לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הרבנית אסתר יונגרייז מדברת על השואה

הרבנית אסתר יונגרייז מדברת על השואה

עם היפתח המוזיאון החדש ביד ושם, ניצולה ממחנה המוות "ברגן-בלזן", מדברת על אומץ, התנגדות וניצחון יהודיים.

מאת

גופה הזעיר של הרבנית אסתר יונגרייז, אינו מסגיר את היותה ניצולה של כוח הרסני. יונגרייז ומשפחתה המורחבת, גורשו מהונגריה ל"ברגן-בלזן" לקראת סוף מלחמת העולם השניה. לפני השואה, 85 רבנים בהונגריה נשאו את השם יונגרייז. רק 10 מהם שרדו.

יונגרייז החליטה לפצות על האובדן וב-1973 ייסדה את ארגון "הנני", כדי להילחם בשחיקה הרוחנית בקרב יהדות ארה"ב. כיום, שיעור התורה השבועי שלה במנהטן, מושך קהל של 1,500 איש. במקביל היא כתבה ספרים רבים, כולל "החיים במחויבות" שתורגם לעברית והיא זו שהעבירה את התפילה המסכמת, בוועידה הלאומית הרפובליקנית בשנת 2004.

החודש, יונגרייז ביקרה בישראל, לאחר שנבחרה על-ידי הנשיא ג'ורג' בוש, כאחת משבעת האנשים שייצגו את ארה"ב, בפתיחה הרשמית של מוזיאון השואה החדש והמפואר ביד ושם. יונגרייז שוחחה עם נציג Aish.co.il בירושלים.

Aish.co.il: הגעת לברגן-בלזן כילדה בת 7. מה נתן לך את הכוח לשרוד?

הרבנית יונגרייז: כשעמדתי במסדר הנוכחות מדי בוקר, קופאת מקור ורעבה לאוכל, ראשי מגולח בגלל כינים ומספר מקועקע על זרועי, ידעתי שהעם שלי ישרוד. לא יכולתי להיות בטוחה שאני עצמי אשרוד, אבל ידעתי שהעם היהודי ישרוד.

Aish.co.il: מנין היה לך את הביטחון?

הרבנית יונגרייז: אבא שלי היה רב גדול ובחשכת המחנה הוא תמיד הבטיח לי, שנס ההישרדות היהודית, ישוב ויתרחש פעם נוספת.

ממש כפי שאנו אומרים בהגדה של פסח: "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו" והמצב נראה אבוד וחסר סיכוי, דווקא אז מגיעה ההצלה ממקום בלתי צפוי והעם היהודי ממשיך לשרוד.

כך קרה במצרים הקדומה, כשנראה היה, כי העם היהודי עומד להיעלם מעל פני האדמה. בפרס העתיקה, בסיפור פורים, כשהמן עלה לגדולה ונראה שהוא עומד להצליח במזימתו, למחוק אותנו מעל דפי ההיסטוריה וגם בימי ממלכת רומי העתיקה, בשעה שמיליונים מבני עמנו נטבחו ובית המקדש נשרף ונראה היה שקיומו של העם היהודי הגיע לקצו.

אבל, אימפריות אדירות-כביכול אלה שקעו ונעלמו וכנגד כל הסיכויים, אנחנו עדיין כאן. ואנו לא רק שורדים, אלא משגשגים. זהו נס.

Aish.co.il: בברגן-בלזן, היית עדה למעשי האכזריות האיומים ביותר. כיצד היית מסוגלת לשמור על תחושה של כבוד-עצמי?

הרבנית יונגרייז: אמונתי בה' ובתורתו עזרה לי להתעלות מעל הזוועות. מדי יום אמרתי, "תודה לא-ל שאני יהודיה ולא אחת מאותן חיות רעות, שמבצעות מעשי זוועה אלה, שלא ניתנים לתיאור".

Aish.co.il: מה מלמדת אותנו השואה על המין האנושי?

הרבנית יונגרייז: השואה ממחישה את הסברה המוטעית, שייתכן עולם נטול א-ל. גרמניה הייתה החברה המתורבתת, הנאורה, המתוחכמת והמשכילה ביותר באותה עת. ומי ביצע את מעשי הרשע האיומים האלה? לא היו אלה אנאלפביתים. היו אלה השמנה והסלתה של החברה – רופאים, מדענים ועורכי דין.

דוד המלך אמר "ראשית חכמה, יראת ה' " - שהחוכמה מתחילה בכבוד לה'. ללא כבוד זה, לא יושג דבר. התמוטטות האידיאל הנאצי היא ניצחון האידיאל היהודי.

Aish.co.il: מנקודת מבט רוחנית, מה אנו לומדים מהשואה?

אם נזניח את משימתנו, אז עמלק – ההתגלמות של הרוע ושל היעדר ההשגחה העליונה – יגיע להזכיר לנו מי אנחנו.

הרבנית יונגרייז: זוהי שאלה כאובה וקשה מאוד לאנשים לקבל את התשובה עליה. אנו אומה שיש לה ברית מיוחדת מאוד עם ה', להפיץ את בשורתו לעולם. אם נזניח את משימתנו, אז עמלק – ההתגלמות של הרוע ושל היעדר ההשגחה העליונה – יגיע להזכיר לנו מי אנחנו.

כך שבסופו של דבר השואה נועדה לעורר את היהודים. חכמינו אומרים בכאב, שהמן, שהיה צאצא למשפחת עמלק, עשה הרבה יותר לקרב את העם היהודי לה', ממה שהיו הנביאים היהודים מסוגלים לעשות בעצמם.

Aish.co.il: אני מתאר לעצמי שיהיו אנשים שיהיו המומים לשמוע, שהשואה נועדה לעורר את היהודים.

הרבנית יונגרייז: כמובן שלא ניתן להשוות את השואה לסיפור פורים, כיוון שבדור שלנו אין את אסתר המלכה ומרדכי הצדיק, שיעוררו את העם. אבל בהחלט ניתן לראות התעוררות יהודית, כשעשרות אלפי אנשים צעירים מתקרבים למסורת אבותם.

השואה הכריחה אנשים להתעמת עם יהדותם. לאחר אסון כה נורא, כל יהודי חייב להתבונן פנימה ולבדוק עם עצמו: היטלר ניסה להשמיד את עמי. האם אני, באמצעות אפתיות ואדישות למתרחש, אהפוך להיות שותף של היטלר? או שחיי יהוו עדות לתהילתו של העם היהודי?

תחושתי היא, שההתעוררות להתקרב ליהדות בישראל ובעולם, נולדה בחלקה מהטרגדיה של אושוויץ. העם היהודי עשה מאמץ מודע להיבנות מחדש מתוך האפר. ללא הכורח להיבנות מחדש, ייתכן שיהדות ארה"ב הייתה נובלת. זו נקודה שכואב לחשוב עליה, אבל כל לידה היא תהליך כואב.

השמש שוקעת ואז השמש זורחת. זה דיכוטומי, אבל זוהי ההיסטוריה של עמנו.

Aish.co.il: ישנם למעלה מ-250 מוזיאונים ואנדרטות לשואה ברחבי העולם. מה הופך את יד ושם לייחודי כל כך?

הרבנית יונגרייז: מוזיאון שואה בכל מקום אחר בעולם, הוא אנדרטה לששת המיליון שנספו. אולם בירושלים, זוהי עדות לכך שהגענו הביתה, זוהי הגשמת הנבואה שהעם היהודי יחזור לארץ ישראל.

Aish.co.il: האם יש רגע אחד שעורר בך תובנה זו?

הרבנית יונגרייז: בברגן-בלזן, לפני ראש השנה, אבי ורבנים אחרים ניסו להשיג שופר. בעבור 300 סיגריות, הם הצליחו. זה היה נס, כיוון ש-300 סיגריות במחנה, היו שוות ערך למיליארדי דולרים. כך שאבי בירך ברכה ותקע בשופר. כמובן שהגרמנים הגיעו והכו בנו ללא רחם, אבל זה היה שווה את זה, כיוון שזוהי התמצית של האומץ היהודי, החוסן היהודי, הניצחון היהודי.

לפני מספר שנים העברתי הרצאה בישראל וסיפרתי את הסיפור על השופר. אחת הנשים בקהל נעמדה והחלה לבכות. היא אמרה, "כששמעתי את השופר הזה, הייתי במחנה סמוך. השופר הוברח בהמשך למחנה שלנו ואבי תקע בשופר למעננו. עד היום, השופר הזה ברשותי". באותו רגע היא הלכה הביתה וחזרה עם השופר. כשחזרה, עמדנו שם שתינו, בארץ ישראל הקדושה, אוחזות בשופר ובוכות.

אם היטלר היה יודע, שקהילה כה משגשגת תצמח בישראל מאפר השואה, הוא לעולם לא היה מבצע אותה.

מסיבה זו אני מאמינה, שהמונח "ניצול שואה" הוא שגוי. העם היהודי לא רק "ניצל" מהשואה – העם היהודי ניצח אותה. בנינו מחדש את הבסיס הרוחני של עמנו. עם ישראל חי. זהו אכן נס אמיתי.

 

19/3/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) עידן אבקסיס, 5/5/2005 11:42

יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2005 - החיים אז והיום.

השואה- אנטישמיות, זוהי מילה אשר מראה את השנאה הסתמית שהיתה באותה תקופה.
אם לא היתה שינאת סתם, שינאת חינם לא היתה בכלל השואה.
בשכונתי גרו זוג מבוגרים שהם היו ניצולי שואה.
חדווה ושמעון גוראי הם זוג מאוד טוב וזוג שלא הפריע לאף אחד מצא את עצמו בדבר הטרגי והנורא כל-כך.
חדווה גוראי ניפטרה בשנת 2000 ושימעון מצא את מותו בשנת 2003 משברון לב על מות בנו צביקה שעשה המון ספורט ומת ליזכר בשואה זה דבר שחבל לכולם על הזמן זה הדבר הנורא ומאותו רגע ששימעון פעם ישב איתנו וסיפר לנו והראה לנו את מיספרו שעל היד אז כל שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה אני נזכר בזוג הזה.
יהי זכרם ברוך

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub