננו. וציפינו. והמתנו. 

 רחל, באצילות ובענווה מעבירה לאחותה את השמלה. וכך גם מעבירה לאחותה את המהות: אם האומה!

והסימנים, מה יהא עליהם? באופן ברור מאליו היא מעבירה ללאה את הסימנים שיעקב מסר לה כדי שלא תתבייש לעיני כל הקהל תחת חופתה.

והכל בשקט. בנועם. בצניעות.

כי כזאת היא אמא רחל. העוצמה של השקט.

 לו היתה סיטואציה כזאת מתרחשת בזמננו, היינו מקבלים בכל הרשתות החברתיות עצומה נגד האבא שהחליף לחתן את כלתו. כותבת העצומה היתה הכלה בעצמה. המשטרה היתה עוצרת אותו בגין התעללות בקטינה. והחתונה היתה נערכת לשמחתם ובהשתתפותם של כל חברי הפייס/האינסטגרם/הוואצאפ/שכחתי מישהו? שבאו להצדיע לכלה המסכנה, שבאומץ לב קראה לעזרה!

ואצל רחל הכל נעשה בשקט. בנועם. בצניעות.

לכן, היא רחל "אמנו" ולא צעירה בת זמננו.

חייה הקשים של רחל לא נגמרו כאן.

היא אמנם התחתנה לבסוף עם בחיר לבה אחרי שבוע של "שבע ברכות", אך היה זה כ"אשה שניה" ליעקב.

היא המתינה שנים עד שזכתה לפרי בטן ראשון.

וכשזכתה לפרי בטן נוסף – התקשתה בלידתה ונפטרה.

מקום קבורתה של רחל מסמל עד כאב את אישיותה. רחל לא קבורה במערת המכפלה יחד עם שאר האבות הקדושים. היא קבורה על אם הדרך, בצד, תחת עץ זית המסתיר את הכיפה. הכיפה, שבעיני סימלה קומה רוחנית, צורתה העגולה – אפיינה את אישיותה של רחל שעיגלה זויות ופינות. ב"אל תעשה" אחד, רמאותו של לבן היתה מתגלית. ב "עשה" – של העברת הסימנים היא קנתה את עולמה. העולם העגול, הנצחי.

והכל בצניעות, בפשטות, בדיוק כמו עץ הזית שמצל על הכיפה.

ורק רחל, בתעוזתה השקטה יכולה לקפוץ לפני הקדוש ברוך הוא ולאמר לפניו (מדרש איכה):

 "באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה: רבונו של עולם! גלוי לפניך, שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים, והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד, כי נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן, שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי ... ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל... ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן, מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם?

מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן, הדא הוא דכתיב "כה אמר השם קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו", וכתיב" כה אמר השם מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך" וגו' וכתיב "ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם"

והיא זכתה, ואנחנו שבנו לגבולינו בזכותה!

 כי רק אישה צנועה, שקטה וענווה יכולה להיות כל כך חזקה!

כי כזאת היא אמא רחל: העוצמה של השקט.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן