לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מנזר השתקנים

מנזר השתקנים

זכרונותיו והרהוריו של מחנך ביום השואה.

מאת

ושוב אני נזכר לקראת יום השואה בכיתה ח' ובמורה לספרות ששרד את אושוויץ בירקנאו אבל לא הצליח לשרוד אותנו בגלל המבטא ההונגרי והמצחיק שהיה לו.

בכל שיעור הכיתה שלנו התחלקה לשתי קבוצות:

אלו שעשו לו את המוות ושתו לו את הדם בקשית והראו לו שגם אם הצליח לשרוד איבוד משפחה שלימה, עבר את מנגלה ובכל זאת דבק בחיים, אצלנו בישראל זה כבר סרט אחר, עד שגרמנו לו לגרד את הכבוד העצמי והמדמם שלו עם שפכטל מהרצפה שיעור אחרי שיעור.

ואלו, החבר'ה הטובים בעיני עצמם שפשוט ישבו ושתקו ולא עשו כלום אבל כמו שתיקת העולם כך הייתה גם שתיקתם

ואני מצאתי את עצמי בין השותקים, ומתנחם בעובדה שלפחות אני לא שופך לו את הדם, אבל לא היה לי אומץ לצאת כנגד כל המקובלים ולהגיד להם:

"חבורת אנשים רעים. התחלקתם על השכל? עליו אתם חכמים? על האוד מוצל מאש המסכן הזה שכל מה שיש לו בחיים זה מקצוע ההוראה?"

אז שתקתי. אבל הרגשתי איך השתיקה שלי ממחישה לי את מאמרו של הרבי מקוצק: "לפעמים הזעקה הגדולה ביותר היא השתיקה".

ובכל פעם מאז כיתה ח', כאשר הגיע יום השואה ונתקלתי בשאלה:

"למה העולם שתק בשואה?" הרגשתי נבוך ושבעצם, באיזה שהוא מקום האצבע המאשימה הזו מופנית גם אליי:

"תגיד, למה שתקת כשהחברים שלך עינו, שיעור אחרי שיעור, את המורה ניצול השואה, עד שגרמו לפיטוריו מבית הספר ומאז אף אחד בעצם לא יודע מה קרה לו? למה לא אמרת משהו? איך יכולת להתעלם?"

והיום בבוקר נתקלתי בתמונות הזוועה שהגיעו מסוריה של ילדים שנטבחים ומתים בכל מיני מיתות משונות ורק רציתי להקליק כבר על העכבר ולעבור לאייטם הבא כי הרגשתי שהבטן מתחילה להתהפך לי ושוב אני חש באצבע המאשימה ההיא שאומרת לי:

"למה אתה שוב שותק, למה"?

וניסיתי לענות לה: "נו באמת מה את משווה בכלל? השואה קרתה רק פעם אחת ומספיק כבר להשוות כל דבר לשואה וזה מאוד עצוב וטרגי מה שקורה שם בסוריה אבל זה משהו אחר".

והאצבע המאשימה רק המשיכה להסתכל עליי ולשתוק. ושתקנו ביחד.

ואני רק מתפלל שאף תלמיד בכיתה לא ישאל אותי מחר את השאלה שבאמת עם יד על הלב, אין לי עליה תשובה:

"תגיד המורה, מה אתה עשית כדי למנוע את הטבח הנורא בסוריה, או כדי לעורר קצת יותר את המודעות של העולם לגביו?"

ואין לי מושג מה אני אענה לו. כנראה אביט בו ובכיתה ושוב אשתוק.

12/4/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) מירי, 16/4/2018 15:22

וואהו, כמה נכון ככה עצוב

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub