לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




יש רק יהודי קדוש

יש רק יהודי קדוש

יכול להיות עיתון של חול, ועיתון של שבת, יכולים להיות בגדים של חול ובגדים של שבת, אך לא יכול להיות יהודי של חול ויהודי של שבת.

מאת

שבת בבוקר, שכונת נחלאות הציורית מתעוררת לעוד בוקר ירושלמי אביבי רך ומתלטף בקרני השמש החמימה, אנשים כבר גודשים את בתי הכנסת, ומכל עבר נשמעות התפילות והפיוטים המיוחדים לכל עדה ועדה. בדרך לתפילה, מורן ואני שמות לב לשלט חדש שנתלה על אחד הבתים הקסומים בשכונה: "אין דתי, אין חילוני, יש רק יהודי קדוש". כך, פשוט, בלי סימני קריאה, בלי אורנמנטים מושכי תשומת לב, בלי סלסולים ופיתולים, בדיוק כמו שזה נשמע.

אני נעצרת להביט בשלט, וממנו אל מורן, והיא נושאת עיניה אלי בחזרה. כן... דרך ארוכה עשינו שתינו אל ארון הספרים היהודי, אל הבית החם והמזמין של אבינו שבשמים. לא, איננו זרות, לא הלכנו לשום מקום, ולכן גם לא שבנו משם, נשמתנו לא התבלבלה ולא אבדה, היא תמיד היתה שם, נשמת יהודיה שתמיד היתה מחוברת לשורשיה, אך לא תמיד מצאה את הפתח הנכון לבוא בתוכו. שתינו יודעות עד כמה צודק כותב השלט, אוי, כמה שהוא צודק;

"ה' אֱ-לֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב. לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים" (דברים ה, ב-ג)

בתיאור מעמד מתן התורה בהר סיני, בו מקבל העם את התורה, מדגיש משה רבנו פעמיים כי לא רק עם אבותינו נכרתה הברית, אלא גם עם כל הנשמות היהודיות העתידות עוד להגיע לעולם. התורה, שלא נמצא בה אות או תו מיותרים, מביאה דגש נוסף לאותו נושא בהמשך הדברים: "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (שם כט, יג-יד(.

ברגע הזה הקדוש, רגע שכל כולו מעמד מרגש אותו אנו חוגגים כל שנה מחדש בחג השבועות, הוא חג מתן תורה, אותו רגע שאנו סופרים לקראתו 49 ימים של הכנה והתרגשות, 49 שערים של הכנה נפשית והתעלות רוחנית לקראת מעמד הקידושין שיערך בין עם ישראל והשכינה בהר סיני ביום החמישים, ברגע הזה המקודש שבו נפגש העם כולו עם אלוקיו, כמפגש בוהק בלובן טהרתו ויופיו כמפגש חתן וכלה ביום חופתם, היינו כולנו. תרגום יונתן (יונתן בן עוזיאל) מוסיף על פירוש רש"י ומבאר כי "כל הדורות, הן אלה שהיו בעבר והן אלה שיהיו בעתיד, כולם נמצאים עמנו כאן עתה" וכן בדברי הגר"א ב"אדרת אליהו" כתוב "שמלבד כל אותם בני ישראל שעמדו שם בסיני בנשמה ובגוף, גם נתקבצו ובאו לשם כל הנשמות שטרם נולדו בגוף. באופן שכל הנשמות של כלל ישראל היו נוכחים באותו מעמד נשגב של קבלת התורה בהר סיני".

אם כך, הרי ברור כי "אין דתי, אין חילוני, יש רק יהודי קדוש", שהרי בכל אחד מאיתנו פועמת נשמה יהודית שאי אז לקחה חלק במפגש עם אלוקיה. כל אחד מאיתנו, יודע ברגע מסויים בחייו כי הוא חלק מעם קדוש, עם שהתקדש, עם שטיהר עצמו ועלה למפגש עם מלך מלכי המלכים. איזו חתונה מפוארת! איזו כלה לא רוצה בדיוק, אבל בדיוק, חתונה שכזו, עם זיקוקי די נור, ומוזיקה שמיימית של מלאכים שלא נשמע כמותה, ואביר נאצל ונפלא ונאדר בקודש שמגיע לקראתה על מנת לקדש אותה כאחת ויחידה, נבחרת ומיוחדת מכל שאר הנשים, שאין כמותה?.

אם כך לא יכול להיות יהודי של חול, יהודי של חולין. בכל אחד מאיתנו ניתן למצוא ניצוץ ייחודי של רוך ותום השואף להתחבר כל אחד בדרכו המיוחדת. יכול להיות עיתון של חול, ועיתון של שבת, יכולים להיות בגדים של חול ובגדים של שבת, אך לא יכול להיות יהודי של חול ויהודי של שבת.

ואין איש רשאי לומר לזולתו כי שגויה היא דרכו. רק הא-ל לבדו יודע שביליו לשוחח עם בניו בדו שיח שקט או דומם, עיתים יהיה זה דיאלוג ולעיתים מונולוג, עד שמצטלבות הדרכים ונפתחת הדלת והיהודי יודע בבירור כי יהודי הוא, מחובר לדרך אבות, שדרכיה דרכי נעם ונתיבותיה שלום. מי האיש שיפחד ללכת בדרך זו, לשאוב מימיו ממעיין בלתי נדלה זה של חוכמה ועושר? אם ידע כי אין דרך, אלא "דרכים", ואין נתיב אלא "נתיבות", ואם ידע כי קדוש הוא לא פחות מאחיו, ולא חול או חולין הוא, ימצא במהרה את הדרך שלו להתחבר בלי סטיגמות ותוויות. רב נפלא שליווה את משפחתי שנים רבות נהג לצטט בפנינו כי אין יהודים בלי כיפה, יש רק כאלו עם כיפה שקופה.

או טו טו הגענו. מורן ואני פותחות את השער, עולות אט אט במעלות בית הכנסת. אמנם פחות מארבעים ותשע מדרגות, אך התחושה היא כי בדרך שעברנו כבר ספרנו כמה עשרות, נכנסות לעזרת הנשים, סוגרות את הדלת, מתבוננות בציורים המופלאים של שנים עשר השבטים של האמן שטארק, ממקימי בצלאל, המעטרים את בית הכנסת ומתמזגות בפיוטי תפילת שחרית של החזן, כאז כן עתה.

24/7/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-2 דיונים

(2) שרה, 13/8/2016 20:45

המאמר חשוב

מאד אהבתי את המאמר,התרגשתי.

(1) אני, 8/8/2016 14:20

מעניין, אבל

קצת הפריע לי המשפט ,"ואין איש רשאי לומר לזולתו כי שגויה היא דרכו", עם כל זה שבכל יהודי יש נשמה ממעל, עדיין יש ביהדות דרך סלולה אחת, של שמירת מצוות ללא פשרות והשקפה צרופה מדורי דורת.

יהודי קדוש, 9/8/2016 22:35

דרכיה דרכי נעם ונתיבותיה שלום

70 פנים לתורה
דרכיה - ולא דרך
נתיבותיה - ולא נתיב
האם מקרי הוא השימוש בלשון רבים?
ולכבודם של בעלי "הכיפות השקופות" כמו שהרב שלנו נוהג לכנותם, אומר שהקב"ה מעולם לא סגר בפני אף אחד את הדלת, ויש אין סוף סיפורים בגמרא על זה שקונה עולמו בשעה אחת.
מי אנו שנטיף לזולת שדרכו פסולה ודרכנו קדושה?

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub