לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




למה לא לנקום

למה לא לנקום

הגבול בין הצד הצודק שבנקמה, ובין ההשחתה והקלקול שהיא מביאה אתה, הוא עדין ודק.

מאת

 "במרחק ארבעה קילומטרים מבוכנוולד, עמד בית קטן,

זו היתה הפעם הראשונה שהוא יצא מהמחנה אחרי השחרור,

והוא רצה להרגיש טעם אמיתי של לחם, לא את טעם הבטון של לחם החיילים."

 

יום ראשון בערב, העיר שקטה,

הרדיו באוטובוס מנגן חרישית, ערב יום השואה.

ואני בדרך למפגש של 'זיכרון בסלון'.

זה לא הסיפור שהושמע שם,

אבל הוא לקח אותי  למחוזות מעודנים של הרגש,

וחשבתי עליו הרבה.

 

"הוא הלך והלך עד שהגיע לבית הזה,

הוא פשוט נכנס, לא דפק, לא המתין, כל הגרמנים פחדו אז מהאסירים,

ובעלת הבית פשוט לא אמרה מילה.

בבית היו רק שתי נשים, אחת מבוגרת והשנייה צעירה,

והן הסתכלו עליו בפחד ושתקו,

הוא לא רצה לעשות להן כלום, הוא רק היה רעב, ורק רצה לחם,

אבל עוד לפני שפתח את הפה, נכנס אל הבית אסיר אחר, לא יהודי, רוסי,

שגם הוא היה אסיר משוחרר,

הוא נכנס אל הבית והתחיל לצעוק ולצעוק,

והתינוק הקטן שישן בשלווה התעורר, והתחיל לבכות.

הרוסי השתתק, ונגש אל העריסה,

הוא רץ החוצה, הוא ידע מה הולך לקרות, ולא רצה לראות, וגם לא לשמוע,

אבל הוא לא יכול היה שלא לשמוע את הצווחות המחרידות , ואת הזעקות מקפיאות הדם,

הוא ידע שהרוסי נקם.

 

הוא רץ ורץ, עד שהגיע לבית אחר,

גם שם היתה בבית רק אישה, מבוגרת, גרמנייה,

שרצה לקראתו מלאת רחמנות:  'מסכן שלי, מה עשו לכם,

לא ידענו מה עובר עליכם, אם היינו יודעים, היינו הופכים את העולם כדי לעזור לכם',

היא פרסה שתי פרוסות עבות מכיכר גדולה וריחנית של לחם,

ומרחה אותן בנדיבות בריבת אוכמניות.

רגע לפני שהתחיל לאכול,

הוא ניגש אל ארון הבגדים, כי היה לו קר בבגדי המחנה שעדיין היו עליו,

והוא רצה לראות אולי יש משהו טוב יותר ללבוש,

חליפת צמר יפהפייה הייתה שם, ממתינה בשלווה,

הולמת את גזרתו בדיוק, ממש כאילו נתפרה בעבורו.

הוא הסתובב כדי להראות את עצמו לגרמנייה הרחמנית,

והיא החלה להחליף צבעים ולגמגם שכדאי שתגהץ אותה קודם בעבורו,

הוא לא הבין מה היא רוצה, החליפה היתה חמה ושלמה, ללא חורים או כינים,

הוא הכניס את ידיו לכיסים, וחש בדף,

בסקרנות החל לקרוא אותו, לא רואה את הפחד שעל פניה:

'אמא יקרה, אתמול היה לנו יום מהנה במיוחד,

היו לי הזכות והעונג להיות ראש החוליה שניקתה עוד חלק בעולם ממזהמים,

חיסלנו כפר קטן שהיה מלא ביהודים,

ואני יודע כמה את גאה בי, שאני ממלא את רצונו של הפיהרר שלנו'.

מעולם לא חש כעס כל כך נורא, מעולם לא הרגיש רצון כל כך חזק לנקמה,

הרחמנייה הזו, ידעה על הכל, ואפילו עודדה את בנה לרצוח יהודים וליהנות מכך,

הוא תפס  כסא  שעמד במטבח וזרק  אותו בכוח על נברשת הקריסטל היקרה שהיתה בסלון,

נטיפי הקריסטל התנפצו והתפזרו לכל עבר.

עוור מכעס ומדמעות,

כשל  החוצה, משאיר את המרשעת הזו מאחוריו.

היה לו אקדח, חייל אמריקאי אחד נתן לו אותו לאחר השחרור, כי חשב שבוודאי ירצה לנקום,

הוא דווקא חשב על זה, והיו על כך דיבורים רבים בצריף שלו , והם לא היו עדינים במיוחד.

יהודי אחד, טהור לב, שמת מקלקול קיבה בבוקר שלמחרת, אמר לו בלילה ההוא:

 'לייבל, אנחנו לא היהודים הראשונים שמשתחררים אחרי שנים רבות של התעמרות,

במצריים זה קרה הרבה לפנינו, והם יצאו ממצרים לאחר מאות שנים  של שעבוד והתעללות,

ולא שמענו כי בלילה ההוא יצאו העבדים אל בתי אדוניהם לעשות בהם נקמה,

הם ישבו בבתיהם שלהם, וערכו את סדר הפסח.

הם שלטו על עצמם, והתנהגו כמו בני אדם,

אנחנו יהודים לייבל, ויהודים מתנהגים כמו בני אדם, יהודים לא נוקמים'.

הוא הסתכל עליו ושאל: 'למה לא?'

והאדם המופלא הזה, צפוד העור, שבקושי היה לו הכוח להוציא את המילים מפיו, אמר:

'להיות יהודי, זה אומר לשלוט על עצמך,

להיות יהודי זה אומר שיש לך היכולת להיות בן חורין,

וללכת נגד הטבע של עצמך,

גם כשהכל מבפנים צורח נקמה, נקמה, 

דווקא אז, לא לנקום!'"

 

הכי טבעי היה, בוודאי אז, לאנשים שהתגלמותו של השטן נכחה בחייהם,

יום יום, שעה שעה,

לנקום.

אבל המקום הטבעי הזה אינו פשוט.

נקמה יכולה לנבוע גם ממקומות לא טהורים, ויכולה להביא לאיבוד שליטה.

נקמה יכולה לקלקל אותי, ולגרום לי להתאהב בה וברוע שהיא מפיצה בעולם.

כי הגבול הדק שבין הצד האלוקי והצודק שבנקמה,

ובין ההשחתה והקלקול שהיא מביאה אתה, הוא עדין ודק.

ורבותינו למדו אותנו כי רק שמואל הקטן,

תנא מחכמי העיר יבנה, שחי בדור הראשון שלאחר חורבן בית המקדש,

 שרגיל היה לומר "בנפול אויבך אל תשמח",

יכול היה לחבר קטע בתפילה בה הוא מבקש לבוא לעולמה של נקמה בדרך הראויה,

שמבקשת את האמת בה ולא את התלהטות היצרים;

את הצדק שבה ולא את שמחת שפיכות הדמים;

את תיקון העולם שבה ולא את הריסתו.

זה עדין, זה קשה, זה לא טבעי,

אבל זה יהודי.

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) אוראור, 15/6/2017 15:04

" נקום נקמת דם עבדיך השפוך" - כך אנו מצווים.

אסור לנו להיות טובים מדי - ועוד כלפי אנשים שעינו ואף רצחו את אחינו - אנו מצווים לנקום בהם ולעשות צדק - אסור לנו לרחם עליהם בכלל.

(1) עקיבא, 9/6/2017 09:19

לא מסכים

מי שחושב כך ממש לא צודק. בגלל זה היהודונים האלה הלכו כצאן לטבח. נקמה היא מצווה, אחרת אתה נותן לרוע הצדקה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub