רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

סוכות

סוכות: אנחנו לא עוזבים

י״ד בתשרי ה׳תשע״ט י״ד בתשרי ה׳תשע״ט 23/09/2018 | מאת הרב דוד רוזנפלד

מדוע סוכות מגיע מיד לאחר הימים הנוראים

תמיד נראה כאילו סוכות מגיע בהפתעה. לחג הפסח אנחנו מתכוננים במשך שבועות. לפני הימים הנוראים יש חודש שלם שמאפשר לנו לבחון את מעשינו בעבר ולהחליט על העתיד. חנוכה ופורים הם נאות מדבר מיוחלות בשיממון חודשי החורף הארוכים.

אולם לפני סוכות אין לנו את הלוקסוס הזה. הוא מגיע ימים ספורים אחרי יום כיפור. אנחנו בקושי מצליחים להתאושש מהצום, וכבר נכנסים לפעילות נמרצת – בניית סוכה, קניית ארבעה מינים, בישול, הכנת קישוטים ועוד. פשוט אין לנו זמן להתכונן נפשית למעבר. עוברים עלינו כמה ימי הכנות מתישים ואז פתאום מתחיל החג.

רבים מאנשי הרוח היהודיים תהו על מקומו של חג הסוכות בשנה העברית. לפי התורה, החג נקבע לזכר ה"סוכות" – או ענני הכבוד – בהן סוכך עלינו אלוקים במדבר במשך 40 שנה (ויקרא כג מג). אולם אם כך, מדוע דווקא עכשיו? היינו תחת ענני הכבוד יומם ולילה במשך ארבעים שנים מלאות. למה אנחנו צריכים להנציח אותם דווקא בימים אלה בשנה, זמן קצר כל כך אחרי יום כיפור?

בבראשית ל' מסופר שרחל אמנו זכתה לילד רק לאחר שנות נישואין רבות – רק לאחר שנים של עצב, ריקנות ותפילה. וכשבנה נולד לבסוף, היא קוראת לו יוסף. מדוע יוסף? רחל מסבירה, "יוסף ה' לי בן אחר" (פסוק כד). היא התברכה בבן אחד והתפללה בכל ליבה שאלוקים ייתן לה בן נוסף.

האם לא הייתה צריכה להיות לה קצת יותר הכרת תודה על מה שהיא כן קבלה?

בקשתה של רחל תמיד הפליאה אותי. באותו יום בו היא זוכה בבן אחד, היא כבר מתחילה להתפלל על הבא. האם לא הייתה צריכה להיות לה קצת יותר הכרת תודה על מה שהיא כן קבלה? תגידי 'תודה'! התלמוד משבח את אחותה וצרתה לאה, שקראה לבנה הרביעי יהודה, משום שכפי שהיא הסבירה "הפעם אודה את ה' " (בראשית כט, לה; מסכת ברכות ז:). קיבלת מאלוקים מתנה כל כך יקרה – ילד – את צריכה להרגיש אסירת תודה! אם רחל באמת כל כך מודאגת מבעיות הפוריות שלה, אז היא תוכל להתחיל שוב להתפלל בעוד שנה או שנתיים! אבל כרגע, האם היא לא צריכה פשוט להביע את תודתה וליהנות מהמתנה שאלוקים כבר נתן לה?

אני מאמין שהתשובה היא כדלהלן. רחל התקרבה מאוד לאלוקים בשל הקשיים שלה. היא צעקה, היא בכתה, היא התפללה. היא אפילו עוררה את כעסו של בעלה יעקב על עקשנותה (ל, א-ב). וכשמשאלותיה התגשמו לבסוף, היה לה רק מסר אחד לאלוקים: "אני לא עוזבת אותך". אתה קירבת אותי אליך, אתה גרמת לי להתחנן, אתה גרמת לי לבכות, אתה גרמת לי לבחון את עצמי, להכיר את צרכיי ולהתקרב אליך יותר מאי פעם. ואני לא מוותרת על זה. אני מתכוונת להמשיך להתפלל אליך כאילו ששום דבר לא קרה, להמשיך לבקש על הילד שכל כך רציתי. מעולם לא הייתי קרובה אליך כמו בזמן שרציתי. ולא משנה מה השתנה בחיי, את הקשר הזה אני לא רוצה לאבד.

אבל היה הבדל. רחל יכלה להרגיש קרובה ומחוברת לאלוקים אבל לא דרך צער ואומללות. כולנו יודעים שבאופן אירוני, אנחנו מרגישים הכי קרובים לאלוקים דווקא ברגעים הקשים ביותר בחיינו, כשאנחנו יודעים עמוק בלב שאלוקים מדבר אלינו, ומעורר אותנו להשתפר. רחל הבינה את זה, אולם היא רצתה לקחת את אותם רגשות, את אותה עוצמה, ולדבוק בה. היא לא רצתה שהכרת התודה שלה תהיה מתנת הפרידה לאלוקים. "תודה על כל מה שנתת לי. ועכשיו אני אשכח ממך ואאבד את עצמי בעולמי הקטן והעסוק." רחל רוצה שבדיוק כמו שאלוקים היה חלק מחייה בזמנים הקשים, הוא יהיה איתה גם בזמנים הטובים.

זה יכול להסביר את התהליך מהימים הנוראים לסוכות. בראש השנה ויום כיפור אנחנו מרגישים קרבה עזה לאלוקים, אולם באופן רציני וכבד-משקל במיוחד, כמעט מפחיד. אנחנו יודעים שאכזבנו אותו, שלא היינו טובים כמו שהיינו אמורים להיות בשנה שחלפה. אנחנו צמים, אנחנו מבלים את היום בתפילה בבית הכנסת, ואנחנו מתחננים לכפרה ולשנה מוצלחת יותר. ובתוך כל הדמעות והחרטה, אנחנו מרגישים קרבה אדירה לאלוקים, שאליו אנחנו חייבים לפנות באופן כל כך נואש.

המסר המרכזי של סוכות הוא: "אלוקים, אנחנו רוצים להישאר אתך"

המסר המרכזי של סוכות הוא: "אלוקים, אנחנו רוצים להישאר אתך." אנחנו לא רוצים לצאת מיום כיפור בתחושת הקלה – סבלנו, צמנו ועכשיו אנחנו יכולים ליהנות ממנוחה; פתחנו דף חדש, ועכשיו אנחנו יכולים לחזור לקהות החושים הרגילה שלנו ולשכוח מכל העסק המעצבן. במקום זה, אנחנו לוקחים את כל הקרבה – את הפחד – ומתרגמים אותם לאהבה. אנחנו מאמינים שמחלת לנו ונתת לנו הזדמנות נוספת. ואנחנו רוצים לדבוק בתחושת הקרבה הזאת – לא מתוך אימת יום הדין, אלא מתחושת חמימות, של שהיה בצל הרוחניות'.

בדיוק כפי שענני הכבוד של אלוקים הקיפו אותנו והגנו עלינו במשך ארבעים שנים במדבר, כך אנחנו רוצים לקחת את תחושת הקרבה הזאת שעלתה מתוך יראת הדין האלוקי, ולהשתמש בה כדי להתקרב אליו באמת. הפחד עבר, הדין חלף. עכשיו אנחנו פשוט רוצים להיות עם אלוקים. ואנחנו לא מתכוונים לעזוב.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן