לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מעוגת הגבינה אל הר סיני

מעוגת הגבינה אל הר סיני

בעוד מספר ימים יחול חג השבועות ואת מוצאת את עצמך 'תקועה' במטבח, שקועה עד צוואר בהכנת סעודה בשרית ומעדני חלב למיניהם. נכון, יש מנהג לאכול מאכלי חלב בחג, אבל איזו מין דרך מוזרה להתכונן לחג מתן תורה...!

מאת

"הממ.... איזה שטרודל תפוחים טעים! אמא שלי ע"ה הייתה מכינה כזה שטרודל. לא טעמתי כזה כבר לפחות עשרים שנה..."

האורח התענג על עוגת התפוחים הפשוטה, כאילו הייתה מעדן עולמי ואני הבנתי, שהטעם שהוא מרגיש עכשיו, אינו טעמם של בצק עלים ותפוחי עץ, אלא טעמם של בית, נעורים ואהבת אם...

נניח שאתם רוצים לכתוב ספר אוטוביוגרפיה והכותב שואל אתכם: מה אתם זוכרים מבית אבא ואמא? מה אתם זוכרים מימי ילדותכם?

מייד יעלו מספר זיכרונות של חוויות חזקות שהטביעו בכם חותם. אם המקרה היה עוצמתי במיוחד, תוכלו לזכור גם פרטים שוליים לכאורה – מה לבשתם באותו יום, מה אכלתם, או מה היה מזג האוויר. את הזיכרונות האלה תוכלו לבטא בצורה מילולית: "אני נזכר/ת ש..." או "פעם..."

אולם, כאשר תנסו להיזכר בחיי השגרה, באירועים הקטנים והיומיומיים שמרכיבים את החיים עצמם, כאן כבר יהיה צורך במאמץ של ממש.

ואז, נשמעת ברדיו המנגינה החביבה ביותר על אבא, או שממטבח השכנים עולה ניחוח האוכל שאימא הייתה נוהגת לבשל... ופתאום, אתם נמצאים בחזרה שם – ילדים קטנים, יושבים ליד אבא הגדול ומקשיבים לשירתו, ליד שולחן ערוך וצלחות מהבילות... לא, אתם לא "נזכרים" באירוע או מקרה, אתם פשוט "מרגישים" חזרה בעבר.

הרגשות האלה חזקים מאיתנו. הם מוטבעים בתוכנו בצורה עזה – לפעמים מישהו ירגיש מדוכדך משמיעת שיר שמח, כי את זה בדיוק נגנו ברדיו, בזמן שהוא חזר מלוויה של אדם אהוב. אדם אחר ירגיש "חנוכה" גם בניסן, אם אשתו תטגן לביבות ובחוץ ירד מספיק גשם...

דבש וחלב תחת לשונך

"משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה..." (פרקי אבות א',א').

בחג השבועות, במעמד הר סיני, ניתנה לנו התורה – הקב"ה מסר את התורה לעם ישראל ועם ישראל פתח את ליבו לקבלה. מאז היא עוברת מחכם אחד למשנהו, מדור לדור ומאב לבן. גם אנחנו משתדלים לפתוח את ליבותינו לקבלת התורה ובו בזמן למסרה לילדינו, תלמידינו או ממשיכי דרכינו...

והנה, בשבוע שלפני החג, נשים רבות (ואולי גם כמה גברים) מוצאות את עצמן 'תקועות' במטבח, שקועות עד צוואר בהכנת סעודה בשרית ומעדני חלב למיניהם. נכון, יש מנהג לאכול מאכלי חלב, אבל איזו מין דרך מוזרה להתכונן לחג מתן תורה...!

(הדבר חוזר על עצמו גם בשאר החגים – ניקיונות ובישולים לפסח, סימני ראש השנה, סופגניות ולביבות בחנוכה... כל חג והמטלות המעשיות שלו.)

בואו ננסה להסתכל רגע על החג מנקודת מבטם של הילדים.

הם קשטו את הבית בפרחים שקנו או הכינו ובענפים וירק שאספו. חלקם הביאו איתם עוגת גבינה מבית הספר או מהגן. הבית מלא בניחוחות של עוגות, בורקס ובלינצ'ס – האווירה כל כך מרגשת. לבנים כבר יש תוכניות איך להישאר ערים כל הלילה וללמוד בבית הכנסת. הבנות קבעו עם מספר חברות להגיד ביחד את כל ספר התהלים... עוד מעט הדלקת נרות...

האם הם מסוגלים להבין את "משמעותו העמוקה של יום מתן התורה"? האם הם מסוגלים לחוש ב"השפעתה של תורת ישראל על העולם כולו?"

ודאי שלא!!!

הם יכולים לחוש בהכנות הרבות לקראת אותו דבר ובעיקר, הם יכולים לחוש באווירה הנעימה והנרגשת.

אבל הם יכולים לחוש באווירה של ציפייה למשהו מיוחד. הם יכולים לחוש בהכנות הרבות לקראת אותו דבר ובעיקר, הם יכולים לחוש באווירה הנעימה והנרגשת.

תחושות אלה הן מסוג הרגשות עליהם דיברנו בתחילה – רגשות עמוקים, שמוטבעים בנו ומלווים אותנו לאורך כל החיים.

נכון, אין כאן העברה ממשית של המסורת היהודית. לא נעשית כאן פעולה של מסירת מידע או העברת תכנים רוחניים – אבל הרקע והבסיס מוצבים איתן על הקרקע.

האדם בטבעו שואף לחזור אל הדברים שגרמו לו תחושת הנאה. כל בוגר ישאף לחקות את הנעים והטוב שבבית הוריו. עד מאה ועשרים יעוררו בו הריחות, הצלילים והטעמים, כמיהה להמשיך באותה דרך – והדרך אינה רק עוגה, אלא גם לימוד תורה ועשיית מעשים טובים...

שלמה המלך משווה את ערבות לימוד התורה לדבש ולחלב – "דבש וחלב תחת לשונך". ישנו מנהג יהודי לקחת את בני השלוש בפעם הראשונה בחייהם לתלמוד התורה ושם לתת להם ללקק לוח אותיות מצופה בדבש – לגרום להם לחוש את טעמו הערב של לימוד התורה.

הילדים ישכחו מכל העניין בתוך זמן קצר – אבל באיזושהי נקודה פנימית, בכל פעם שיראו לפניהם לוח של אותיות א' ב', יחזור ויתעורר בהם אותו רגש של מתיקות מאותו מפגש ראשון עם אותיות התורה הקדושה.

האם הייתם מוותרים על הבנייה העצומה שאתם יוצרים תוך כדי בחישה בסירים?

ולמי שאין זמן / כוח / סבלנות

אבל אם אין כוח, אז אין! חבילת גלידה מהחנות, בצירוף כמה בורקסים מוכנים או עוגיות גבינה מהקונדיטוריה, יצליחו למלא היטב את הצד הגסטרונומי ואם האימא שתתלווה אליהם תהיה רגועה יותר – אז זה שווה!

הרי אף אחת מאיתנו לא הייתה רוצה, שגם בגיל מאה, ריח של עוגת גבינה יגרום לילדים שלה תחושת מועקה בלתי מוסברת, או שבכל פעם שאשתו של הבן תבשל ותצעק, הוא יגיד לה – "לא להאמין כמה שאת מזכירה את אמא שלי...".

18/5/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) שפרה, 12/5/2013 08:05

תודה

את מיוחדת אני נהנית כ"כ מהכתיבה שלך ויכולתך להעהיר מסרים חזקים בצורה מתוקה ורגועה חד שמח! שפרה

(3) תהילה, 9/6/2011 06:35

"... עקיבא ניחמתנו..."

היה לי ניסיון קשה בחג בדיוק בנקודה זו, בעלי אמר לי שלינוך הילדים הוא מצווה לא פחות חשוב, ואת מוסיפה על דבריו מעמידה דברים במקומם ומנחמת אותי תודה

(2) שוש, 6/6/2011 10:04

אהבתי

רנית, עשית עבודה מצויינת בלהעביר את המסר שהחג אמור לעבור לילדינו דרכנו, ההורים, בצורה שלווה ורגועה וכך ישאר טעם מתוק וטוב. ואת זאת כותבת אמא לשני פעוטות שאינה דתייה הנשואה לאב שחזר לחיק הדת ועדין לא מוצאת את מקומה במשוואה. הצלחת לזרוע מעט שלווה גם בתוכי תודה

(1) מיכל כהן, 12/6/2005 01:46

תודה רבה (-:

לך ולכל צוות הכותבים (-:
קראתי את כל המאמרים של חג השבועות ומאוד נהניתי ועכשיו לנקיונות!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub