לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




יחסי כלה-חמות: המודל התנ

יחסי כלה-חמות: המודל התנ"כי האולטימטיבי

אין זה מספיק שהיהודים יגדירו את עצמם "העם הנבחר", עלינו להיות גם העם הבוחר.

מאת

כשהפכתי לראשונה לחמות, לפני 6 שנים, הייתי נחושה בדעתי לא להיות חמות מ"הסוג ההוא", הסוג שעליו מסופרות כל הבדיחות, שעליו נכתבים מכתבים לטורי הייעוץ בעיתונים. זה לא בשבילי, התפקיד של האישה השתלטנית או חסרת הביטחון המתחרה על אהבתו ונאמנותו של בנה.

יהיה עליכם לשאול את הכלות שלי איך אני מצליחה בכך עד כה, אולם כולן קוראות לי אמא – באופן טבעי ומתוך חיבה.

אף במקורות קדומים של היהדות, אם וחמות נקראות "צרות". מדוע זוכים היחסים האלה לשם כל כך רע?

מסתבר שאפשר גם אחרת. במגילת רות, בה אנו קוראים בחג שבועות, ניתן לראות מודל קדום ומלא אהבה למערכת יחסים כזו. למרות מורכבותו, אני אוהבת את הסיפור הזה, המדבר על הקרבה המתפתחת בין רות לבין חמותה נעמי. רות היא אולי הגיורת המפורסמת ביותר ביהדות, ובמהלך החג, בו אנו חוגגים את בחירתנו בתורה, אין סיפור שיכול להיות מתאים יותר.

רות ונעמי התרוששו מעושרן והפכו לעניות בעקבות החלטה כושלת של אלימלך, בעלה של נעמי, שהיה יהודי עשיר ובעל השפעה, לקחת את משפחתו למואב כדי להימלט מהרעב בבית לחם. בשדה מואב, אלימלך מת ושני בניו מתחתנים עם נסיכות מואביות, ערפה ורות. מעשה זה לא היה בא בחשבון בבית לחם, כיוון שגם לאחר גיור כהלכה, אסור היה למואביות (ולעמוניות) להינשא ליהודים.

כשהבנים מתים גם הם, נשארות שלוש האלמנות לבדן. נעמי מתחילה במסעה העצוב חזרה לבית לחם, מתוך הבנה מפוכחת כי עם חזרתה תהיה מטרה ללעג ובוז. אחרי הכל, משפחתה נמלטה מהעיר בשעה שיכולה הייתה להציע תמיכה מוסרית וכלכלית בעת צרה. ערפה ורות מתחילות ללכת בעקבותיה, אולם נעמי מדרבנת אותן לשוב למשפחות המלוכה שלהן. ערפה משתכנעת במהרה, אולם רות דבקה בנעמי, באומרה את המילים שהן בין המפורסמות ביותר בתנ"ך: "כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (רות, א טז). זה הופך להיות הגיור האמיתי שלה.

אני נפעמת בכל פעם שאני קוראת מילים רהוטות ורבות-עוצמה אלה. רות דבקה בנעמי לא ככלה, אלא כבת אמיתית. היא מוותרת לעד על ההזדמנות לחזור לחייה הקודמים – חיים של נוחות חומרית ודרישות מוסריות מינימליות. במקום זאת, היא רואה את עצמה כחלק מהעם היהודי, ולוקחת על עצמה את האתגר לחיות לפי סטנדרטים מוסריים ורוחניים גבוהים ביותר. היא בוחרת בגורל לא ידוע ומצטרפת לעם נרדף, אך יחד עם זאת, עם שהובטח לו עתיד גדול.

אני מנסה לדמיין את שתי הנשים הללו, שעד לאותו רגע הייתה להן ככל הנראה מערכת יחסים לא נוחה, וכעת הן קשורות יחדיו לשארית חייהן. שתיהן היו בעבר עשירות ומכובדות, אולם כעת מעמדן השתנה ללא הכר והן פגיעות ומודאגות.

כשהן חוזרות לבית לחם, הן בונות חיים חדשים יחדיו. רות מעוררת תשומת לב כשהיא רוכנת בקצות השדה ומלקטת שיבולים שהותירו אחריהם הקוצרים, כמנהג העניים. הכבוד שלה, הענווה, הצניעות והסירוב לקבל צדקה – כל אלה מציינים אותה כאישה מיוחדת, מלכותית. בעל השדה מבחין בה מיד. זהו בעז הקשיש, קרוב משפחה של חמיה שנפטר. בעז נושא את רות לאישה, והנין שלה הוא לא אחר מאשר דוד המלך.

שבועות הוא הזמן בו אנו מציינים את קבלת התורה בהר סיני. אז הפכנו לאומה המוגדרת על-ידי ברית עם אלוקים. רות בחרה בברית זו, אולם זהו מסר בשבילנו, יהודים מלידה, שגם אנו צריכים לבחור בה. כפי שאמר פעם הרב שלי, "לא מספיק שיהודים יחשיבו את עצמם "העם הנבחר". עלינו להיות גם העם הבוחר." מדי יום, אנו נקראים לבחור במורשת היהודית הרוחנית שלנו באמצעות תפילה מן הלב, לימוד תורה, מתן צדקה, או ביצוע מעשה טוב אחר, כדי לשפר את העולם. הגיורת המפורסמת ביותר בהיסטוריה, רות, מזכירה לי שמה שמגדיר אותי יותר הוא לא המקום שממנו הגעתי, אלא המקום שאליו אני הולכת.

אף אחד מאתנו אינו יכול לדעת כיצד ישתלמו המעשים שלנו והמסירות שלנו. אנו שואפים לחיות ולממש את הפוטנציאל הרוחני שלנו. לעיתים, חיים יהודיים אותנטיים נראים לא ממש נוחים. אולם כפי שרות מוכיחה בצורה כה מופלאה, המתנות שמגיעות עם היותנו חלק מהעם הנבחר, עשויות להיות מלכותיות, לא פחות.

מאמר זה הופיע במקור באתר kveller.com

17/5/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) חבצלת סלומון, 21/5/2018 11:38

התייחסות לדברי המחברת בהנוגע לגיורן של מואביות

אי קבלתם של עמוני ומואבי בקהל השם עד עולם מתייחס רק לגברים. עמונית ומואבית יכולות להתקבל בקהל השם מיד לאחר הגיור - ראו ברמב"ם - הלכות איסורי ביאה פרק י"ב הלכה י"ח. היום מאחר וכל האומות התערבבו זה בזה, כל גר (כולל עמוני ומואבי) יכול לבוא בקהל השם מיד לאחר גיור כהלכה - ראו שם הלכה כ"ה.

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub