לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




שבת ותחרותיות

שבת ותחרותיות

כל היהודים מלכים בשבת. אין תחרות. רק שלווה.

מאת

השבת היא כמו אקולייזר ענק - כל היהודים הופכים להיות מלכים בשבת. כולנו יוצאים "לחופש" לאותו מלון נופש שנקרא מנוחת השבת, לובשים את בגדינו הטובים ביותר, אוכלים את אותם מעדנים בסיסיים ונהנים מזמן איכות עם המשפחה. אין תחרות כשמדובר בשבת.

הרבי מצאנז אמר: "אני לא רוצה לישון בשבת. כשהשבת מגיעה, כל היהודים הופכים למלכים, ואנחנו לא רוצים לישון בזמן השלטון שלנו. פעם היה מלך שישן מעט מאוד בלילה ואמר, 'כשאני ישן אני לא מלך. אני לא שונה מכל אדם אחר שישן'. אם כן, לא כדאי לנו לבזבז את השבת בשינה."

כל היהודים מלכים בשבת. אין תחרות. רק שלווה.

לרוע המזל, לא תמיד נמשכות תחושות השלווה האלה אל שאר ימות השבוע. הרב יעקב וינברג אמר שתחרותיות אינה בריאה לנפש האדם - אם ההצלחה שלי תלויה בנפילה שלך, רוב הסיכויים שהייתי רוצה שאתה תיכשל יותר משהייתי רוצה להצליח בעצמי - ובכל זאת, אנחנו חיים בסביבה שמומרצת על ידי תחרותיות. במוסדות החינוך שלנו מופיעים גיליונות השוואתיים של הישגי התלמידים, שמתחרים מי יודע הכי טוב את החומר הנלמד. המיקוד שלנו סטה מ"מי יודע טוב את החומר" ל"מי יודע אותו הכי טוב". יש בכך "מתכבד בקלון חברו" – זוכה בכבוד מתוך בושת חברו – שהתורה כל כך מתעבת.

הצלחה אמיתית

אם כל מה שאני צריך לעשות כדי להצליח הוא להביס אותך, יהיה לי הרבה יותר קל להפוך אותך לפחות טוב ממני מאשר להביא את עצמי להיות יותר טוב ממך. התוצאה היא שתלמידים לא יתאמצו בכל כוחם כדי להגיע למקסימום האישי שלהם, אם כל מה שהם צריכים כדי להצליח הוא לגבור על מישהו אחר. ומה עם התלמידים החלשים יותר, שיודעים שהם אינם מסוגלים לנצח בתחרות? מה המניע שלהם למצות את הטוב ביותר שבהם? האם באמת הגיוני לתגמל את התלמידים המבריקים שמגיעים בקלות להישגים יותר מאשר את האיטיים שמתאמצים ככל יכולתם?

אמנם נכון ש"קנאת סופרים תרבה חכמה" (בבא בתרא כ"א:) אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים להתחרות עם אחרים. אנחנו אמורים לבחון את הישגיהם של הסובבים אותנו וללמוד מהם, כדי להמריץ את עצמנו להתקדם כמיטב יכולתנו. אנחנו לא מתחרים באחרים; אנחנו לומדים מהדוגמה שהם נותנים.

הביטו בילדים שמשחקים משחקי ספורט. האם הם משחקים כדי לאמן ולפתח את מיומנויותיהם או שהם משחקים כדי לנצח? האם ראיתם כיצד ילדים שהם בדרך כלל טהורים וטובי לב, הופכים לנמרים צעקניים על מגרש הכדורגל? "פנדל!" "לא נכון, זה לא היה בכוונה!" כשהילדים בוחרים שחקנים, האם הם מנסים להגיע לקבוצות שקולות כדי שתהיה ביניהם תחרות הוגנת, או שהם מחפשים את השחקנים הטובים ביותר כדי לנצח את הקבוצה השנייה? האם הם לא מביישים את חבריהם ברבים כשהם מסרבים לקחת ילדים חלשים? איך מרגיש הילד האחרון כשאף אחד לא רוצה אותו?

כן, אנחנו צריכים להתמודד, אבל עם עצמנו. משמעות הניצחון אינה להביס מישהו אחר. אפשר להשיג אותו בהתמודדות מול עצמנו, בניסיון לשפר את ביצועינו האישיים הקודמים. שבת באה הזכיר לנו שכל היהודים שווים כל עוד הם שואפים לצמוח ולהשתפר. השבת מזכירה לנו שתחרות אינה ערך תורני. כולנו מלכים ומלכות בשבת, וכך גם במשך שאר ימות השבוע.

*מובא מתוך "More Shabbos In My Soul" – פלדהיים 2008, מאת הרב ברוך לף.

26/12/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub