רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

עם ישראל

המשימה של מקס

א׳ באב ה׳תשע״ד א׳ באב ה׳תשע״ד 28/07/2014 | מאת שרה יוכבד ריגלר

סיפור הגבורה של מקס שטיינברג.

כל הנחותיי היו שגויות.

הנחתי שמכיוון שמקס שטיינברג, שנהרג בפעולה בעזה ביום ראשון שעבר, היה 'חייל בודד' מקליפורניה בלי משפחה ועם חברים מועטים בישראל, רק כמה מאות יגיעו ללוויה שלו, רובם המוחלט עולים חדשים מארצות הברית. רצינו להביע תמיכה בהוריו השכולים, ולכן בעלי ואני החלטנו לצאת ללוויה, שתוכננה ליום ראשון ב-11 בבוקר, בבית הקברות הצבאי בהר הרצל - ירושלים.

כשעלינו על הרכבת הקלה הפונה להר הרצל, גילינו שהיא עמוסה במיוחד, ורבים אחרים עלו כמובן גם בשלוש התחנות הבאות. אולם כאשר הרכבת הגיעה אל התחנה המרכזית בירושלים, הבחנתי שמשהו חריג מתרחש. המוני אנשים נדחקו אל הרכבת וכמעט אף אחד לא ירד. בתחנה הבאה, אנשים נוספים ניסו להידחק לרכבת שכבר הייתה לגמרי עמוסה – זקנים וצעירים, גברים חבושי כיפות שונות יחד עם אנשים ללא כיפות או עם קוקו, נשים בשרוולים ארוכים או קצרים או בגופיות וג'ינס. ואז הבנתי: כל היהודים האלה נוסעים לכיוון הלוויה של מקס.

שאלתי בחור גלוי ראש שעמד לידי איך הוא היה יכול לצאת באמצע היום. הוא אמר שהוא עובד בבנק, ושעובדים רבים עזבו את העבודה כדי להשתתף בלוויה.

"למה?" שאלתי נבוכה.

30,000 יהודים הגיעו להלווייתו של בחור אמריקאי צעיר שהם מעולם לא פגשו, אך הם מבינים שהוא מסר את חייו למענם

הוא השיב שהוא ראה ברשתות החברתיות את ההודעה על הלוויה של החייל הבודד, ושהוריו של מקס מקווים שהרבה אנשים יגיעו ללוויה. הוא החווה בראשו אל הרכבת העמוסה ואמר בפשטות, "אז כולם באים".

הם באו, מאות ואלפים ועשרות אלפים, יהודים ישראליים המתאבלים על בחור אמריקאי צעיר שהם מעולם לא פגשו, אך הם מבינים שהוא מסר את חייו למענם. בסוף, יותר משלושים אלף יהודים הגיעו בשמש הצהריים היוקדת, לתת כבוד אחרון למקס שטיינברג.

הנחתי, שמשום שהוריו של מקס מעולם לא היו קודם בישראל, הם אינם ציוניים, ואולי אפילו אינם קשורים לקהילה יהודית, ולכן הם ודאי מלאי מרירות וחרטה צורבת שהוא עשה דבר כל כך פזיז כמו להצטרף לצה"ל, דבר שעלה לו בחייו הצעירים. מקס היה רק בן 24. הוא לא זכה להינשא, להביא להם נכדים, או להצליח על פי המושגים האמריקאיים.

"האם אנחנו מתחרטים שמקס התגייס לצה"ל כחיל בודד? תשובתי היא 'לא!' חד משמעי".

ובכל זאת, דבריו המפתיעים של סטיוארט שטיינברג, אביו של מקס בלוויה היו: "אנחנו רוצים לענות על השאלה שמנקרת במוחם של רבים: האם אנחנו מתחרטים שמקס התגייס לצה"ל כחיל בודד? תשובתי היא 'לא!' חד משמעי".

שמענו את דברי הפרידה המרגשות של שסטיוארט ואשתו אווי, ואת דברי הפרידה של האחים של מקס, פייג' וג'ק. בדבריהם הם פתרו את התעלומה כיצד מקס, שגדל בעיר היוקרתית וודלנד הילס, ושלא השתייך לשום קבוצת נוער יהודית, החליט לבוא לארץ ולהקדיש את חייו להגנה על היהודים בישראל. אמו של מקס, אווי, תיארה כיצד, מקס הצטיין בספורט והיה תלמיד טוב. הוא השתתף בקורסים בקולג', אבל לוס אנג'לס לא הצליחה לתת לו מענה למטרותיו הרוחניות, והוא חיפש משהו מעבר.

לפני שנתיים, מקס הגיע לישראל עם אחיו הצעירים, פייג' וג'ק, לביקור בן עשרה ימים במסגרת "תגלית". בין הטיולים הם הגיעו להר הרצל בירושלים, ודווקא שם, בבית הקברות הצבאי של הר הרצל, מקס מצא את קברו של חייל בודד מארה"ב שנהרג בפעולה. זה השפיע עליו עמוקות. אחרי עשרה ימים בישראל, הוא חזר הביתה והודיע להוריו ההמומים שהוא חוזר לישראל, כדי להצטרף לצה"ל.

התלהבות בוערת

מה קרה למקס בבית הקברות הזה, באותו מפגש קצר? האם יתכן שהוא, שגדל בתרבות של ביטוי עצמי וסיפוק עצמי, גילה פתאום את האפשרות המנוגדת, את האפשרות של הקרבה עצמית למען מטרה נעלה? האם יתכן שהוא, שחי בסביבת המציאות הווירטואלית של לוס אנג'לס, הוליווד, שבה חברים בפייסבוק אינם חברים באמת, גיבורי-על אינם גיבורים באמת, ותוכניות ריאליטי מראות את המציאות השטחית ביותר, פתאום נתקל באפשרות של חיים עבור אידיאל מציאותי באמת?

אפשר לדמות את נשמתו של מקס לגחלים שנראים כבויים, אך ביקור אחד במדינה היהודית הצית בהם להבה, להבה עוצמתית של מטרה אמיתית, שבערה בהתלהבות, וגרמה לו להקדיש את עצמו למען עם ישראל. הצבא, מצד שני, לא כל כך התלהב לקבל את האמריקאי הצנום הזה שבקושי דיבר עברית. בראיון לצבא, הבוחן שאל את מקס שלוש פעמים באיזה תפקיד הוא מעונין לשרת. מקס היה נחוש שהוא רוצה להיות לוחם. אחרי הכל, הוא התעקש, הוא לא חייב בגיוס, הוא לא אזרח הארץ, הוא רק מתנדב, והוא מתנדב כדי להילחם.

צה"ל נכנע לנחישותו. הוא התקבל לגולני והפך ללוחם. כפי שהצהירה אמו בלוויה: "אנחנו מתפעמים ממה שמקס השיג מהרגע שבו הוא אמר: 'אני חוזר לישראל'. בתור הורים, אנחנו מלאים בשמחה וגאווה על הגבר שהבן שלנו הפך להיות, ועל החיים שהוא חי. ... אין ספק בליבנו שבננו הגיע לעולם למלא תפקיד."

המשפחה המורחבת

ג'ק שטיינברג, אחיו הצעיר של מקס, התחיל וסיים את ההספד שלו בציטוט של הזמר בוב מרלי: "תחיה למען עצמך, ותחיה לריק. תחיה למען אחרים, ותחיה שוב".

ג'ק ופייג' דיברו הרבה על אחיהם האהוב. הם תיארו אח גדול אוהב, נותן ותומך. היה להם תמיד ברור שאהבתו של מקס הייתה מיוחדת ועקבית. ג'ק תיאר כיצד "מקס היה גאה בכל ההישגים שלי, והוא דאג שאני אדע את זה".

פייג', "האחות הקטנה", עם דמעות בעיניה, התייחסה אל מקס בתור ה"גיבור" שלה. היא הצהירה: "מעולם לא העליתי בדעתי שאני אהיה כאן בלוויה שלו עם כל כך הרבה אלפים של אנשים שגם הם רואים באחי גיבור".

במקום הצער המריר אשר לו ציפיתי, הוריו של מקס, בתחושת פליאה והפתעה, חזרו ואמרו שהם מרגישים מחובקים על ידי המשפחה המורחבת של ישראל. כפי שציינה פייג': "אנחנו באים ממשפחה קטנה מאוד. אבל זה השתנה במהירות אחרי שפגשנו אנשים בישראל שמיד הרגישו כמו משפחה גדולה אחת".

הוריו היו אסירי תודה שמקס "גילה את תפקידו" האידיאל שהיה שווה למסור עליו את חייו

סטיוארט פתח את ההספד על בנו בהודאה לרשימה ארוכה של ישראלים, כולל נציגי הקונסוליה הישראלית בלוס אנג'לס, קצינים בכירים בגולני, ראש העיר של ירושלים והאלפים הרבים, בני משפחתם החדשים, שהגיעו ללוויה. אמו של מקס הצהירה: "עכשיו אנחנו יודעים למה מקס התאהב בישראל. זה בגלל האנשים. הוא התקבל בזרועות פתוחות וביחס משפחתי, ועל כך אנחנו מודים".

כמה הזוי היה רגע הסיום של ההספד, בו סטיוארט שטיינברג, אביו של מקס, עמד שם, מוקף כולו באוירה של הלוויה, של מוות, וקרא בכל גדול, בעברית, את הקריאה: "עם ישראל חי".

גילוי המשימה האישית

רגש ההערכה של משפחת שטיינברג והכרת התודה שלהם היו המוטיב שחזר על עצמו בלוויה. מעל לכל הם היו אסירי תודה שמקס "גילה את תפקידו", הערך שהיה שווה למסור עליו את חייו.

זה בדיוק ההיפך ממאמר מערכת זדוני שהתפרסם על מקס, לאחר מותו, באתר אינטרנט אמריקאי, ונכתב על ידי אישה בשם אליסון, שאגב גם היא בוגרת "תגלית". המחברת העזה להאשים את ארגון "תגלית" במותו של מקס, בכך שהוא גורם לנערים אמריקאים יהודים להיחשף למורשת העם היהודי, ומבלבל אותם עם ערכים שונים מהערכים שעליהם הם חונכו.

אני הייתי פשוט בהלם מההאשמה הנלוזה, אבל ההלוויה המרגשת חידדה את התשובה הניצחת לטענתה: יהודי שבוחר לדחות את הערכים חסרי התוכן של "דור האני", שלא מתאים לו לשבת במגדל השנהב ולשרבט בציניות בסמארטפון על תחלואי העולם תוך כדי אכילת סושי, ובמקום זה בוחר להעמיד את חייו בחזית על אמונותיו: זכותם של היהודים לחיות בביטחון בארץ אבותיהם.

הרב נח ויינברג עליו השלום היה אומר: "כדאי להתבונן ולגלות על מה אתם מוכנים למות, כדי שתוכלו באמת לחיות למענו". מקס שטיינברג גילה על מה הוא מוכן למות. ואז הוא חי למענו. ואז הוא מת למענו.

יהי זכרו ברוך.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן