אנה פרנק התפרסמה בעולם כאשר אביה, אוטו פרנק, שרד את אושוויץ, מצא את יומנה של בתו, ופרסם אותו, לספר בעל מסר אוניברסלי של אמונה בטוב. היא לא היתה היחידה שכתבה יומן. אלפי ילדים ונערים התחבאו בזמן השואה בכל מיני כוכים, עליות גג, מחסנים, ואפילו תעלות ביוב, ועסקו בזמן הרב שהיה להם - בכתיבת יומנים. נערים ונערות שומרי מצוות כתבו על קורותיהם מתוך זוית של אמונה, כמו היומן המפורסם של משה פלינקר ורבים אחרים. כפי הנראה אלפי יומנים לא שרדו, אלפי יומנים נשרפו או נעלמו. רק מעטים שרדו, ומעטים עוד יותר היו בעלי ערך ספרותי וגם הצליחו להתפרסם.

בכל יום ויום, משתרך באמסטרדם תור ארוך מחוץ לביתה של אנה פרנק, אלפי תיירים משלמים ממיטב כספם כדי לראות את המקום בו אנה פרנק התחבאה עם בני משפחתה, עד שנלקחה למחנה ההשמדה. הסיבה לתור הגדול אינה רק בגלל ממדיו הקטנים של החדר בו הם התחבאו, ולא רק בגלל ריבוי המבקרים בעיר אמסטרדם, אלא בעיקר בגלל שהסיפור של אנה – מצליח לגעת בנו, וזו המעלה של סיפורי היומנים הללו. הם נותנים לנו זוית אחרת, אנושית, מלאת הזדהות של נער או נערה, של חיי יומיום, מול תקופה כזאת טעונה ונוראה. הסוף המר (בהרבה מקרים) של הנערים שכתבו אותם, תורם גם הוא לתוספת הזדהות.

במאמר זה רציתי להתיחס ליצירה אחרת שנולדה גם היא בתוך עליית גג באמסטרדם, ונכתבה על ידי נער יהודי שהתחבא עם משפחתו מהנאצים שברחובות. היצירה אינה יומן, שמבטא רחשי לב של נערה צעירה. היצירה היא ספר הלכתי חשוב, פרי עמל של שנים, ספר שהפך את העולם וזיכה מליוני יהודים לטעום מטעמה של קדושת השבת. הספר לא נכתב באמסטרדם, אבל ההשראה לכתיבתו - נולדה שם, במחבוא. באמסטרדם התחבאה בשנות הזעם והאימה משפחת נויברט היהודית. בנם, הנער יהושע ישעיה, אמנם לא הנציח את הגיגי לבו, הוא ניצל כל רגע ללמוד תורה. בעיקר הוא למד הלכות שבת, מתוך הספר משנה ברורה חלק ג'. היצירה עצמה נוצרה שנים אחר כך, בירושלים, שם הוא זכה לכתוב את הספר: "שמירת שבת כהלכתה", ספר שהופץ במאות אלפי עותקים, ועשה רושם בעולם.

סיפורה של משפחת נויבירט

אבל נתחיל מההתחלה: משפחת נויבירט גרה בברלין. עם עליית היטלר לשלטון והתגברות האנטישמיות, הם הצליחו לברוח מגרמניה, ולעבור להולנד השכנה, בזכות היתר מיוחד שניתן ממלכת הולנד. בשנת 1940 הולנד נכבשה ע"י גרמניה הנאצית. רחובות אמסטרדם התמלאו בחיילים שחיפשו אחר יהודים וערכו בדיקות מדוקדקות בכל בית ובכל מחסן.

ניסים רבים קרו למשפחת נויברט באותה תקופה. לדוגמא: פעם אחת קבוצת החיילים התפצלה לשתיים בחיפושם אחרי יהודים, כל קבוצה התחילה לבדוק את הרחוב מקצה אחר, והבית בו גרה משפחת נויבירט היה בדיוק באמצע הרחוב, וכך נחסכה ממנו הבדיקה, כי כל קבוצה הניחה שהקבוצה השניה כבר בדקה אותו... עם זאת, לאחר זמן מה השכנים ההולנדים הלשינו עליהם, וקציני האס אס דפקו על דלתם. כשאביו של הרב נויבירט פתח את הדלת, הוא הראה לגרמנים את ההיתר של משפחתם שקיבלו ממלכת הולנד, דבר שסיפק אותם בשלב זה, אבל הם דרשו לבדוק כל ארון במטרה לראות שאין עוד יהודים. באחד הארונות היה ספר תורה. הקצין הנאצי שאל: "מה זה?" ואבי המשפחה ענה להם בגרמנית שזה ספר תורה. "מה כתוב בזה?" שאל הקצין, והרב ענה: "לא תרצח!", "ומה עוד?" שאל הנאצי, והרב ענה: "ואהבת לרעך כמוך!" הילדים רעדו מפחד, אבל באורח פלא ההסבר התקבל על דעתם והם לא נגעו – לא בספר התורה ולא בהם.

אחר זמן נוסף, בסוף חודש אלול, היתה עוד הלשנה של שכנים הולנדים, והפעם הנאצים לא ויתרו אלא לקחו את כל בני המשפחה לאולם ענק שממנו נשלחו היהודים למחנות ההשמדה. שם, מוקפים בקציני אס אס ושומרים, הם שהו כמה ימים, עד שהגיע ראש השנה. הרב נויבירט לקח עמו מבעוד מועד שופר, כדי לקיים מצות תקיעה בשופר בראש השנה. הוא ביקש מהילדים להצטופף תחת כמה שמיכות, ושם, תחת שמירת הנאצים, מתחת לשמיכות, הם זכו לשמוע שלושים תקיעות שופר! זמן לא רב אחר כך, קצין נאצי קרא להם שיארזו מטלטליהם ויבואו. הם כבר היו בטוחים שזהו, הגיע זמנם לעלות על אותן רכבות שמי שעולה עליהן לא חוזר, אבל למרבה ההפתעה, באופן שלעולם לא התבררה סיבתו, הנאצים אמרו להם שהם משוחררים! הם נדהמו ומיהרו לעזוב את המקום, אבל הפעם – הם כבר לא סמכו יותר על שכנים הולנדים שהתגלו כמלשינים סדרתיים, אלא התחילו להתחבא, בעליית גג של בית נטוש, שם הם שהו במשך שלוש שנים.

בנו של הרב נויבירט, על רקע הבית בו התחבאו

שלוש שנים בתוך מבנה, בלי לצאת, בלי לגשת לחלון. יותר מאלף ימים שבהם משפחה שלמה לא יוצאת ממקומה. מזון דל ומצומצם, אימה בלתי פוסקת, קולות חיילים שעושים עוד ועוד חיפושים אחר יהודים. היה עמם שם ספר תהילים, מסכת כתובות מהתלמוד הבבלי, וגם...ספר הלכות שבת – משנה ברורה חלק ג'. במשך שלוש שנים הנער יהושע נויבירט למד ולמד ולמד. למד והתעלה. לא עסק ברחמים עצמיים, בחלומות שוא, לא שקע ביאוש, אלא למד והתעלה בתורה.

יום אחד חלה אביו ונזקק לתרופה. המחתרת ההולנדית הצליחה להבריח לו תרופה, אבל היא היתה מאד מרה, מכיון שהיה זה יום שבת, האב חשב שאפשר לדחות את לקיחת התרופה ביום אחד כדי לא לסבול מהטעם המר כל כך בשבת (לא היה מדובר בפיקוח נפש). למחרת התברר שהיתה טעות נוראה, ושה"תרופה" שניתנה להם היתה רעל עכברים! אילו היה בולע אותו הוא היה מת בייסורים קשים! זכות השבת הגנה עליהם, וחיי האב ניצלו בזכות הקפדתו על שמירת השבת!

עם סיום המלחמה, הם החלו את מסעם לארץ ישראל. יהושע היה הראשון שהצליח לצאת, על אוניית דייג טורקית, שהוסבה לאוניית מעפילים. כך הוא יצא למסע ארוך, שבמהלכו מתו רבים מהנוסעים בגלל קשיי הדרך. בסופו של דבר, כשהאונייה הגיעה לארץ ישראל, האנגלים ששלטו אז בארץ ולא התירו ליהודים לעלות אליה, קיבלו אותם כפושעים, וכלאו אותם בעתלית. כאשר סוף סוף הוא שוחרר, הוא החל ללמוד בירושלים, בישיבת 'קול תורה', שם התקרב לרב הגאון הרב שלמה זלמן אויירבך. אחרי כל העמל הרב שעמל לברר ולדון הלכות שבת, היה זה אך טבעי, שיהושע, שכבר הפך להיות רב בעצמו, יתמקד בכתיבת חיבור על הלכות שבת, חיבור ממוקד וברור, בשפה השווה לכל נפש, שדן בנתונים עכשוויים. הספר זכה להתפרסם במאות אלפי עותקים, ולצאת בכמה מהדורות. בפתיחה למהדורה האחרונה, פרסם הרב את סיפור ההצלה שלו.

הרב נפטר בג' בתמוז תשע"ג, 11 ביוני 2013, כשהוא משאיר אחריו משפחה גדולה, ותלמידים רבים.