לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




התבוללות ושמן חנוכה

התבוללות ושמן חנוכה

הבנת משמעותה של מלחמת החנוכה – מלחמה שונה מכל מלחמה אחרת.

מאת

שמן הוא ודאי הנוזל הכי לא פוליטיקלי קורקט שיש. הוא פשוט מסרב להתפשר על ייחודיותו.

אם שמן היה בנאדם, ודאי היו מאשימים אותו בעקשנות וחוסר נכונות להתחבר לאנשים אחרים. הוא בוחר להישאר מרוחק, נפרד ונבדל. ערבבו אותו עם מים, והוא יישאר בגפו וישמור על זהותו.

לא משנה כמה תתאמצו, השמן נשאר כמו שהוא ופשוט לא נטמע.

יתכן שזאת הסיבה שבשלה הוא ראוי להפוך לסמל האולטימטיבי לנס החנוכה.

כשאנחנו חוגגים את ניצחון המכבים על היוונים, אנחנו צריכים לזכור מה עמד במרכז העימות המהותי הזה. מלחמה זו הייתה שונה מכל מלחמה אחרת. היא לא נערכה על מנת לכבוש שטחים, לבזוז רכוש או לקחת שבויים. היה זה אך ורק קונפליקט בין שתי תפיסות עולם שונות לחלוטין.

סיפור החנוכה עוסק בהתנגשות בין תרבויות. היוונים לא חיפשו סיבות להרוג את היהודים. מטרתם לא הייתה רצח-עם. הייתה זאת למעשה מלחמה נגד אלה שאיימו על נאמנותם לנהנתנות, לסגידתם לגוף, לעיסוקם האובססיבי בתחרויות ספורט כדי להוכיח את ערכם העליון. בכל אלה הם מצאו יופי – ואת עצם משמעות החיים.

המשורר האנגלי, ג'ון קיטס, סיכם באחת מיצירותיו את האידיאל היווני כך:

כי יופי הוא אמת ואמת היא יופי; זה כל מה שאתם יודעים וכל מה שעליכם לדעת.

הדבר אשר לו סגדו היוונים היה קדושת היופי, לעומת היהודים שרצו להקנות לעולם את יופייה של הקדושה.

היוונים סגדו לקדושת היופי. היהודים הקנו לעולם את יופייה של הקדושה

המלחמה בין שני האידיאלים האלה, היא שהגדירה את מאבקם של המכבים. עצוב לומר, אבל היו יהודים שהתפתו למנעמיה של התרבות היוונית ונטשו את מסורתם העתיקה. הם מכרו את ברכותיהם תמורת נזיד עדשים. הם נטשו את מסר הנביאים תמורת תהילת המשחקים. הם ביכרו את הגמול הזמני של הגוף על פני ברכת הנצח של הנשמה. אנחנו מכירים אותם בשם 'מתייוונים'. הם התבוללו – ומאז לא שמענו עליהם יותר.

ניצחון המכבים היה ניצחונם של אלה שגילמו את תכונתו הייחודית של השמן וסירבו להיטמע, ובמקום זה בחרו לדבוק במשימתנו להנחיל לעולם את חזונה המוסרי של היהדות.

זה מה שהופך את סיפור המכבים לרלוונטי כל כך לימינו.

לפני מספר שנים היינו עדים לויכוח מר ביחס לקמפיין פרסום פרובוקטיבי בחו"ל בחסות משרד ממשלתי. נראה שאנשי הסוכנות היהודית חשבו, שטוב יהיה לשכנע יורדים ישראלים החיים בארה"ב לחזור הביתה, על ידי דרמטיזציה של סיכון ההתבוללות של ילדיהם ונכדיהם בגולה. המוטיב של הפרסומות קידם את הרעיון שחיים מחוץ למולדת היהודית מאיימים על הקשר שלהם לעבר היהודי, למסורת ולתרבות היהודית.

הקמפיין עורר אש וגצים. דובר יהודי בולט הצהיר: "אני לא חושב שאי פעם בחיי ראיתי עדות ברורה כל כך לזלזול הישראלי ביהדות ארה"ב כמו בפרסומות האלו". המבקרים התייחסו לקמפיין כאל מתקפה מרושעת על "יהדותו" של כל מי שחי מחוץ למדינת ישראל.

תגובות הזעם היו כה עזות וקולניות, עד שהפרסומות הוסרו במהירות. הקמפיין פגע כנראה בעצב חשוף ורגיש במיוחד. ובכל אופן, התגובה למה שהיה יכול להיראות כמו מתקפה מתוכננת על האפשרות לקיים חיים יהודיים מחוץ לישראל, המחישה היטב את החרדה הגדולה שמעוררת בנו המחשבה על התבוללות.

ואם טעו הפרסומאים בדרך בה נראה שהם מבדילים בין החיים בחו"ל לחיים בישראל, ודאי שהמסר של הפרסומות צריך להיתפס כקריאת התעוררות ליהודים בכל מקום בו הם נמצאים.

אחרי למעלה מאלפיים שנה, נראה שרוח המכבים מתחילה להפסיד במאבקה לשמור על היהודים מלהיטמע ולהתבולל

משום שהשורה התחתונה היא, שאחרי למעלה מאלפיים שנה, נראה שרוח המכבים מתחילה להפסיד במאבקה, לשמור על היהודים מלהיטמע ולהתבולל אל תוך חיבוקה החם של האידיאולוגיה והתרבות המערבית.

היוונים נתנו לנו את האולימפיאדה. באירוניה שסותרת כל היגיון, אירוע הספורט היהודי הבינלאומי המקביל לאולימפיאדה, שנערך כאן אחת לארבע שנים נקרא מכביה, על שם המכבים, שנלחמו למען עליונותו של המקדש על זירת הספורט.

תחרויות ספורט הן דרך נפלאה לבילוי שמערב אימון גופני, אבל הן כבר לא כל כך נפלאות כשהן משתלטות על חיינו, כפי שקורה לפעמים לא רק אצל ספורטאים מקצועיים אלא אפילו אצל בני נוער או חובבים.

אין לי בעיה עם אירועי ספורט, הם בסדר כל עוד הם נתפסים כתוספת לחיים רוחניים, אולם כשהם הופכים להיות מטרה בפני עצמה, אנחנו מאמצים ערך זר ונטמעים.

הטמיעה לובשת היום פנים רבות.

היטמעות היא כשכל מה שאנחנו רוצים הוא לחגוג, ואף פעם לא להתפלל.

היטמעות היא כשכל מה שחשוב לבני אדם הוא איך הם נראים כלפי חוץ, ולא איך הם מרגישים מבפנים.

היטמעות היא כשהמטרות הכי חשובות של החברה הן תהילה ועושר במקום אהבה ולימוד.

היטמעות היא כשהמטרה העיקרית בחיים היא לצבור יותר נכסים במקום להיות יותר ערכיים וטובים.

היטמעות היא כשמגלים יותר מדי ענין בירושה במקום במורשת, במה שנקבל מהעבר במקום במה שנעביר הלאה לעתיד.

היטמעות היא כשילדים נתפסים כעול במקום ברכה, וכשאנחנו מאמינים שהדברים הכי טובים שאנחנו יכולים להעניק להם הם חפצים ולא ערכים.

המסורת שלנו מלמדת אותנו להעריך את יופייה של הקדושה. על זה נלחמו המכבים בעומדם מול תרבות זרה שביכרה את הגוף על הנשמה, את החומרי על פני הרוחני. וזה נשאר האתגר שלנו.

כמו השמן בסיפור החנוכה, אנחנו צריכים לעמוד איתנים ולא להיטמע.

ובחג החנוכה הזה, כשנכניס אור הולך וגובר אל תוך בתינו בכל לילה עם הדלקת הנרות, נצהיר על האמונה שלנו בכך שנצליח לשמור על הייחודיות שלנו שאפשרה לנו לא רק לשרוד, אלא להיות לפיד של מוסר ואנושיות לכל העולם.

1/12/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 7 תגובות ב-7 דיונים

(7) שרה, 9/12/2012 00:41

כולנו צריכים לחזור בתשובה

בסד מאמר מדהים כחיה בחול אני יכולה לומר בפה מלא שאנחנו פוחדים לעלות לישראל בגלל פן הרוחני שממנו יצאנו בקושי וחזרנו בתשובה כאן בגולה בקהילה שמונה למעלה ממליון מאמינים המקיימים חיי דת ורוח תורה וערכים ולא רוצים לסכן את מה שהשגנו ואת ילדינו היקרים שכאן הכל סגור ומוגן וכשרואים אישה שהולכת בפריצות אומרים שהיא גויה ומה נעשה בארץ הקודש שנראה יהודיה הולכת פריצות מה נומר לילדינו?

(6) ר.ת.י, 6/12/2012 14:42

מאמר חשוב

(5) Dorrit, 5/12/2012 20:45

השמן

מאמרהשמן אמר מאוד מעניין, חומר למחשבה

(4) אנונימי, 3/12/2012 11:43

דימוי ורעיונות מעניינים

שנזכה להגשים את ייעודנו

(3) yuda, 3/12/2012 02:56

יהדות מול יווניות

לומר שהיהדות היא רוחנית והיווניות היא גשמית/מטריליסטית זה עיוות נוראי. מי נתן לעותם את יסודות הפילוסופיה, את הדרמות שעדיין עולות על בימותינו, את הגיאומטריה ואת הטעם האסטטי באמנות; ולעומת זאת יותר מבחמישית מהתורה (ספר שמות המאוחר וויקרא המוקדם) עוסקים בדברים גשמיים: הוראות ספציפיות איך לבנות את בית המקדש, בגדי כוהנים וכיו"ב וגם חלק גדול מהמצוות המעשיות, למשל מה מותר ומה אסור לאכול, אלה דברים גשמיים. גם לא נכון להעמיד את היופי כניגוד ליהדות (שימו לב איזה דבקות באופנה יש לנשים חרדיות). היופי והרוחניות הם ממדים שונים אבל לא מנוגדים וכנ"ל הגוף והנפש. כמו כן לדת אין מונופול על רוחניות, ובמוסיקה של שופין אין פחות רוחניות מזו של היהדות. המאמר יוצא מזווית אחת, צרת אופקים ולא אובייקטיבית למרות כוונותיו הטובות

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub