רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

עם ישראל

פתאום הגיחו אנשים בסירות וחיבקו אותי – 30 שנה למבצע משה

א׳ בכסלו ה׳תשע״ה א׳ בכסלו ה׳תשע״ה 23/11/2014 | מאת אורי פרדניק

שלושים שנה אחרי, הרב שלום שרון מיהדות אתיופיה מעלה זיכרונות וחושף פרטים חדשים.

"באמצע הלילה, אנשי המוסד העלו אותנו על משאיות. כ-150 איש על כל משאית. תוך זמן קצר הגענו לים סוף". הרב שלום שרון, רב קהילה בקריית גת ומחבר הספר 'מסיני לאתיופיה', נזכר ברגעים מאותו ערב בלתי נשכח בו עלה לישראל לאחר מסע ארוך. "אל מול הים הגדול, חשתי פחד אימים עד שפתאום הגיחו אנשים בסירות גומי שחיבקו אותי".

הרב שרון מספר בהתלהבות על תחילת דרכו הארוכה, דרך שרבים מיהודי אתיופיה עברו באותן שנים. "שמענו שמועות מירושלים שעל בסיסן עזבנו הכול. התחלנו ללכת ברגל כמה חודשים עד לסודן במסע אל הלא נודע", הוא מספר. המניע לעלייה היה ברור לכולם: "זה לא שלא היה מה לאכול באתיופיה. בתקופה הזאת החיים של היהודים היו בסך הכל טובים. אך בגלל אהבתם לירושלים, עזבו בני הקהילה את כל השדות ואת כל הבתים בכדי להגיע אליה".

עלייתו של הרב שרון התבצעה במסגרת המבצע הימי 'נמל בית', שקדם ל'מבצע משה', ובמסגרתו עלו כ-1,000 יהודים מאתיופיה. 'נמל בית' כלל שמונה הפלגות ושתי טיסות של מטוסי הרקולס מחופי ים סוף בסודן אל חופי שארם א-שיח' במצרים. ממצרים יצאו טיסות אל היעד הסופי, ישראל.

כפר הנופש של סוכני המוסד

עמנואל אלון, איש שייטת וממתכנני 'נמל בית', נבחר על ידי המוסד להקים את כפר הנופש 'ארוס' שישמש כסיפור כיסוי. "מכיוון שהיה צורך במבצע מתמשך, הוחלט להקים בחופי סודן כפר נופש. הכפר הוקם על מנת שיהיה לנו בסיס שאפשר לצאת ממנו ליבשה ולים, ולנהל פעילות בשגרה", הוא מסביר.

למרות שהכפר נועד רק לסיפור כיסוי, הוא גרר התעניינות של תיירים מכל העולם. "הכפר היה מלא ברמות שקשה לתאר", נזכר אלון, "בכל שבוע היינו מעלים את המחירים כדי להוריד את הביקוש וקרה בדיוק ההפך. הביקוש רק עלה".

הרעיון חסר התקדים להציב את יהודי אתיופיה ואת סוכני המוסד בלב סודן המוסלמית, נבע משתי סיבות עיקריות: ראשית, לא ניתן היה להעלות את היהודים מאתיופיה עצמה. שנית, יהודי אתיופיה יצרו מציאות בשטח של עלייה לישראל דרך סודן. פרדה אקלום אשר עלה בכוחות עצמו לישראל בדרך זאת, שכנע את ראשי המוסד שמדובר בדפוס פעולה אפשרי. בהמשך הפך אקלום לסוכן מוסד ופעל להעברת היהודים מהכפרים שבצפון אתיופיה אל סודן.

הבריחה מהמשטר הקומוניסטי

המכשולים שניצבו בפני היהודים בדרך מאתיופיה לסודן היו רבים: שודדי דרכים, חיות טרף ותנאי מזג אוויר לא פשוטים. לצד סכנות אלה, האתגר הגדול מכולם הגיע מכיוון המשטר הקומוניסטי האכזרי ששלט באתיופיה, ושאף לעקוב אחר כל תנועת האזרחים ולמנוע את יציאתם של היהודים מהכפרים.

בעֵדה מעריכים כי במחנות הפליטים שבסודן מתו מעל 4,000 יהודים, רבים אחרים נחטפו. בשנת 84' דיווח עיתון 'מעריב' כי מדי יום מצאו את מותם בין 10 ל-15 יהודים. "לעולם לא אשכח את התמונה של אותם גברים שנשאו בשעות הבוקר המוקדמות את המתים לקבורה המונית", מספר בכאב מייק אלבאצ'ו אשר שהה במשך שנה וחצי בסודן במחנה הפליטים הידוע לשמצה 'אמרה קובה', ועלה עם משפחתו ב'מבצע משה'.

התמותה הגבוהה במחנות נבעה מתנאים תברואתיים קשים שהובילו למחלות ולרעב. אלבאצ'ו מתאר את בעיית המים: "המים היו מלוחים ולא ראויים לשתייה, אלא רק לאחר מספר ימים, כשהמלח שקע בתחתית של הג׳ריקן. אני זוכר את התורים הארוכים למתקן של המים המלוחים, שיירה של אמהות, גברים וילדים. כולם המתינו במשך שעות כשהם אוחזים ג׳ריקנים ריקים".

בנוסף לכך, גם הסודנים שניהלו את המחנות מיררו את חיי השוהים. "מי שחרג בטעות מתורו - חטף", מוסיף אלבאצ'ו. "על התור למים פיקח בריון סודני עטוי בגלביה לבנה, כשהוא אוחז בשוט חזק העשוי מזנב שור. עד עצם היום הזה אני נושא על גופי תזכורת מצולקת לאותו שוט סודני".

בעוד הסודנים לא הבדילו בין האתיופים היהודים לבין אלו הלא יהודים והשליטו על כולם "סדר" במידה שווה, דווקא הפליטים האתיופים הנוספים ששהו במחנות ידעו לסמן את ה"פלאשים" (שם גנאי אחד מתוך רבים בו כינו את היהודים) והתנכלו אליהם. "היהודים סבלו מאוד. הם חששו ללכת אל המתקנים הרפואיים ובעצם חששו מכל דבר. אך אם היינו מקימים תוכנית רפואית ליהודים בלבד היו מגרשים אותנו מהמדינה", העידה פגי מאייר, רופאה יהודייה מארה"ב אשר הקימה לצד בעלה מתקנים רפואיים במחנות הפליטים.

חילופי אש עם לוחמים סודנים

עמנואל אלון וסוכני המוסד דניאל לימור ויונתן שפע פעלו במרץ מתוך "כפר הנופש", על מנת לפנות כמה שיותר יהודים ממחנות הפליטים שבסודן לארץ. "היינו יוצאים בלילה, 'הצוות של המלון', מוציאים את המשאיות ומביאים את 'האחים' - ככה קראנו לעולים", משחזר אלון, "את המשאיות הסענו 5,000 מטר עד שהגענו לחוף, ובחוף השייטת היתה יורדת ואוספת את העולים אל האניה".

המבצע היה חייב להתנהל במהירות, בכדי שהפעילות שלמענה הוקם כפר הנופש לא תיחשף. לדברי אלון, "זה היה פשוט עניין של דקות מהרגע שפורקים את המשאיות ועד שהם יוצאים לים". הוא אומר, כי 'האחים' היו בתנועה כל הזמן, תשושים לגמרי. הכל התנהל מהר באופן מאוד דרמטי. עברנו דרך הסהרונים עם תינוקות רבים וילדים".

על אף סיפור הכיסוי המושקע, לא ניתן היה להימנע לחלוטין מחיכוכים עם הצבא הסודני. אלון משחזר: "באחת הפעמים הסודנים ממש פתחו עלינו באש, פטרול שלהם זיהה אותנו. הלכנו למפקד הבסיס וצעקנו עליו 'אתה פסיכי? יש פה תיירים שיורדים אל החוף - אתם פותחים עלינו באש?' הוא נתן לנו את כל התאריכים שיש בהם סיורים, ומרגע זה נמנעו ההתנגשויות".

מבצעי העלייה לא נולדו בוואקום והם יצאו לפועל הודות למאמצים רבי השנים של יהודי אתיופיה עצמם. "הרצון הזה להגיע לירושלים היה משהו לא רציונאלי. חכמי בבל פירשו בגמרא את הפסוק מתהילים 'עלמות אהבוך' כ'אלמוות אהבוך', ובהקשר שלנו: מצב שבו האהבה לירושלים מנצחת כל פחד", אומר הרב שלום.

על אף שהרב שרון היה אז רק ילד, הוא זוכר היטב את האווירה ששרה בכפרים באתיופיה: "גדלתי כשאני סופג את האווירה שאלוקים הבטיח משהו בתנ"ך, ויבוא הרגע הזה שהוא יתממש. בהיותי ילד קטן, בערך בן 7, שאלתי את סבא שלי איפה זה ירושלים והוא הצביע על כיוון אחד לעבר ירושלים. בבוקר למחרת, אני וחברי התחלנו לרוץ לכיוון ירושלים. הסתכנו ליפול בידי חיות הבר שמסביב והלכנו לאיבוד, אך חזרנו לכפר לאחר כמה ימים".

מה שמרגש את הרב שרון במיוחד הוא דווקא החיבור בין שני הקצוות שהתאמצו למען העלאת יהודי אתיופיה. "האהבה הזאת ניכרת משני הצדדים: מצד הקהילה, שאהבתם המיוחדת לירושלים הביאה אותם למצב שהם מוכנים לעבור הכול למענה... מצד שני, השייטת והמוסד - אנשים מפה שמסכנים את חייהם למעננו. זאת גם אהבה שמנצחת כל פחד מהשונה ומהאחר. האהבה הזאת משני הצדדים, היא זאת שאפשרה את הצלחתם של המבצעים האלה".

"לאחר העלייה של יהדות אתיופיה, החברה הישראלית הפכה למוזיאון של העמים. זה מימוש חזון הנביאים, כשאנשים שבים מכל קצוות תבל - מארבע רוחות השמיים", מסכם הרב שרון, "לפעמים החיים השגרתיים מונעים מאתנו לראות את הדבר המדהים הזה".

המאמר נלקח ברשות מאתר: מידה

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן