האמת העירומה
מאת הרב לייבי ברנהםמה רע ביופיו של הגוף האנושי ולמה היהדות כל כך נעולה על עיקרון הצניעות?
מה רע ביופיו של הגוף האנושי ולמה היהדות כל כך נעולה על עיקרון הצניעות?
האם טעיתי כשהאמנתי באותו רגע שלכל הפחות אפשר להשליך מאחורינו מאות שנות חשדנות, אי הבנה וחוסר סובלנות דתית?
מה מיוחד בירושלים? מדוע מזכירים אותה בכל חתונה? ומה הופך אותה למקום המיוחד ביותר בעולם?
האם נער בר מצווה מוכן למה שמחכה לו בחיים האמיתיים? האם הזוג הצעיר שמתחתן מוכן לכל האחריות הכבדה הכרוכה בהקמת משפחה? נראה שאיכשהו אנחנו מוצאים את האומץ לצעוד הישר אל המטרה.
לאחר מקרה אישי בו חשדתי בחבר, הבנתי שבחברה מוסרית ערכית, 'לדון לכף זכות' זה הכרח אנושי בסיסי.
חבר שאל אותי - מה השמחה הגדולה של יציאת מצרים, הרי יצאנו משעבוד אחד למשנהו? השאלה נשמעה לי מוכרת ורלוונטית מאוד, עד שנזכרתי מי שאל אותה בפעם הראשונה...
בפסח הזה, הצטרפו אל ההנאה המסתורית אליה כולנו משתוקקים.
אדם משקיע מאמצים וכוחות בתקווה לראות תוצאות בשטח, ואז באה איזו נפילה, המאמצים אינם נושאים פרי, ותחושות של ריקנות, ייאוש ורפיון משתלטות – הר תבור יכול לחזק אותנו נגד תחושות אלו, ולעזור לנו להכיר בחוסר האמת שבהן.
מבט פנימי ומעמיק על התשובה לשאלה הנפוצה – למה באמת לובשים מסיכות בפורים?
שמעו של האדמו"ר מהעיירה הפולנית קוצק עדיין מהדהד בין כותלי בית המדרש של ימינו. אם דברי תורה ערבים ונעימים חיפשתם? לכו למצוא אותם בעיירות אחרות!
רק ראש הישיבה ראה את המצב בו רבבות יהודים אובדים מבלי שנורה כדור אחד, אבל אנחנו ראינו את ראש הישיבה וחיינו השתנו.
התמודדות עם נושאים רוחניים ורגשיים בהם נתקל האדם בימים הקשים של האבל.
התמודדות עם נושאים רוחניים ורגשיים בהם נתקל האדם בימים הקשים של האבל.
מידת הביטחון שלי בה' נפגעת בזמן האחרון. עם כל האיומים הקיומיים על מדינת ישראל ועל היהודים, למה שמישהו ירצה להביא ילדים לעולם שכזה?
הרמב"ם קרא לשינוי הגדול שיכול האדם לחולל בקרבו, 'תשובת המשקל'. דוגמא נפלאה לכך אנו יכולים ללמוד מהתנהגותו התמוהה של יוסף שנמכר למצרים ולא שלח אות חיים לאביו עם יציאתו מהשבי.
בספטמבר האחרון הגענו למלבורן שבאוסטרליה, ושכרנו לנו בית גדול ומשופץ עליו לא היינו יכולים לחלום בארץ. אבל אז, בוקר אחד, העירה בתי הגדולה הערה חשובה – היא שלחה אצבע לעבר החלון הגדול בסלון וקבעה: אבא, יש צלב בחלון.
ההתנסות הראשונה שלי בהכנת גופת נפטר לקבורה.
במילים היוצאות מפינו יש כוח רב שיכול לבנות וליצור אווירה נעימה ומקרבת או לחילופין להרוס ולגרום למתח וניכור. אפשר לומר שהבחירה בנושא נמצאת בידנו, או שאולי... בפינו.
זה תמיד היה המקום שבדיוק התאים לי. בלי יוזמה, בלי לחץ, בלי טעויות מביכות ובלי להזיק לאף אחד. אבל אז הופיעה הזקנה מבית האבות וגרמה לי לעבור לחזית המגרש.
שבת? יופי! משפחה, סעודה חגיגית… אבל מי צריך את כל הפרטים הקטנים הללו? את כל ההלכות והחוקים והמשפטים? מה זה משנה אם מדליקים את האור?
רובנו היינו רוצים להיות אנשים שמחים שיכולים גם לשמח אחרים, אבל איך משיגים מטרה כה נעלה?
בואו נשקיע מאמץ נוסף כדי להפוך את חוויית חודש תשרי, לכזו שתמשיך להשביע אותנו אפילו כשהיא הרחק מאחורינו.
כניסתי הבלתי צפויה לעולמה הרוחני העשיר של היהדות, התחילה דרך כניסתי המקרית לסוכתו של שכני הרב.
בזמן הימים הנוראים אנחנו בדרך כלל מדברים עם אלוקים. אבל יש שאלה קשה שעמה אנחנו חייבים להתמודד: מה קורה כשהוא לא נענֶה? מה עושים עם תחושת הבגידה?
בימי הרחמים והסליחות, בטרם נחרוץ דין על הסובבים אותנו ניקח בחשבון שבאותם מאזניים בהם נשקול את הזולת ישקלו גם אותנו.
השופר אומר לנו שבכל אחד מאיתנו קיימת נקודה אפלה, מקום של דמעות, אך יחד עם זאת הוא מזכיר לנו גם את המילה "שיפור" ומכוון אותנו להיות טובים יותר.
כשאלוקים עושה לנו נס, מה אנחנו צריכים לעשות בתמורה? סיפור הנס האישי של ארי פולד במלחמת לבנון השנייה ממשיך לעצב את חייו גם היום.
חודש אלול – זה הזמן לפקוח עיניים, להביט באירועי שנה האחרונה ולהודות למי שפסע לצידנו לאורך כל הדרך הארוכה, נתן לנו כוחות להתמודד עם מכשולים וריפד לנו את הדרך באלפי חסדים קטנים וגדולים.
התיעוב היהודי לרעיון שריפת גופות, קודם לפשעי הנאצים. עמדת התורה לקבור את גופות הנפטרים, מבוססת על כיבוד צלם האדם, קדושת גופו ואמונה בתחיית המתים.
אני לא כל כך טובה בניחום אבלים, במיוחד לא כשמדובר באנשים שאני לא ממש מכירה – מה לעשות (ולא לעשות) אחרי פטירה.
זה לא שמעולם לא עזרתי לאדם אחר, אך התנדבות אמיתית ללא כל תמורה - היום עשיתי את זה בפעם הראשונה. לאחר הסיפוק האדיר שהרגשתי בסיום העבודה, התעוררה בי השאלה למה בכלל לתת מעצמי לאדם זר שלא משלם לי על כך?
לפני מספר חודשים כתבתי מאמר על העולם דרך עיניו הסקרניות של בני הקטן, על ההתלהבות הגדולה מתופעות יומיומיות כמו גור חתולים או אפילו טרקטור. אך מאז הסימפטיה שלי לטרקטורים ירדה פלאים.
רובו של העולם המתורבת הזדעזע נוכח קבלת הפנים של הרוצח סמיר קונטאר בלבנון, אבל תגובתי הייתה מעורבת ברגשי תודה מסוימים, כשנזכרתי בסיפור על הרב הלברשטאם מימי השואה.
שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, הם תקופה של בכי, אך גם תקופה חיובית. ביטוי ממעמקי הנשמה שלעולם לא ננוח ולא נשקוט בחיפוש הרוחני שלנו, עד שנחזור לקרבת האלוקים שהייתה פעם.
לאחרונה השלמנו מחזור נוסף וכושל של טיפולי הפריה, ואני חייב להודות שאמונתי מתערערת. התפללתי, למדתי, שמתי את כל מבטחי בה' שיעזור לנו, והוא לא עזר. אני לא יודע לאן להמשיך מכאן.
אפילו בתרבות החד-פעמי שלנו, שבה כמעט הכל, כולל מערכות היחסים היקרות ביותר, הפך לארעי, אפשר להשיג את הנצחיות.
אמנם לא אנחנו מחליטים לאן נגיע, אבל אנחנו יכולים בהחלט לבחור כיצד נגיע לשם – שלמים יותר, או נגררים בעל כורחנו.
מגנטי, רוחני, עתיק ובן זמננו – ספר התורה מחבר יהודים מכל סוג לכל יהודי אחר מהעבר, ההווה והעתיד.
מי לא חווה רגע של מרידה באדון העולם ברגעים בהם מונחתים אסונות על העולם? מי לא שואל את עצמו האם עדיין יתכן להישאר דתי אחרי שרואים כל כך הרבה סבל וסכנות בעולם?
הטיפול באדם חולה אינו קל, אך הוא טומן בחובו הזדמנות להעניק סיוע גם ברובד עמוק ומשמעותי יותר.
בואו נשווק את ישראל כמו שהיא באמת: בירתו הרוחנית של העולם.
כמה זמן לוקח לברך "שהכל נהיה בדברו"? האם 5 דקות תמימות מספיקות? לפני שתצהירו שאתם יכולים לעשות את זה בשלוש שניות בדיוק, בואו נעמיק מעט במשמעות המילים של ברכה זו.
אנשים רבים חוששים לשקוע בהווייתו של הרגע, ומחכים בקוצר רוח להמשיך הלאה עם החיים. השבת גורמת לנו לעצור ולשבת בשלווה - עכשיו.
אנחנו יכולים לרומם ולקדש את הפעולות הגשמיות שלנו בכך שנכניס את אלוקים לתוך התמונה. הלכות טהרת המשפחה מאפשרות לנו להכניס אותו אפילו אל חדר השינה.
סטיבן שפילברג פנה את מקומך. פורים מזכיר לנו מי יושב באמת בכיסא הבמאי.
אחים צדיקים ומתוקים שלי, מה בסך הכול רציתם?! לשבת ולהתמלא בתורה ובאמונה? לתקן את המידות היפות שלכם עוד טיפה? לשמוח בראש חודש אדר? אבל כנראה שזה כבר לא יקרה. שמונה טליתות שכולן תכלת, נצבעו באדום של מוות.
איך אפשר, משנכנס אדר, להרבות בשמחה? אם היה מדובר במעשה שקשור לגוף עליו יש לנו שליטה, ניחא. אבל השמחה היא תחושת הלב. איך אפשר לשלוט עליה?