לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מוכנים לשוב הביתה

מוכנים לשוב הביתה

לפני שנים רבות ברחתי מהבית. לא היה לי מושג שיבוא יום והבריחה הזאת תעזור לי להבין את משמעותו של חג הסוכות.

מאת

לפני שנים רבות בארץ רחוקה, התעצבנתי על ההורים שלי. זה היה הרבה לפני שהחשש מזרים הפך לחלק מתוכנית הלימודים של כל גן ילדים, אז עשיתי מה שכל ילדה בת שמונה שמכבדת עת עצמה הייתה עושה - ארזתי לעצמי תיק ועזבתי את הבית.

הסתובבתי ברחוב הראשי של השכונה החדשה בה גרנו, גוררת את המזוודה, עד שהיא כבר הייתה יותר מידי כבדה בשביל להמשיך לסחוב אותה. כשגם הכוח וגם הכעס שלי מוצו עד תום, הסתובבתי והתחלתי לחזור הביתה. ופתאום גיליתי את המחזה המשמח ביותר עבור ילדה בת שמונה שברחה מביתה. זה היה אבא שלי, בשברולט האדומה שלו. הוא עקב אחרי בשקט, במרחק בטוח מאחור, וחיכה בסבלנות עד שאהיה מוכנה לחזור הביתה.

אבא שלי היה שם, עוקב אחרי ממרחק בטוח, מחכה בסבלנות עד שאהיה מוכנה לחזור הביתה

אנחנו טועים מאוד כשאנחנו רואים את החגים שלנו כישויות נפרדות, חסרות קשר ועומדות בפני עצמן. אילו היינו רואים אותם כרצף, כמסלול של אירועים, היינו מבחינים במוטיב שצומח מראש השנה ועד שמחת תורה.

לכל אחד מאתנו יש קשר עם אלוקים. הקשר יכול לנוע בין כעס ודחיה לחוסר אמונה סתמי. או שהוא יכול להיות קשר של מאמץ להאמין ולחוות רוחניות בעולם שנראה כל כך ממשי, פיזיקלי ומוחשי. וביחס לאותם ברי מזל בודדים בעלי קשר של אמונה פשוטה, ואלה שמתאמצים מאוד לפתח את האמונה שלא באה להם בקלות, הם זוכים להרגיש קשר עם אלוקים, את מעורבותו הפעילה ואת אהבתו ורחמיו בכל תחומי החיים.

תקופת החגים היא חוליה שמחברת בין מחשבה, רגש ומעשה. ראש השנה עוסק ביצירת צורת החשיבה הנכונה. אנחנו משקיעים זמן כדי להתרכז במושג שמאוד קל לומר ומאוד קשה להכיל באמת, ההבנה שאלוקים הוא מלך והוא מנהל את העולם.

יום כיפורים עוסק ברגשות שלנו. אם אלוקים הוא באמת המלך, ואני עברתי שנה מתוך מחשבה שאני בעל הבית, אז עשיתי המון טעויות, שעליהם אני מאוד מתחרט. הרחקתי את עצמי מאחרים ומאלוקים. ברחתי מהאחד שנותן לי פרנסה, בריאות, חיים ונשימה ואהבה.

סוכות עוסק בעשייה. זוהי דרך שונה להראות לאלוקים שאנחנו מבינים את העניין. אנחנו לוקחים את המחשבות והרגשות שלנו ומכניסים אותם לפעולה. לא בגלל שאוקטובר הוא זמן נפלא לשבת בחוץ (בפרט פה בקנדה), אלא בגלל שאלוקים נתן לנו תורה מלאה בחוכמת חיים, ואחת ממצוותיו היא לשבת במשך שבוע-החג בסוכה בחוץ, חשופים ופגיעים תחת גג רעוע וחופת כוכבים.

נחזור לבריחה. במידת מה, כולנו נשארים בני שמונה. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לברוח מאלוקים, שנוכל להסתדר בלעדיו. אנחנו חושבים שאנחנו חופשיים ועצמאיים, שאנחנו יכולים להיות הכל ולעשות הכל, לגמרי לבד. סיימון וגרפונקל, שני בחורים יהודים חביבים, הביעו את צורת החשיבה הזאת הכי טוב במלים, "אני סלע, אני אי".

ראש השנה הוא הצעד הראשון לתשובה. אל מי אנחנו שבים? לאלוקים, הקדוש ברוך הוא, מלך העולם. יום כיפור בא אחריו. הדרך ארוכה, המטען שלנו מתחיל להכביד. אנחנו לא כל כך עצמאיים אחרי הכל. יש לנו המון אתגרים בחיים ואתגרים בעולם, ואנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד. אז אנחנו מתחילים להתחרט שהיינו כל כך ילדותיים, כל כך יהירים, כל כך מרוכזים בעצמנו, כל כך מוקסמים מיכולותינו. אנחנו רוצים לשקם את היחסים, אך אנחנו זקוקים לעזרת הא-ל, להגנתו, למילוי צרכינו השופעים והאינסופיים. אנחנו רוצים לחזור הביתה, אנחנו פותחים את לבבנו, אנחנו מתוודים בחרטה ומתפללים בכנות.

ואז מגיע חג הסוכות. בדיוק כמו שאבא שלי, שיזכה לבריאות איתנה, המתין כל הזמן בשקט מאחורי כדי להציל אותי מכל צרה, בעיקר מאלה שאני אצור לעצמי, ולהחזיר אותי הביתה, גם אלוקים עוקב אחר מסענו בשקט, מאחור. וכשאנחנו מתחרטים ופונים לשוב, אלוקים מקבל אותנו בשמחה. סוכה היא מחסה רעוע שנרטב בגשם, והרוח נושבת מבעד לסדקים שבין לוחותיו. בלילות קרים אנחנו רועדים, ובימים החמים, הצרעות מצטרפות לארוחות הצהריים או הערב שלנו. הסוכה מזכירה לנו ששלומנו וביטחוננו תלויים באלוקים. העולם הוא ביתו.

סוכות משלים את מעגל החגים שלנו. אנחנו שבים הביתה, והפעם לחיבוקו החם של האחד למעלה.

24/9/2015

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub