לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




סיפורן של שתי מגילות

סיפורן של שתי מגילות

בדירה אחת בירושלים, בארון הספרים הכבד, מונחות זו לצד זו, שתי מגילות אסתר. שתיהן מספרות סיפורי גלות ובריחה, כשלון ותקווה.

מאת

מאז שאני זוכר את עצמי, היו להוריי שתי מגילות אסתר בבית. אף אחת מהן לא היתה חדשה, אולם אחת מהן היתה עתיקה הרבה יותר מרעותה. היה קל יותר, כמובן, להשתמש ולקרוא בחדשה מן השתיים: היא היתה יפה ואותיותיה גדולות וברורות. זו היתה המגילה בה עקבנו אחר קריאת המגילה בבית הכנסת, מדי שנה. המגילה השניה היתה ישנה ואותיותיה מטושטשות. יריעת הקלף הישנה, לא תמיד צייתה לקוראים בה ונטתה להתגלגל פנימה כרצונה. אך מלבד המלים הכתובות בה, היה למגילה זו סיפור נוסף, מרתק: זו היתה המגילה של הסבא-רבא שלי!

המגילה הנודדת

סבי עזב את אירופה בזמן מלחמת העולם הראשונה. הוא שהה זמן מה בגרמניה ובסופו של דבר נסע לארה"ב, שם התחתן בשנת 1923. הוא נישא לבתו של רב גדול, הרבי מרימינוב, שהיגר למנהטן. לסבי וסבתי נולד רק ילד אחד, אבי, שנקרא פנחס, על שם סבו מצד אביו. לסבי היו שני אחים ואחות שחיו בארה"ב, אך אבי היה הנכד הדתי היחיד במשפחה.

לאחר מלחמת העולם השניה, נסע סבי לישראל בפעם הראשונה. כאן התאחד עם אחות נוספת שאיבד כל קשר איתה לפני המלחמה ולא ידע שניצלה. ואכן, הדרך שעברה היתה ארוכה ומפותלת, מגליציה שבפולין דרך סיביר, עד ארץ ישראל.

מתוך כל רכושנו, היה זה הפריט היחידי שחיבר אותנו לסבו של אבי.

כשאבי נסע לארץ בפעם הראשונה ב-1968, החליטה דודתו זו להעניק לו במתנה את המגילה הישנה. אולי היא הפקידה אותה בידיו משום שנקרא על שם אביה ואולי משום שהיה רב. כך או כך, מתוך כל רכושנו, היה זה הפריט היחידי שחיבר אותנו לסבו של אבי, פרט, כמובן, לשם המשפחה שלנו ולשמו הפרטי של אבי.

המגילה הגיעה מגליציה יחד עם דודתו של אבי ועברה דרך סיביר לפני שהגיעה לארץ. המגילה סיפרה את סיפורם של יהודים נודדים, ששמרו על זהותם, תוך כדי חיפוש מקום מבטחים, כשהם נמשכים לקדושה כמו למגנט. מגילה זו, היא הקשר שלנו לעבר והיא מייצגת גם את המחויבות שלנו לעתיד.

שתי מגילות, שתי בחירות

אך כפי שציינתי, קיימת גם מגילה נוספת, חדשה יותר, שבוודאי לא הגיעה מעולם לסיביר או לגליציה. היא היתה שייכת לאחד מזקני הקהילה בבית הכנסת, בו שימש אבי כרב במשך קרוב ל-40 שנה. כשהבעלים של המגילה הזו הגיע לגיל זקנה, הוא החליט להעניק אותה לרבו, כמתנת פרידה לפני פטירתו. הוא ראה שאף אחד מבני משפחתו לא הולך לבית הכנסת: בנו לא גילה בכך עניין ונכדיו היו מנותקים מהדת לחלוטין, מה שגרם לו לחשוש שלאחר מותו, המגילה תושלך כחפצי אמנות אחרים "חסרי ערך". מחווה זו מובנת, אך למרות זאת, עצובה מאוד. האם יזכו נכדיו לראות אי פעם את המגילה של סבם? האם יהיה להם אכפת?

אני מתלבט: באיזו מגילה עליי לקרוא השנה?

אני מתלבט: באיזו מגילה עליי לקרוא השנה? האם עדיף לקרוא בזו, שהיא אוצר משפחתי והשתייכה לסבא-רבא שלי ובכך להנחיל לילדים משהו שהיה שייך לזיידה של זיידה (סבא של סבא ביידיש)? או אולי עדיף שאקרא במגילה השניה ואספר לילדיי על אדם, שלא היה מסוגל לעניין את ילדיו בפורים, או בשאר החגים?

למען האמת, אין אלו שני סיפורים שונים. ההיסטוריה שלנו מכילה אינספור יהודים שנדדו ממקום למקום, אך לבבותיהם היו תמיד בירושלים, תמיד מודעים לייעודם. הם העבירו להט זה לילדיהם, שהמשיכו והיו לחלק מקהילה של מאמינים. מן הצד השני, היו יהודים שבחרו לוותר ולא הצליחו לנטוע בילדיהם את התחושות והאמונות המשותפות לנו כעם. אולי הם לא רצו להרגיש "שונים" וניסו להשתלב בתוך קהילה גדולה יותר. לניסיון זה, לאמץ תרבות זרה היה מחיר: הם הקריבו את זהותם היהודית ו... איבדו אותה.

כאז, כן היום

בפתח המגילה מסופר על היהודים, שהשתתפו במשתה של מלך פרס לפני שנים כה רבות. הם רצו להשתלב, להתאים, בצורה נואשת ממש. הם לא רצו להיות שונים משכניהם. הם היו מבוהלים מהאפשרות שיאשימו אותם ב"נאמנות כפולה". כאז, כן היום, היו יהודים שלא לימדו את ילדיהם יהדות. הם בחרו להתרחק מ"הדת המיושנת ההיא". בסופה של המגילה, מגיעים כל היהודים להבנה שכולנו עַם אחד, עִם היסטוריה אחת וגורל משותף. הטרגדיה נמנעה, היהודים ניצלו וכעת אפשר היה להתחיל בשיבת ציון. היהודים נזכרו בייעודם. כיום, אנו עדיין קיימים, לאחר שנים כה רבות ולאחר שעשינו מעקפים כה רבים בדרך לייעדנו. כשאנו רואים את אלה מבינינו שלא רוצים, או לא יכולים להעביר מסר נצחי זה של היהדות לדורות הבאים, איננו יכולים שלא לתהות מי מבינינו יישאר לכשנגיע אליו?

לאחר מחשבות והרהורים רבים, הגעתי למסקנה שקיימת אפשרות שלישית!

לאחר מחשבות והרהורים רבים, הגעתי למסקנה שקיימת אפשרות שלישית: רכשתי מגילה חדשה משלי! הבנתי שמשפחתנו זקוקה למגילה משלה, בבית. אני אזכיר לילדי את המגילות הישנות, ואת הסיפורים שהן מספרות: סיפורים של המשכיות, אמונה ויעוד, סיפורים על גלות וייאוש. הגלות היא מהותו של סיפור המגילה, אך אני מקווה שמשפחתנו שבה לארץ לצמיתות וסיימה בכך את פרק הגלות והנדודים, שתחילתם בפרס, באותם אירועים המתועדים במגילת אסתר. אני מקווה שילדיי יוקירו את המגילה החדשה שלנו, ילמדו היטב את הסיפור שהיא מספרת, יפנימו את המסר הטמון בה ובמגילות השונות של משפחתנו ויזדהו עם הערכים שהן מייצגות.

פורים שמח!

25/2/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 30/1/2005 13:01

סיום הגלות?!

צר לי לומר, אך עדיין לא סיימנו עם הגלות, זה שיהודים בארץ זה עדיין לא סימן לגאולה, רק כשיבוא משיח וייבנה בית המקדש, רק אז תסתיים הגלות! בקרוב ממש!

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub