לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




היום, ולא מחר

היום, ולא מחר

האם אפשר לקחת 'יום' רגיל ואפרורי, ולהפוך אותו למיוחד, ממש עכשיו?

מאת

אני עומדת מול מדפי החטיפים במחסן המזון האמריקאי הענק, ולפתע שוטף אותי גל של געגועים הביתה. לאחר שגרתי בישראל במשך 14 שנים, חזרנו לגור בארצות הברית. היה צורך בהסתגלות גדולה עבורנו ועבור חמשת ילדינו. ועדיין הרגשתי כמו דג שהוצא מן המים. החזקתי בידי חבילה ענקית של בייגלה (ענקית כמו שיכולה להיות רק בארה"ב), אני משתהה מעט לפני שאני נותנת לה ליפול אל תוך עגלת הקניות שלי. אני מעיפה מבט בשאר הקונים סביבי, ואני תוהה לעצמי אם יש מי שמבחין, שאני למעשה אדם זר בארץ מולדתו. זה פשוט כל כך הרבה בייגלה! אני רוצה לומר לאישה העומדת לצדי. בייגלה שיספיקו לשבועות על גבי שבועות! מה יהיה אם בשבוע הבא ילדיי כבר לא יאהבו את הבייגלה הזה?

זה הזכיר לי כיצד בחודש אוגוסט, רוב ההורים בארה"ב כבר רושמים את ילדיהם לפעילויות של הקיץ הבא; בישראל, המועד המוקדם ביותר בו יכולנו לרשום אותם לקייטנות היה חודש לפני תחילתן. איך מישהו יכול לדעת מה בדיוק הוא רוצה לעשות בקיץ הבא? תהינו לעצמנו. האם אי פעם ניהלתי כך את חיי, בתכנון של חודשים ושנים מראש?

אני חושבת על המחווה הישראלית שהפריעה לי בעבר – צירוף האגודל לאצבע המורה, שמשמעותו: המתן. האט. הפסק לאגור ולתכנן שנים קדימה. חכה קצת.

לאחרונה לקחה אמי את בנותיי ואת עצמי לצפות במחזמר "אנני" בברודווי. זכרתי שראיתי את המחזמר שנים רבות קודם לכן, כשהייתי ילדה קטנה, אך הפעם זה נראה שונה כל כך בעיני. האורות היו יפים ובהירים בדיוק כמו פעם. התלבושות וקולות השירה מילאו את האולם בכישרון גדול. אך מאיזו שהיא סיבה, השיר האהוב ההוא היה נשמע לי שונה לגמרי הפעם. "השמש תזרח מחר... מחר, מחר, אני אוהב אותך מחר. אתה תמיד במרחק של יום ממני...". השיר עדיין גורם לי לחייך, אך כבר אינו נשמע לי הגיוני.

לפעמים המחר הוא אפרורי ובודד. לפעמים עדיין יורד גשם. לפעמים דווקא הרעים מנצחים ואף אחד לא מגיע להציל אותך. לפעמים המחר הוא משעמם, רגיל. חסר צבעים לחלוטין. ויש אנשים שלעולם לא יראו את המחר. אף אחד לא מבטיח לנו שהשמש תזרח מחר. אף אחד לא יכול להיות בטוח היכן כולנו נהיה בעוד שנה או אפילו בעוד יום. אך הדבר שהקב"ה נותן לנו הוא: היום.

בכל שנה אני מתקשה מאד להיפרד מהסוכה שלנו. אני צופה בבעלי כשהוא מפרק את הסוכה, שהשקיע כל כך הרבה כדי לבנותה רק שבועיים קודם לכן. ואני מתגעגעת אליה עוד לפני שהיא מפורקת לגמרי. הקישוטים הנוצצים של ילדיי, ופיסות השמיים המציצות מבעד לענפי הסכך. הרוח הסתווית העדינה והברכות שמקיפות אותנו. אני כבר מתגעגעת לעוצמת התפילות ולסעודות המשפחתיות הנהדרות שאנו מקיימים בין ראש השנה לחג הסוכות.

אך זה היה אתמול. ועדיין לא הגענו למחר, ואין בידינו שום הבטחה באשר למה שיביא עמו המחר. אז אני נכנסת בחזרה לביתי. ואני מביטה בהיום. ממש עכשיו. בכל השינויים שהתאמצתי לעשות לקראת השנה החדשה. כל ההשראה שקיבלתי משעות רבות של זמן איכות עם משפחתי היקרה. כל הגבהים הרוחניים אליהם הגעתי במהלך התפילות. מה אני אמורה לעשות עם כל זה היום? ברגע הזה. כשאולי אהיה עייפה, או מוצפת או מוסחת מהאתגרים הרבים העומדים בפני האדם, האם אהיה מסוגלת לקחת 'היום' רגיל ואפרורי, ולהפוך אותו למיוחד, ממש עכשיו?

האם אני יכולה לעבור בין מדפי המצרכים בסופרמרקט, ולשאת את רחובותיה של ירושלים בלבי? האם אני יכולה להכין לילדיי כריכים, לסדר להם את תלבושות בית הספר, לנגב את החלב ששפך הבן הקטן שלי על הרצפה, ועדיין להרגיש שאני בת מלך, הממלאת את כל המשימות שהוא הכין במיוחד עבורי? אני כעת נזכרת במחוות היד הישראלית האהובה: המתן. התמודד עם ההווה, עם היום. חכה ממש פה. אל תמהר לתכנן את המחר, את מחרתיים ואת הימים שאחריהם. העניקו משמעות להיום.

אנו עומדים באמצע חודש חשוון, חודש ללא חגים או מועדים. כל כולו שגרה. אך זהו המבחן האמיתי. האם נצליח לשמר את ההחלטות שעשינו לגבי חיינו, גם כשאנחנו עייפים או בודדים או מתוסכלים? זה לא נמצא במרחק של יום מאיתנו. זה קורה עכשיו.

אני מניחה את קופסת הבייגלה על השיש כאשר הילדים שבים הביתה מבית הספר. הם נותנים בה מבט מוזר לרגע קטן, עד שבני בן החמש שואל, "בשביל מתי זה?". אני פותחת את החבילה ומחלקת לכל אחד מהם בייגלה. הם כולם מברכים וממלאים את המטבח שלי בניחוח המתוק.

"זה בשביל היום".

26/10/2013

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) אילנה, 31/10/2013 23:51

תודה, זה מעורר השראה :)

(1) אנונימי, 31/10/2013 05:42

תודה :)

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub