לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




על מטה, נחש ועל אנשים עם שם

על מטה, נחש ועל אנשים עם שם

בני ישראל לא האמינו בעצמם שהם ראויים להיגאל. הם נדרשים לשוב ולהאמין שניתן להפוך את הנחש למטה.

מאת

 קר ורטוב, שלג בחרמון,

קצת קשה לדמיין שמש קופחת, זיעה זולגת, קש ותבן הופכים ללבנים,
ושורות עבדים מפוחדים מול נוגשים אטומי מבע  מניפים  מגלב בעמק המלכים, במצרים.
מה להם ולי בינואר חורפי וקר?
 
"בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא ממִּצְרָיִם" (מתוך ההגדה)
בשבוע שעבר, סיימנו את ספר בראשית
ספר שמות יתחיל לספר את סיפורו של עם ישראל המשועבד במצרים והנגאל,
וחג הפסח על כל היערכויותיו המורכבות, מתחיל לנקר בתודעתי.
 
"וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף" (שמות א':8)
דיקטטור עריץ  השתלט על מצרים, והביא אתו תרבות שהתהדרה בחדשנות,
תרבות כוחנית ששלהבה את ההמון בשיכרון הכוח, תרבות שהטעימה לצרכניה את קסם השליטה.
חברה שבה ההתקדמות היא באמצעות דריסת האחר וניצולו,
פירמידה שבראשה עומד מלך הרואה עצמו כא-ל כל יכול.
 
הנחותים שבנחותים, אבק אדם, היו בני ישראל, חסרי שם, נעדרי זהות,
שההצדקה לקיומם היא רק התפוקה, וכל הדרכים כשרות היו, להשיג אותה.
ואם אינך מביא תועלת, הנך מושלך אל היאור.
 
המצרים בקשו למחוק את הזהות והם העבידו את בני ישראל בפרך,
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים".
כל כך עמוק ביקשו לחדור המצרים, שהעבידו אותם בעבודות שיטשטשו את הזיקה שלהם, לעצמיותם שלהם.
 
 ספר שמות הוא הספר של השמות,
ספר שמות הוא האנטיתזה של ממלכת המספרים של מצרים, שבה איבדו כולם את שמם,
בספר שמות כולם מקבלים שמות. ובו מחזירים לאדם את חייו, כבודו ומשמעותו.

 

והנה, שוב מציגה התורה אנשים בשמם, ולמען הדיוק שתי נשים,

"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת,אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה" (שם,א' 15),

שפרה ופועה עמדו בראשו של מערך מיילדותי אדיר, שעזר להביא לעולם את כל אותם תינוקות יהודיים רבים שנולדו.

באותם ימים קשים נולד משה, לאביו עמרם ולאמו יוכבד,
בדרך מופלאה וניסית הגיע מתיבת הגומא ביאור אל ארמונו המפואר של פרעה,
על ברכיו של אותו מלך אכזר  גדל והתחנך ואף קיבל סמכויות נרחבות,
אך תמיד זכר כי עברי הוא, וליבו היה עם אחיו הנאנקים בשדות.
הנסיבות הביאו לבריחתו מהארמון אל מדין, שם פגש את צפורה ונישא לה.
 
"וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ--כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר" (שם ג:1)
באחד הימים בשיטוטיו אחר הצאן, ראה מחזה מופלא :סנה בוער באש ואיננו אֻכָּל
 
משה מתבקש להשליך את המטה שבידו ארצה, "וַיְהִי לְנָחָשׁ" (שם ד:3)
הוא נבעת מפני הנחש ונס מפניו, אך מצטווה לאחוז בזנבו, והוא חוזר והופך למטה בידו.
 
מטה הוא משענת, והוא גם מתקשר להכאה במלחמה,
הנחש הוא הביטוי והרמז לנחש הקדמוני שמבקש בעקביות להפר את האידיליה.
במטה מקופלת התובנה שבמקום שישנו הסיכוי הגדול ישנו גם הסיכון הגדול,
מטה יכול להיות משענת אבל הוא יכול גם לעכב, אם כוחו הנחשי יפרוץ החוצה מתוכו,
אך אם אדם יודע לאחוז בזנבו של הנחש, בזנבה של החולשה,
אז יכולה היא להפוך למטה, לסוד כוחו של האדם.
 
מאתים ועשר שנים קודם לכן, ירדה משפחת יעקב למצרים,
מצרים שהיתה להם מטה ומשענת בשנות הרעב, הפכה ברבות הימים לנחש- לשעבוד ולקושי.
מצרים שעבדה לא רק את גופם, אלא גם לקחה את כבודם, את מהותם, וחדרה לנשמתם.
"וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי" (שם ד':1)
אי היכולת של בני ישראל להאמין במשה נבעה מכך שלא האמינו בעצמם, שהם  ראויים להיגאל,   
בני ישראל נדרשים לחזור ולהאמין בעצמם כי הם יכולים לשוב ולהפוך את הנחש למטה,
ולכן מצווה משה לקחת איתו את המטה לכל מקום אשר ילך.

 

  

למעשה לכל אחד מאיתנו יש פרעה מחוכם בתוכו,

פרעה פנימי החפץ להכניס את האדם תחת הסד של מלכות המֵיצַרים,

 

זהו מבחן יומיומי שעובר כל אדם, כמה מוכן הוא להשתעבד,

לאותו פרעה החפץ להשכיח את שמו, את עצמו את אלוקיו.

 

 

 ועם זה, עם הנצח, רוצה לגלות כי לכל דבר, יש שם בעולם:

השאלה הראשונה שישאל משה את הא-ל בהתגלות בסנה תהיה:.

"וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹקי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם,

 וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם" (שמות, ג':13)

בני ישראל רוצים גילוי, רוצים מובחנות, הם מבקשים להגיע לסיני,

שם ישמעו את "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שם,כ':2)

 

בספר שמות אנו רואים את ההבדלים, בין עם הנצח לממלכת עבודת הפרך,

בין עם הנושא שמות, לבין ממלכת מספרים.

 

 

 ספר שמות עובר  מספר האבות והבנים, לספר האמהות.

האמהות שאף על פי כן, ולמרות הכללא קהתה בהן תחושת החיות,

ולא אבדה תקוותן.

 
וזהו כוחו של המטה, הנותן ביטוי לסיכון ולסיכוי,
המטה מראה כי כדי להאמין בכוח הפנימי שלי, אני צריכה לפעול גם אם אני חלשה וספקנית  מבפנים.
אם אינני מאמינה שאני מסוגלת לעשות ,אני צריכה לשכנע את עצמי בקיומן של עוצמות שכאלו.
ישנם פרקים בחיי שאני נדרשת רק להניף את המטה, לפעמים יש צורך להחזיק בזנבו ולדבר אל הסלע,

ולפעמים אני אף נדרשת להכות.


(ציור: יואל וקסברגר)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub