לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




עשרת הדברות – אין רלבנטי מהם

עשרת הדברות – אין רלבנטי מהם

היום, יותר מתמיד, העולם יוכל להרוויח מהמסרים העכשוויים של עשרת הדברות.

מאת

כשאנחנו חוגגים את חג השבועות, לזכר היום בו א-לוהים נתן לנו את התורה בהר סיני, ראוי לחשוב על המסרים העכשוויים של עשרת הדברות.

1. אנכי ה' א-לוהיך...

אנחנו חיים בעידן של יחסיות. הגישה המערבית המודרנית הפכה את המוסר ללא רלבנטי, העדפה אישית ובלתי מחייבת.

חטא, פשע ועבירה - הן מלים שאיבדו כל משמעות בעולם נטול אמת מוחלטת.

איך זה קרה? דוסטוייבסקי הבין זאת היטב כשכתב את האחים קרמזוב: "בלי א-לוהים, הכל מותר".

"אנכי ה' א-לקהך" הוא הדיבר הראשון מתוך העשרה, משום שאם ההבנה הזאת אינה עומדת במקום הראשון, כל שנותר לנו הוא כלום. בלי אמונה בא-לוהים, המין האנושי מאבד את הבסיס ההגיוני מדוע להתנהג כיצורים נעלים שנבראו בצלם א-לוהים.

2. לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני

אנחנו סוגדים לאלילי שקר כאשר אנחנו לא בוחרים בגיבורים שלנו על פי הערכים שלהם, אלא על פי ערכם הפיננסי. אנחנו סוגדים לאנשי העושר – ושקועים ברדיפה אחר חיים שימלאו את חשבון הבנק שלנו אך יותירו את נשמתנו ריקה.

אנחנו מטביעים בילדינו את השאיפה להצלחה – ואז מגדירים אותה בדרכים שיותירו אותם בלתי ממומשים מבחינה רוחנית.

אם נשווה בין משכורותיהם של המחנכים והמנהיגים הרוחניים שלנו למשכורותיהם של אילי ההון בוול סטריט, כוכבי עולם הספורט וידוענים מפורסמים מתחום הבידור, לא יהיה לנו שום קושי להבחין מה העולם שסביבנו מעריך ביותר.

אמונה בא-ל דורשת מאיתנו לדחות את כל אלילי השקר של החברה, שמנסים רק להשתיק את קולו של המצפון שלנו ואת קריאותיה של הנשמה.

3. לא תישא את שם ה' א-לוהיך לשווא

מאוד עצוב שאנשים עושים רע בשם הא-ל. אנשים שמתיימרים לפעול בשם הא-ל ובשם הצדק, עושים עוולות ומייחסים בכך רשעות לא-לוהים.

על הדיבר השלישי עוברים במצח נחושה בכל מעשה של טרור שנעשה לכאורה בשם הא-ל.

אף אדם ירא שמים לא יכול להאמין שא-לוהים טוב מעודד דקירות או ירי על אנשים חפים מפשע. אף אדם שעובד את א-לוהים באמת אינו מסוגל להשמיץ את שמו הקדוש ולהשתמש בו כדי להצדיק את פיגועי ההתאבדות והרציחות המתועבות שהפכו דוגמא לפנאטיות הדתית במאה העשרים ואחת.

א-לוהים ציווה עלינו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים לעולם לא לנצל את שמו, כדי לעשות רע או כדי להצדיק רשעות.

4. זכור את יום השבת לקדשו

השבת היא הרבה יותר מיום מנוחה. ששה ימים בשבוע אנחנו, וכל העולם סביבנו, עסוקים בעצמנו. אלו הם הימים של ששת הכיוונים – מזרח, מערב, צפון, דרום, מעלה ומטה. היום השביעי מפנה אותנו פנימה, יום שבו אנו אמורים לעסוק באני שלנו.

במשך ששה ימים אנחנו שמים דגש על הגוף שלנו. היום השביעי שייך לנשמתנו.

השבת, יום שמוקדש למבט רוחני יותר של האני האמיתי שלנו, ששואף להתבוננות ולאיחוד עם א-לוהים, מאפשרת לנו להבין את המטרה של כל מאמצינו.

העולם הטכנולוגי הדוהר אינו מציע הפסקות למנוחה או זמן לחשבון נפש. המטר הבלתי פוסק של אימיילים, הודעות טקסט וגלישה, הוא כלי נשק להסחת דעת המונית.

האם נוכל אי פעם נוכל לבלום את שליטתם המוחלטת בחיינו?

מצוות השבת אומרת לנו שזאת לא רק אפשרות אלא חובה. השבת מאפשרת לנו להתוודע שוב לא-ל, ויותר מזה - גם לעצמנו.

5. כבד את אביך ואת אמך

פורסם שהדבר היחיד שממנו חוששים היום בני האדם יותר ממות, זה הזקנה.

לאחרונה שומעים עוד ועוד על תופעות מגונות של אפליה על רקע גיל. החברה מייצרת סטריאוטיפים שליליים ביחס למבוגרים. כשהתורה דברה על "זקני ישראל", היא התכוונה להחמיא לאלה שחוכמתם רבה יותר. היום, הגיל מזוהה עם תקופה של חוסר יכולת ונסיגה פיזית ומנטלית. להיות זקן בתרבות המערבית, זה לעתים קרובות לא פחות מקללה.

כמה אנחנו רחוקים מהתפיסה התורנית, שדורשת מאיתנו להעריך את המבוגרים ולכבד את הורינו. איך זה שכל בני הנוער היום משוכנעים שהם יודעים הרבה יותר על החיים מאלה שגדלו אותם? ומדוע כל ילד זוכה באופן אוטומטי לכל דבר מידי הוריו, אולם, שנים אחר כך, כשההורים מוצאים את עצמם במצב של נצרכים, נמנעת מהם לעתים כל כך קרובות העזרה שהם העניקו בנדיבות כה רבה לילדיהם?

6. לא תרצח

אסור לרצוח, ולא משנה מה המניע. המאה העשרים חזתה בלגיטימציה שנתנה לרצח על רקע גזעי. מנהיגיה הברבריים של גרמניה הנאצית העניקו את הזכות לחיות רק לבני הגזע הארי טהורי הדם, ושללה זכות זו מגזעים אחרים. המאה ה-21 שוב מוצאת תרבויות המאוימות על ידי אנשים שמצדיקים רצח על רקע דתי. אין לכך כל הצדקה, ולכך מתייחס הדיבר השישי, שאוסר את הרצח במלים ברורות.

7. לא תנאף

פעם אנשים הבינו שמשמעותם של נישואין היא מחויבות, ושבועה לשמירת אמונים הייתה הערב הטוב ביותר לחיים מאושרים.

פעם, אנשים הבינו שאהבה אמיתית היא תנאי הכרחי מוקדם לאינטימיות, ושקידושין (נישואין, מהמילה קדושה) הם הדרך האידאלית לתאר את האיחוד המושלם בין גבר לאישה.

דרוש אומץ כדי להתנגד לחברה שמשבחת הוללות והפקרות. הפרסומות, התקשורת, האוירה הציבורית מחנכת את הצעירים שלנו להאמין שהנאה גופנית היא הטוב העליון, ושחיצוניות יפה וגזרה נאה קודמות לאישיות, חכמה או כל מעלה אנושית אחרת. ההפקרות הפכה לנורמה, והעולם המערבי של ימינו המיר את הדיבר השביעי בפריצות וחוסר מוסריות – רק כדי לשלם את המחיר בבתים הרוסים, פנטזיות בלתי ממומשות וצער, שבא מהפרת המצוות שא-לוהים לימד אותנו כדי שנוכל להשיג אושר אמיתי.

8. לא תגנוב

גניבה היא לא רק כשמישהו לוקח את רכושו של האחר. אנחנו גונבים מאחרים בכל פעם שאנחנו מועלים בתפקידינו, בכל פעם שאנחנו לא נותנים את מלוא הערך לכל עבודה שתמורתה אנחנו מקבלים תשלום.

אין פלא שהסוציולוגים טוענים שגנבה הפכה למגפה של ממש. אחד ממכוני המחקר בארה"ב חישב ש"גנבת זמן עולה לכלכלה האמריקאית כ- 70 מיליארד דולר לשנה". גנבת זמן מוגדרת כ"אותם מעשים מחושבים של מועסקים שגורמים ביחד לחוסר ניצול ולבזבוז זמן גובר והולך. דוגמאות לגניבת זמן הן: איחור לעבודה, עזיבה מוקדמת, לקיחת ימי מחלה לא מוצדקים, התרועעות מוגזמת עם חברים לעבודה, הזנחה של העבודה שלפניך, קריאת עיתונים או מצגות בזמן עבודה, ביצוע עסקים מהצד בשעות העבודה, הפרזה בשיחות טלפון אישיות בזמן העבודה, ואפילו סתם חלומות בהקיץ או הפסקות קפה תכופות וארוכות מדי".

לא משנה מה העבודה שלנו, אם אנחנו לא מספיק ערים לבצע אותה כמיטב יכולתנו, אנחנו עוברים על הדיבר השמיני.

9. לא תענה ברעך עד שקר

מלים הן נשק. הן יכולות לרפא אך הן יכולות גם להרוג. איסור עדות שקר מופיעה על אותו לוח עם איסור הרצח. טעות לחשוב שהמצווה עוסקת אך ורק במסירת עדות בערכאות. לעתים הרבה יותר קרובות מדובר בעבירה שנעשית על בסיס יומיומי דרך דיבור מזיק, לעז זדוני, שמועות מרושעות ורכילות פוגעת.

מלים יכולות להרוס לאדם את שמו הטוב. הן יכולות לקטול חברויות. הן יכולות להכאיב לקרבנות כמו חיצים, הרבה יותר מעונש מאסר שנמסר על ידי שופט בבית הדין.

רכילות, אומרים ובצדק, אינה אלא ביב שופכין חברתי אל האוזן. ובכל זאת התרבות היום מציבה אותה כמוקד מרכזי במדיה שלנו וכמוטיב בלתי פוסק בשיחותינו. בעיני התורה זה יותר מחטא, זוהי ממש מחלה, מחלה אשר חייבה את הלוקים ברכילות להיענש בבידוד.

10. לא תחמוד

לדברי המפרשים, אמורה המצווה האחרונה הזאת להוביל אותנו אל רמת הקדושה הגבוהה ביותר. היא אינה דורשת מאיתנו לשלוט רק במעשינו ובדיבורינו, אלא אפילו במחשבותינו. היא מתייחסת לחיסרון האנושי הידוע, ומאמינה בבירור שאנחנו יכולים להתגבר עליו.

אם התאוות מבוססות על צרכים, אז מילוין מביא סיפוק. לעומת זאת, אם המטרה היא פשוט שיהיה לנו יותר ממה שיש לאחרים, אז נגזרו עלינו אכזבה וחוסר שביעות רצון הולך וגדל. תמיד יהיה מישהו שיהיה לו משהו שאין לנו – וזה יספיק כדי לעורר בתוכנו קנאה שתמנע מאיתנו לשמוח במה שכבר השגנו. לכן הקנאה אוכלת את בעליה.

במובן העמוק ביותר, אלה שנמצאים תדיר במצב קנאה, אינם קולטים את האמת העוצמתית שיש בעולם הזה די והותר כדי למלא את צרכיהם של כולם, אך לעולם לא יהיה בו די כדי למלא את תאוותיהם של האנשים.

בשבועות קיבלנו את מתנת עשרת הדברות. אין בכל היקום עוד תמצית חוקתית כזאת, מערכת שאגדה בצורה מבריקה כל כך מרשם לחיים שמשלבים גם מימוש עצמי וגם שכר רוחני.

הלואי שנזכה להעריך זאת כראוי!

1/6/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub