לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




סוכות וסוד השמחה

סוכות וסוד השמחה

בסוכות אנו מגלים, שהשמחה אינה תלויה ב-להשיג, אלא תלויה ב-להיות.

מאת

המזוודות של מישהו אחר בדרך כלל יוצאות ראשונות לחגורת המטען המסתובבת שבשדה התעופה. הסיכויים (בהשוואה נאמר לזכייה בפיס) שהמזוודה שלך תצא ראשונה, הם לא כל כך גרועים לרעתך. ובכל זאת, לאחר שנים של צפייה במטענם של אנשים אחרים החולף על פני, כשאני ממתינה לשווא למזוודות שלי, הפעם היחידה בה המזוודה שלי הגיעה ראשונה, תפשה אותי במצב של חוסר אמונה. בחלומות הפרועים ביותר שלי, מעולם לא העליתי בדעתי שאני אהיה ברת המזל!

למרות ההתרגשות הראשונית, במהירות דחקתי את "השמחה" שלי לתוך התיק, ונתתי למתיקות המחייה שלה, להיספג אל תוך חוסר שביעות הרצון הפנימי שלי. הבעיה היא, כמובן, שבתוך 20 דקות חזרתי לחוסר הסבלנות הטבעי, למצב הנוח והמוכר כל-כך של "הרגע ירדתי מהמטוס וחם לי". השמחה האמיתית התחמקה ממני שוב.

החברה המערבית בנויה סביב הזכות להגיע לאושר. אנו רודפים אחריו בהתמדה עקשנית, האם אנו מוצאים אותו? אני לא כל כך בטוחה. בטח, אף אחד לא שמח כשהוא רעב, כשקר לו, כשכואב לו, או כשאין לו חברים. אבל החלק המבלבל הוא שלהיות מרוצה, שבע, עטוף בחמימות, בריא ומוקף בידידינו בני האנוש, בהחלט לא מבטיח אושר.

'אורחות צדיקים', אחד מספרי המוסר היהודיים הקלאסיים, מציג בפנינו תיאוריה מעניינת: אושר לעולם אינו תלוי בלהשיג (רכוש, מעמד, חברים וכו') אלא בלהיות. בסופו של דבר, זה קשור לעזיבת תפקיד 'הצופה מן הצד' בעולם, ואיוש תפקיד 'הזוכה והמתנסה' באהבה, בחוכמה ובהשגחה העליונה התמידית של הא-ל. התוצאה היא תחושה מתמשכת של שלווה ושביעות רצון, שאינה תלויה במשתנים החיצוניים.

בשום פנים ואופן אין הכוונה לבריחה או התכחשות. אלא, קבלה של העובדה, שאנחנו כאן כדי לקדם את עצמנו ואת העולם שסביבנו, ושאנו צריכים את ההשראה והאתגרים, שאלוקים מספק לנו כדי לעשות זאת.

מבורך בהזדמנות

כשאנו מתבוננים בכנות ושואלים את עצמנו – מתי קרו שיאי האושר שלנו, אלה שמותירים רישום לכל החיים – מה אנו מגלים? כמעט תמיד אנו מוצאים את עצמנו נזכרים, ברגעים של מימוש וחיבור אמיתי. ובכל זאת, מתיקות ההגשמה, לעולם לא תוכל לעמוד בנפרד מהאתגרים ומהניסיונות עמם אנו מתמודדים, כשאנו משתדלים לעשות משהו בעל משמעות. האתגר וההשראה, שניהם מתנות מאלוקים. מפתח האושר מצוי ביכולת ללמוד איך להבחין במתנות אלו, גם אם הן מופיעות בצורה של מה שאנו מכנים "שביעות רצון", וגם בצורה של מה שנקרא "חוסר שביעות רצון".

בואו נשמע את קולו של אדם, חבר בקיבוץ דתי:

"כשהמלחמה (השואה) הסתיימה, לא היה לנו כלום. רציתי לבנות. היה לי די חורבן, די אפר. פגשתי באשתי באותו שבוע בו הגעתי לקיבוץ. הבנו זה את זו, היינו שנינו בתהליך של החלמה וידענו שהנחמה היחידה שאי פעם נדע תבוא מתוך בניה.

נישאנו זמן קצר לאחר מכן. לא היה לי דבר לתת לה, שהיה באמת משלי, וגם לא היה לי כסף כדי לקנות לה משהו. אז קניתי לה מטאטא בכמה המטבעות שהרווחתי ממלאכות מזדמנות שעשיתי. זאת הייתה טבעת האירוסין שלי. זה היה הרכוש היחידי האמיתי שהיה לי. אנו שומרים על המטאטא הזה עד היום. בכל פעם שאני רואה אותו, אני נזכר מאיפה באתי, ועד כמה אני בר מזל על כך שהתברכתי בהזדמנות לבנות את משפחתי."

לעולם לא נמצא את האושר, כשכל מה שאנו רואים הוא שטח הפנים של החיים, מבלי לבחון את תוכנם.

לעולם לא נמצא את האושר, כשכל מה שאנו רואים הוא שטח הפנים של החיים, מבלי לבחון את תוכנם. המספר שמסמל את הרעיון הזה הוא 7. למה שבע? כי לכל העצמים הגשמיים יש ששה צדדים – ימין ושמאל, לפנים ואחור, למעלה ולמטה. אנחנו קוראים להם 'שטח הפנים'. מתחת לשטח הפנים, מונח הממד הפנימי של החפץ שאנו בוחנים, וזו הפנימיות ולא פני השטח, שמעניקים לו צורה.

בדומה, פני שטח החיים אינם מהותם. 7 הוא המספר, שמבטא את היכולת שלנו להשיג את שניהם – את פני השטח ואת התוכן, כדי להגיע לשלמות שמציעים לנו החיים, ולשלווה שהיא התולדה הטבעית שלה.

ענני הכבוד

השבת, החגים ושנת השמיטה, כולם סובבים סביב המספר שבע. ומכל אלה, רק סוכות נקרא "זמן שמחתנו". למה דווקא סוכות?

באופן מעניין, סוכות לא בא לחגוג אירוע היסטורי ספציפי שהתרחש באותו יום/תאריך (כמו שבת למשל, שהוא יום מנוחתו של הבורא; או פסח, שמציין את יום יציאת מצרים). סוכות מציין את חיינו במדבר, כשאנו שוכנים בסוכות במשך 40 שנה. הלכות רבות הנדרשות מן הסוכה (ארעיות, סכך מן הצומח, סכך שאינו עבה מדי וכו'...) באות כדי לשמור, שהיא תישאר סוכת ארעי ולא תהפוך לבית של קבע.

כשחיינו בסוכות במדבר, היינו מוקפים בענני כבוד שנשלחו להגן עלינו מכל פגע אפשרי.

כשחיינו בסוכות במדבר, היינו מוקפים ב"ענני כבוד" שנשלחו להגן עלינו מכל פגע אפשרי. התורה מספרת, שהמסלול שלנו לא נקבע על פי כישורי הניווט של אף אחד, אלא על פי הכיוון שנקט עמוד הענן, שהראה את הדרך ביום, או עמוד האש בלילה וההשראה שניתנה על ידי העננים.

בסוכה צריך להיות יותר צל מאשר אור, ובכל זאת, עדיין צריכה להיות אפשרות לראות דרך הסכך את הכוכבים. האור מעומעם, אבל עדיין נראה בבירור. זו המציאות שבה אנו חיים, ושדרכה נגיע בסופו של דבר לאושר ולהגשמה.

שבע דרכים

איך אנחנו מושכים את שמחת הסוכות אל תוך החיים שלנו, ושומרים עליה שם? נוכל לעשות זאת על ידי כך שנשנה את דרך החשיבה שלנו.

'אורחות צדיקים' מציג בפנינו שבע (מפתיע?) דרכי חשיבה, שיכולות לשנות את החיים שלנו.

  1. לדעת שבכל מקום בו אנו נמצאים, ולא משנה אילו בחירות שליליות עשינו בעבר, אלוקים מרחם עלינו ואוהב אותנו יותר ממה שאנו אוהבים את עצמנו. כל עוד אנו חיים, יש אפשרות למצוא אהבה ולעמוד בניסיון.

  2. ללמוד להכיר את הכתובת הסופית של כל הטוב שאנו חווים. אלוקים הוא זה שמעניק לנו משפחה, נותן לנו גישה לחברים, ויותר מכל, זו הנוכחות החיה שלו בתוכנו שמאפשרת ביטוי עצמי. כשאנו נשאלים, מה הדבר שאנו הכי אוהבים באדם הכי אהוב עלינו, בדרך כלל התשובה תהיה "הוא (או היא) נאמן, ישר כמו סרגל"; "הוא רגיש, כשאנחנו יחד אני מרגיש שמבינים אותי"; "הוא אכפתי ומעניק". אף אחת מתכונות אלה לא מתארת מאפיינים גשמיים. כולן ביטויים של אורו האינסופי של האלוקים שבתוכנו.

  3. להפסיק לחשוב שאלוקים חייב לנו בן/ת זוג / משרה / בית / משום שאנו מנהלים חיים מהוגנים. תאמינו או לא, אלוקים הסתדר מצוין הרבה לפני שעלינו על הבמה, וימשיך ככה גם אחרי שנעזוב את העולם הזה. במקום לחשוב במונחים של "מגיע", נלמד להיות ישרים וכנים. אנחנו כל הזמן מקבלים מתנות, שלעולם לא נוכל להשיב את גמולן.

  4. להפסיק להאשים אנשים אחרים על ניסיונות החיים שלנו. אלוקים תכנן אותם למעננו. אף אחד לא יכול להגביר או להפחית את איכות הניסיונות שיעמדו מולנו בחיים, או את כמותם. כמו שכותב התלמוד "הרבה שליחים לו למקום".

  5. לדעת שהלבבות שלנו הם ספר פתוח. אלוקים "קורא" אותנו ואף אחד ממשחקי החשיבה שלנו לא מצליח להטעות אותו. אושר תלוי במידה רבה, ברמת ההגינות בה אנו מתעמתים עם החיים.

  6. ללמוד לקחת אחריות. לעתים, הצורך שלנו להתעורר מאופיו המבלבל והכאוטי של העולם, מוגבר על ידי השינה הרוחנית העמוקה שלנו.

  7. ההבנה שאנו צריכים לעבוד כדי 'להרוויח את החיים', צריכה להוציא את היצירתיות שלנו לאור. הפיתוי לחצות קווים מבחינה פיננסית, מגלה את רמת המוסריות שלנו, וההכרה במגבלות שלנו, מקרבת אותנו לענווה ולקיום מערכת יחסים כנה עם האלוקים.

1/11/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) נעמי, 9/10/2011 21:42

מקסים!!! תודה

(3) אנונימי, 27/9/2010 17:55

מרתק

תודה לך הרבנית ציפורה מאמר יפה ועמוק.חג שמייח.

(2) אירית, 26/9/2010 12:13

איזה יופי. תודה. תודה.

ללמוד כל פסקה ולחיות לפיה. ושוב תודה.

(1) אנונימי, 23/10/2008 08:20

וואו!

ממש נכון ואמיתי! בא לי בדיוק בזמן... תודה רבה!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub