רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

השואה

אמונה במעמקי שאול

כ״ד בניסן ה׳תשס״ח כ״ד בניסן ה׳תשס״ח 29/04/2008 | מאת ג'ף ג'קובי

חלק מהיהודים נלחמו בנאצים ברובים; אחרים נלחמו בשמירה על חיים יהודיים, כתב הרב אושרי שנאלץ לענות ליהודים בגטו קובנה על שאלות לא אנושיות של חיים ומוות.

ההוראה להרוג כל אישה יהודיה בהריון יצאה באותו בוקר. כשהבחין השומר הנאצי, שסרק את הגטו היהודי בקובנה, באישה יהודייה הרה שעוברת ליד בית החולים המקומי, הוא ירה בה מטווח קצר. היא נהרגה במקום.

בתקווה להציל את התינוק, החישו כמה עוברי אורח את ההרוגה אל בית החולים. רופא קבע שהיא נמצאת בשבועות האחרונים של ההריון, ואמר שאם ינתחו אותה מייד, יתכן שיצליחו להציל את התינוק.

האם ניתוח כזה עולה בקנה אחד עם ההלכה היהודית, המקפידה על כבוד המת? אם התינוק לא יחיה, יתברר שגופה של האם חולל לשווא.

השאלה הוצגה בפני הרב אפרים אושרי, תלמיד חכם צעיר. הוא לא היסס ופסק שכשמדובר בהצלת חיים, לא מתחשבים בכבוד המת. חוץ מזה, אילו הייתה האם שנרצחה מסוגלת לדבר, האם היא לא הייתה מקבלת בברכה את "חילול" הגופה הזה, אם זה עשוי להציל את חיי התינוק שלה? הוא פסק לבצע מייד את הניתוח, והתינוק נולד חי.

וכאן מופיעה הערת השוליים המצמררת. הרוצחים השפלים נכנסו לבית החולים כדי לכתוב את שם הנרצחת. כשמצאו את התינוק החי, גאה בהם זעם פראי. אחד מהגרמנים גרר את העולל וניפץ את גולגלתו על קיר בית החולים. אוי לעין שכך ראתה!

מקרה זה, ממאי 1942, היה אחד מני רבים שבהם התבקש הרב אושרי לפסוק במשך הכיבוש הנאצי על קובנה, העיר הליטאית השנייה בגודלה. הוא תיעד את השאלות קורעות הלב שהובאו אליו ברישומים קצרים על פיסות נייר, וקבר אותן בקופסאות שימורים. יום אחד, כך קיווה, אולי ימצאו את הדפים האלה – עדות לכך שבאמצע התופת הנאצית, היו יהודים שנצמדו לא-לוהיהם ולחוקיו, מסרבים לעזוב אותו אפילו כשנאלצו לתהות שמא הוא עזב אותם.

יותר מ-90% מ-40,000 יהודי קובנה נהרגו בשואה – על ידי גרמנים או על ידי משתפי הפעולה הליטאיים שלהם. הרב אושרי היה אחד מאלה שניצלו. אחרי המלחמה הוא הוציא את רישומיו ממחבואם והתחיל לכתוב אותם כשו"ת (ספר שאלות ותשובות) הכולל דיון הלכתי מלא. אלה פורסמו בשו"ת בן חמישה כרכים בשם "ממעמקים".

הספר הזה נגע מאוד ללבי. לקראת יום השואה הקרב, שלפתי אותו מהמדף בשבוע שעבר – ושוב, הוא היה כל כך חזק ומרגש. השאלות שהונחו בפני הרב אושרי יכולות להביא אותך לדמעות, אבל מה שבאמת לא רגיל - הבנתי עכשיו - זה שלמישהו היה חשוב לשאול שאלות כאלה בכלל.

מה שמדהים זה שלגברים ונשים שהיו נתונים בייסורים נוראיים כאלה, עדיין היה חשוב לדבוק בהלכה היהודית.

באוקטובר 1941, שאל אחד מנכבדי הקהילה את הרב אושרי אם מותר לו להתאבד. הנאצים לכדו את אשתו וילדיו, והוא ידע שהם יירצחו תוך זמן קצר. הוא חשש שהנאצים ייאלצו אותו לצפות בהוצאתם להורג, והפחד לראות כיצד רוצחים אותם היה בלתי נסבל. הוא התחנן לקבל היתר ליטול את חייו, כדי שלא לראות במותם של אהוביו.

מאוחר יותר באותו חודש, הגיע ראש משפחה אחרת אל הרב אושרי בדמעות כאב. ילדיו גוועים ברעב והוא חייב למצוא להם מזון. השאלה שלו הייתה לגבי פריט רכוש שנותר בדירת משפחת השכנים. כל המשפחה נשחטה כמה ימים קודם, ולא היו להם קרובים חיים. האם על פי ההלכה היהודית מותר לו לקחת את שארית רכושם ולמכור אותה כדי להשיג כסף למזון?

לעומת השאלות, התשובות נשמעות כמעט מיותרות (הרב לא התיר את ההתאבדות; הוא התיר לקחת את רכוש השכן). מה שמדהים זה, שלגברים ונשים שהיו נתונים בייסורים נוראיים כאלה, שהיו קורבן לאכזריות ברוטאלית כזאת, עדיין היה חשוב לדבוק בהלכה היהודית. בעומק השאול הנאצית, במקום של אימה ואכזריות שרובנו לא מסוגלים בכלל לדמיין, היו אנשים שסירבו לנטוש את אמונתם – שסירבו אפילו לעבור על כללי הדת מבלי לשאול קודם אם זה מותר.

אלימות, דיכוי ורעב השפילו חלק מהאנשים לדרגת חיות, שכל רצונן הוא לשרוד. היהודים שפנו אל הרב אושרי – כמו יהודים בכל כך הרבה פינות אחרות באירופה הנאצית – לא רק שלא הושפלו, אלא אף התרוממו וחישלו את אמונתם, נחושים מול הסיכויים האפסיים לצעוד בדרכי אבותיהם.

היו יהודים שנלחמו בנאצים ברובים, אמר הרב אושרי; אחרים נלחמו בשמירה על חיים יהודיים. בסופו של דבר, שו"ת "ממעמקים" הוא כרוניקה של אומץ ועמידה עיקשת – והשראה עמוקה למאמינים בכל דור ודור.

 

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן