לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לעבור את הסופה בדרך לבית

לעבור את הסופה בדרך לבית

הטור הזה מוקדש לרווקים שביניכם, שעברתם כמה וכמה סופות בחייכם ובכל זאת עומדים על הרגליים, מתפקדים וממשיכים לקום אחרי כל נפילה.

מאת

ערב סוכות לפני שש שנים. עוד מעט החג נכנס ואני עדיין מתאושש מקשר שהתאדה והתפוגג לו.

יושב בסוכה הריקה, מחזיק כוס תה וחושב על משמעות המושג "בית".

חתולה מציצה מבעד למפתן הסוכה ומאבדת עניין.

חכי רגע, אני צועק לה בשקט וזורק לה עוגייה. מה יש לך? שניה ואני מארגן לך משהו גורמה, לאן את הולכת? היא לא השתכנעה וגם היא כמו הצטרפה ליקום והשאירה אותי לבד, להמשיך להתחפר בבדידותי.

בעוד כמה שעות כל עם ישראל ירד לסוכה, יסחבק עצמו לדעת, ילדים קטנים, משפחות, תינוקות, עגלות, חיים.

ומה אני אמור לעשות? לחבק את הבדידות שלי, לקחת את הגזר מהמרק עוף ולחתוך לה אותו דק דק לפיסות קטנות תוך כדי מלמולים נלהבים של 'אווירון'?

הייתה לי דירת רווקים בירושלים, אבל משום מה הרגשתי בחג הזה כל כך תלוש. נווד. הומלס נפשי. מחפש אחר קרקע יציבה. בית.

יצא לי פעם לדבר עם כמה חברים נשואים שהתפארו שהם כבר שכחו את הרווקות ואת מסעות הנדודים שלהם. את הימים הקרים. את הדמעות. את הלבד, את החושך והבדידות. מעולם לא התחברתי למחשבה הזו. הרווקות נקנית בדם. השריטות והצריבות ימשיכו להתקיים ולשכון בלב גם אחרי שכבות על שכבות של זוגיות בריאה, ילדים וחיי נישואין. הן הותכו במבנה האישיות ובזכותן כל ההסתכלות על מערכת היחסים ועל כל המתנות שהאל נתן לי בהמשך הדרך נראית אחרת לגמרי.

                                                              *

ושוב יתחיל כאב הראש של האירוח והחדרים שלא מספיקים לכולם , כי המשפחה המורחבת תגיע, והאחות הקטנה שהתחתנה ועקפה בתור צריכה כעת חדר נפרד לה ולבעלה. ורק הרווקים כאילו צריכים להודות על כך שהמרחב הואיל להתחשב ולתת להם את חלקת הא-לוהים הקטנה שלהם בכך שלא ביקשו מהם לפנות גם את חדרם לטובת שאר האחים הנשואים, שהרי הם יוכלו להסתדר גם במזרן מתנפח ולישון בסוכה.

אז הנה עצה בחינם להורים, לאחים הנשואים ולחברים שהתחתנו. נסו לשאול מראש את קרוביכם הרווקים שאלה אחת פשוטה:

מה יעשה לכם טוב בחג הזה?

לא מתוך רחמים. זה בכלל לא הסיפור. רוב הרווקים שאני מכיר מצליחים בתחומם וחזקים נפשית מרוב הנשואים שאני מכיר. ובכל זאת השאלה הזו יכולה להיות ההבדל בין להיות בחג על תקן נוכח נפקד שמסתכל מבחוץ על החיים לבין מישהו שמבין שהוא בסירת הפלגה בדרך ליעד הנכסף, ויהיו סופות בדרך אבל יבוא יום שיהיה עוד מישהו אתו בדרך, והוא לשם שינוי לא יעזוב אחרי דייט אחד או אחרי שנה.

                                                           *

והשנה תשע"ז: עוד מעט סוכות מגיע. והתמונה של האמריקנים המנסים לחזק את בתיהם בעוד בורג כדי להתגונן מפני הוריקן "מתיו" שגבתה מאות הרוגים ומחזקת לי את הנחת היסוד שבית זה הרבה יותר מארבעה קירות. בית הוא קודם כול תפיסת עולם, בטחון בעצמך כמו גם היכולת לזרום ולהודות לפעמים בחוסר האונים שלך ולדעת שיש כח גדול ממך שיכיל אותך.

אז הטור הזה מוקדש לכם, אחיי הרווקים, שעברתם כמה וכמה סופות בחייכם ובכל זאת אתם עומדים על הרגליים, מתפקדים וממשיכים לקום אחרי כל נפילה.

חג שמח! 

11/10/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) חני, 15/10/2017 10:41

כתבת בצורה אמתית ומרגשת, תודה !

(1) עדיין בדרך..., 19/10/2016 21:50

פשוט תודה! מחזק מאוד!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub