לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




האם מותר לכעוס על אלוקים?

האם מותר לכעוס על אלוקים?

בדיוק כפי שקשר זוגי קמל ודועך כשרגשות כנים אינם באים לידי ביטוי, כך גם הקשר הרוחני שלנו עם אלוקים.

מאת

בתור פסיכולוג אני פוגש זוגות רבים שמגיעים אלי לטיפול. ישנו תסריט אחד שחוזר על עצמו בייעוץ לזוגות נשואים: הבעל והאישה יושבים מולי, כשחוסר נעימות ממשי ממלא את האוויר. אני מבקש שאחד מהם יפתח בדברים, והאישה עושה זאת, ומתחילה לפרוש מגילה ארוכה של תלונות. "לדודו אין ביטחון עצמי. הוא מסתובב כמו שלומפר ולא אכפת לו איך הוא נראה בעיני אחרים. אני אומרת לו שאין לו סיכוי למצוא עבודה בצורה כזאת, אבל הוא לא מקשיב. אני גם צריכה להגיד לו מאה פעמים להוריד את הפח עד שהוא מזיז את עצמו. והוא תמיד משאיר אחריו בלגאן ולכלוך. אני לא אמא שלך דודו. הגיע הזמן שתגדל ותתחיל קצת לנקות אחריך..."

היא ממשיכה וממשיכה, עד שהיא סוף סוף מסיימת, לעת עתה, לשחרר את התסכול שלה. במשך כל הנאום הזה, בעלה בוהה בקיר, בלי שום תגובה. כשהיא מסיימת, הוא ממשיך לשבת בשקט, עד שאני פונה אליו ואומר, "טוב דודו, יש לך מה לומר על כל זה?"

הוא בוהה בי במבט חלול, ואני תוהה אם הוא בכלל שמע משהו מכל מה שנאמר פה. לבסוף הוא מגיב, במשיכת כתפיים, "לא בדיוק".

רוב בני האדם היו כועסים, או לכל הפחות נפגעים, לשמע הנאום הזה. אבל לא נראה שהוא כועס. הוא נראה קר, פאסיבי, מנותק. ואני יודע שהטיפול הזה הולך להיות קשה.

הניתוק הצונן של דודו מאשתו עלול לגרום בסופו של דבר למותה של הזוגיות. אולי אצליח להעביר לו את המסר הזה לפני שיהיה מאוחר מדי. לרוע המזל, הוא מאמין (כפי שככל הנראה למד מהמשפחה שלו), שאם "אין לך משהו טוב לומר, אז עדיף שלא תגיד כלום". הוא ודאי חושש ממה שיקרה אם הוא יבטא את הכעס שלו. אז הוא לא אומר כלום ומלבה בכך את הכעס של אשתו, ויוצר ביניהם ריחוק גדל והולך (מובן שהתסריט הזה חוזר על עצמו הרבה פעמים כאשר האישה משמשת בתפקיד המרוחקת והמנותקת).

אם הלב שלנו לא שם, זוהי מערכת יחסים קרה ומנותקת

יש אנשים שחושבים שהגישה של "אם אין לך משהו טוב לומר" חלה גם על הקשר שלהם עם אלוקים. הם מאמינים שלא ראוי לומר לאלוקים שהם מאוכזבים או כועסים עליו. ובדיוק כפי שקשר זוגי קמל כשרגשות כנים אינם באים לידי ביטוי, כך גם הקשר הרוחני נחלש ודועך. מובן שאנחנו יכולים להמשיך עם הפעולות החיצוניות. אנחנו יכולים להגיע לבית הכנסת, לאכול כשר ולחגוג את החגים. אבל אם הלב שלנו לא שם, זוהי מערכת יחסים קרה ומנותקת.

לא מדובר בבעיה נדירה במיוחד. כמטפל, אני יודע שכל שותף במערכת יחסים אוהבת יחוש כעס, לכל הפחות מדי פעם, אז למה שזה יהיה שונה בקשר שלנו עם אלוקים? בנוסף, כעס הוא תגובה מצויה לסבל. ולאחר כל הסבל המיוחד שעברנו כיהודים במהלך המאה העשרים, אין זה מפתיע שיהודים רבים כועסים.

ספר איוב

ספר איוב מבהיר היטב שאלוקים מעריך הרבה יותר ביטוי כן של כעס, מאשר מערכת יחסים רגועה יותר לכאורה, אך נטולת רגש.

בתחילת ספר איוב, אנחנו רואים שאיוב היה אדם כל כך צדיק וטהור, שאלוקים בעצמו העיד על צדקותו. אלוקים התחיל לנסות את איוב, ולקח ממנו את בניו, כספו ובריאותו. איוב ישב בתוך האפר, כשעורו מוכה שחין, קונן על מר גורלו ואמר שהיה טוב יותר אלמלא היה נולד. שלושה חברים הגיעו אל איוב ואמרו לו שאלוקים נוהג בצדק ואינו נותן לאדם לסבול בלי סיבה. הם הסבירו לאיוב שהוא חייב לבחון היטב את מעשיו בעבר, למצוא את חטאיו ולחזור בתשובה. ואז, הם אמרו, אלוקים ירחם עליו. איוב מבהיר היטב שהוא לא חטא, ושהסבל הזה לא נובע ממעשיו. הוא אינו יכול לקבל את דבריהם השטחיים, מבטא כעס גובר והולך כלפי שמים ודורש שאלוקים ידבר איתו ישירות ויסביר לו מדוע באה עליו כל הרעה הזאת.

מה שהכי בולט במסרים ששלושת החברים שידרו לאיוב, זה שהם היו טובים מאוד בעצות, אבל חלשים באמפטיה ורחמים. לקורא אין שום אינדיקציה שהם הזדהו במשהו עם איוב או שהם השתתפו בצערו. נראה שהם רצו יותר להגן על התאוריה שלהם, מאשר להושיט יד לנשמה המתייסרת. בסופו של דבר, כששלושת החברים מגלים שאין לדבריהם כל השפעה על איוב, הם משתתקים.

ואז, מתחיל לדבר גבר צעיר יותר בשם אליהוא. הוא אומר שהוא כועס על החברים, שטוענים שהם חבריו של איוב אבל אין להם שום דבר להציע מלבד הטפות. אליהוא מנסה לדבר אל לבו של איוב, ואומר שנפשו כואבת לראות את הסבל הגשמי, הרגשי והרוחני של איוב. אליהוא אומר לו שאלוקים נראה אכזרי רק משום שאנחנו כל כך קטנים בהשוואה אליו. מנקודת המבט של אלוקים, כל מה שהוא עושה זה ביטוי של אהבה כלפינו. אחרי שאליהוא נוגע בלבו של איוב, אלוקים עצמו פונה אל איוב ישירות, מתוך הסערה. אלוקים אינו נותן לאיוב תשובות, אלא רק מעלה בפניו סדרה של שאלות, שמכוונות אותו להבנה שאלוקים מנהל את העולם, ושהדרישות שלנו שהוא יסביר את עצמו, הן כמו תמיהותיו של תינוק על החלטות המבוגרים.

אלוקים רוצה שנגיש לו את נפשותינו הפצועות עם כל הדברים האמיתיים שבהן, כולל הכעס

איוב מתרגש כשאלוקים מתגלה, ומבטיח להפסיק לתהות על הנהגת הא-ל ולקבל את רצונו. ואז קורה משהו מאוד מעניין. אלוקים פונה לאחד משלושת החברים, שהגנו עליו בפני איוב ואומר לו: "חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ, כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה, כְּעַבְדִּי אִיּוֹב" (מב,ז). האמירה הזאת נשמעת מוזרה מאוד, בפרט שחלק מהמפרשים מציינים ששלושת חבריו של איוב צדקו – לאלוקים תמיד יש סיבה טובה לכל דבר שהוא עושה, אפילו אם אנחנו לא מבינים אותה. הבעיה הייתה אם כן, שהחברים הרשו לעצמם יותר מדי, הם ניסו לדבר בשם אלוקים, ותיארו את הסיבות למעשיו. הם מנעו מאיוב את הדבר שהאדם הסובל הכי צריך לקבל מחבריו – הזדהות רגשית ודאגה. אליהוא נתן זאת לאיוב, ולכן הצליח להשיב אותו לאלוקים.

עלינו להיות פתוחים ברגשותינו כלפי אלוקים. אולם האם זה מתיר לאיוב לטעון שאלוקים אינו נוהג בצדק? התשובה לכך, אומר התלמוד, היא שאדם אינו נענש על מה שהוא אומר בשעת צערו. החיים מכאיבים. לפעמים יכול להתעורר בנו צורך לאבד את ההיגיון, לפעמים עלול להתעורר בנו צורך לצעוק ולבכות. אלוקים רוצה שנגיש לו את נפשותינו הפצועות עם כל הדברים האמיתיים שבהן, כולל הכעס שלנו. זוהי מערכת יחסים אמיתית, וזאת הדרך היחידה להחלמה אמיתית, הן רוחנית והן אחרת.

*הרעיונות שלעיל כתובים בהרחבה יתירה בספרו של ד"ר מילגרם, Never Forget My Soul. סיפור המתאר מסע פסיכו-רוחני של שני בנים לניצולי שואה.

17/8/2013

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 7 תגובות ב-7 דיונים

(7) אנונימי, 22/8/2013 16:52

תודה על המאמר המרגש. אהבתי את ההשוואה לזוג שמרוחק

אחד מהשני. יהי שם ד' מבורך מעתה ועד עולם. חשבתי שיש דברים מתאימים בין זוג לבין האדם להקב"ה. בשיר השירים מדמים את אהבת הקב"ה וכנסת ישראל כאהבת נעורים בין בעל לאשתו. ומזה אפשר ללמוד שצריך להשתדל מאוד לשמר את הנישואין כי אהבת נעורים יש רק פעם אחת בחיים. ולא סתם נאמר כשנפרדים המזבח בוכה. יהי שם ד' מבורך מעתה ועד עולם. אין עוד מלבדו.

(6) אביב, 21/8/2013 22:24

מאמר נכון

תקף בעיקר לשואה. רק אם מביעים את הכעס, אפשר אח"כ להשלים עם זה. כדי לעבור את התהליך של האבל, חייבים כעס - בעיקר אם נראה לא צודק, לכאורה.

(5) אנונימי, 21/8/2013 20:47

וואווו

(4) שירה, 21/8/2013 20:40

תודה!

קטע מדהים!! הגיע אליי בדיוק בתקופה קצת קשה בחיים. לפעמים מרגישים בושה או אשמה על הכעסים שלנו כלפי הקב"ה. אבל זה חלק מהקשר שלנו איתו בדיוק כמו כל קשר אחר!!! דברים כ"כ נכונים ויפים. טוב שיש להם במה. הוריד לי הרבה מהלב. תודה לכל האתר המדהים הזה! בטוחה שיש לכם עוד הרבה זכויות מאנשים ששיניתם אצלם מחשבות, דעות, או אפילו אורח חיים! שתזכו להמשיך בעשיה הזאת.

(3) אנונימי, 21/8/2013 13:28

ה היחיד שמכיל

תודה רבה על כל מילה שנכתבה. בתור אחת שראתה תשפל שבחיים,תמיד מכאב רק ה מסכים. מסכים להקשיב לכל תלונה לכל כאב ולכל תלונה. הקשר איתו היחיד שיכול לעזור לעצמך להגיע למיטבך. החיבור בפרטים הקטנים ולנסות לראות את האור מבפנים כי זהו רצון האלוקים. שנזכה כולנו לישועות פרטיות,וגאולה שלמה לכל הפניות. תודה.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub