לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לרקוד עם התורה

לרקוד עם התורה

סיפור שמחת תורה אמיתי, על אחת מתקופות החושך שידעו היהודים תחת שלטון הצאר הרוסי.

מאת

הוא היה דופק על דלתי פעם בחצי שנה בערך, לקבל תרומה צנועה שנועדה לתמוך ביישוב הקטן שהוא אחד ממייסדיו: יישוב שנועד לסייע בקליטת עולים חדשים מרוסיה. קולו הנרגש ועיניו המרקדות עזרו להסתיר את הקמטים העמוקים במצחו. הקמטים הללו נחרטו בכאב על ידי עשרות שנים של עינויים מצד הרשויות הקומוניסטיות על הפשע הנורא של היותו יהודי דתי בברית המועצות בשנות ה-50, ה-60 וה-70 של המאה הקודמת.

זה הפך לטקס. נהגתי לשאול את הרב קטן הממדים אם ברצונו לאכול משהו. הוא תמיד ענה באידיש עם מבטא רוסי, "אולי כוס תה". אשתי הייתה מגישה לו כוס תה מהביל ולצדה פרוסת עבה של עוגה תוצרת בית, ונדמה היה כי התה והעוגה מצליחים ליישר קמעה את כתפיו השמוטות. בהליכה מדלת לדלת בבקשת תרומות, בלי ספק חלף זמן מה מאז הארוחה האחרונה שלו.

הוא הרים את מבטו אליי וחייך. "שמעת על דבר כזה, בית כנסת קנטוניסטי?"

זכרתי סיפורים ששמעתי כילד, על תקופה אפלה ועם זאת הירואית בהיסטוריה היהודית.

הקנטוניסטים היו יהודים שבשנים 1825-1840 גויסו בכפייה לצבא הצאר הרוסי החל מגיל 10, וחויבו לשרת בו 25 שנה. הרשויות ראו זאת כדרך לכפות על היהודים העקשנים התבוללות בחברה הרוסית. הם נהגו לחטוף ילדים מבתי הוריהם, ולענות אותם שוב ושוב עד שקיבלו על עצמם את הנצרות או שמתו מפצעיהם.

כדי להימנע מגורל איום זה, היו הורים שפגעו בגופם של ילדיהם כדי להצילם מהגיוס.

הילדים סבלו רעב, מכות והלקאות, לפעמים בשוט שהיה קודם לכן רצועת העור של התפילין שלהם. במצבים של תת-תזונה, הפצעים הפתוחים על חזם וגבם היו מזדהמים וילדים רבים, שעמדו בגבורה במשך חודשים בעינויים הקשים ודבקו עד אז ביהדותם – היו מתים או נכנעים ומסכימים להיות מוטבלים לנצרות. הצאר הצהיר שרק רוסים נוצרים מהימנים יגנו על המולדת.

כדי להימנע מגורל איום זה, היו הורים שפגעו בגופם של ילדיהם כדי להצילם מהגיוס. הם לקחו אותם ליערות ובעזרת הנפחים המקומיים כרתו להם יד או רגל. הבנים – שחדלו להיות בריאים בגופם – ניצלו כך מהגיוס ומהשמד. ילדים רבים אחרים המיתו עצמם בנהר או בדרך אחרת, העיקר שלא להמיר את דתם.

כ-40,000 ילדים יהודים גויסו בכפייה לצבאו של הצאר ניקולאי, ומעטים ביותר יצאו משם כיהודים מאמינים.

המעניין והנורא הוא, שרבים מתוך אותם שורדים אמיצים – אותו אחוז מזערי של חיילים, ששמרו בסתר על אמונתם והצליחו לחזור למשפחותיהם 25 שנים לאחר מכן – מצאו את עצמם דחויים על-ידי סביבתם כבוגדים ביהדות. הרי הם לא קיימו את רוב המצוות ונראו כחיילים רוסים לכל דבר.

"לקנטוניסטים היה בית כנסת משלהם", המשיך הרב, "הרי לא היה להם לאן ללכת".

"סבא שלי סיפר לי שפעם הוא הלך לבית הכנסת הקנטוניסטי בשמחת תורה. הקנטוניסטים ידעו לרקוד כמו קוזאקים. הם היו גברים גדולים וחזקים וספרי התורה הכבדים נראו כמו קיסמים בזרועותיהם. הם רקדו במשך שעות, ללא מאמץ. למרות שיהודים אחרים הביטו בהם בהתנשאות, למרות שהם לא היו מלומדים ולא יכלו לשמור מצוות לפי ההלכה, בכל זאת הם היו מסוגלים לשמוח ביהדותם ולחגוג את התורה. זה היה באמת מדהים."

הוא עצר לרגע כדי לטבול קוביית סוכר בתה שהיה עדיין חם, הכניס את הקוביה לפיו ולקח עוד לגימה ארוכה מהתה.

"ואז, בהקפה האחרונה, הקנטוניסטים, כמו לפי אות מוסכם, הסירו לפתע את חולצותיהם – כולם ביחד! הם חיבקו את ספרי התורה לעורם, שהיה מלא בצלקות ובחבורות המכוערות ביותר שראית מימיך - ורקדו אפילו ביתר מרץ. חיוכיהם התחלפו בדמעות בעודם מתבוננים תוך כדי ריקוד בקהל היהודים שנאסף מולם להביט, כאילו אמרו: 'אתם אולי למדתם ושמרתם על מצוות התורה הזאת, אבל אנחנו נתנו את הגוף שלנו ואת חיינו למענה. התורה הזו היא שלנו, לא פחות משהיא שלכם'!"

בעודו מניח את כוס התה, הוא לא יכול היה להסתיר את הרעד בידו, שגרם לכוס לקרקש על התחתית.

בנגבו דמעה אמר, "בארצות המערב הדמוקרטיות זה כל כך קל. ועדיין רבים כל כך אומרים, 'זה כל כך קשה'. לך תבין."

2/10/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 9 תגובות ב-6 דיונים

(6) נחום, 6/10/2012 23:20

יש עוד סיפור על קנטוניסט...

לבקשת אחד התגובות להוסיף סיפור על הקנטוניטסים, אני מוסיף פה סיפור שקראתי בלידותי. הסיפור הולך על בית הכנסת בעיר קובנה, בשנת 1850 בערך. ביום כיפור, ביקש רב בית הכנסת [הרב יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל, מחשובי הרבנים בתקופה ההיא] מקנטוניסט מבוגר להיות החזן. לפני התפילה פנה החזן ,שהיה אדם שבור וערירי אל הציבור ואמר- כפי שאתם רואים, ישנם רבים פה בבית כנסת שמתאימים יותר להיות החזן. ישנם כאלו עם קול יפה, רובכם יודעים יותר ממני על היהדות, ורובכם גם אתם שומרים יותר מצוות ממני. אם כן, בוודאי אתם תוהים מדוע מכל האנשים שנמצאים פה, דוקא בי בחרו להיות החזן . אומר לכם. כל יהודי כאשר הוא מתפלל, על מה הוא מתפלל? על הילדים שלו, על הבריאות שלו ואולי גם על הפרנסה. אבל אני - בנים אין לי ומן הסתם גם לא יהיו לי. הבריאות שלי אתם יודעים הינו חסר תקנה. ובענין הפרנסה - הרי הצאר מפרנס אותי יחד עם שאר בוגרי הצבא הרוסי עד יומי האחרון. אז מה נשאר לי לבקש? רק בקשה אחת - יתגדל ויתקדש שמיה רבא. שיהיה יותר כבוד שמים בעולם, שיותר יהודים יכירו את השם. זוהי התפילה המעולה ביותר, וכאן הסתובב אדם שבור גוף ורוח זה ופנה אל ארון הקודש ושאג - "יתגדל ויתקדש שמיה רבא ! " כוחו של יהודי פשוט.

אנונימי, 24/9/2013 20:23

וואו

איזה יפה!!!!

אנונימי, 16/10/2014 21:51

הערה קטנה

כמה שזכור לי, הקנטוניסט נכנס לבית הכנסת וכולם נבהלו. מפוגרום או משו. ואז ביקש מהרב אלחנן ספקטור זצוקל לעבור לפני התיבה והרב הסכים, וכולם נירגעו כי הבינו שהוא יהודי וכנל המשך הסיפור.
בספר "שירו למלך", סיפור "שירו למלך" כשם הספר. אשריך!

ישראל, 26/4/2015 13:10

תיקון סיפור

תסתכל בספר "אין עוד מלבדו" הוא כותב את הסיפור קצת אחרת ומביא מקור.

(5) נפתלי, 15/10/2006 11:11

בית הכנסת הקטוניסט

לדעתי, יש להוסיף הרבה סיפורים כאלה הם מאד עוזרים

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub