לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




כוחה הנסתר של אסתר המלכה

כוחה הנסתר של אסתר המלכה

אסתר המלכה הייתה יתומה שפיתחה בעצמה את היכולת הייחודית לחדור מבעד לשריון המסתיר את כולנו ולגעת בכל הלבבות.

מאת

פורים מסמל את הטוב שבזמנים, שצמח מתוך הגרוע בזמנים.

מעולם לא עמדנו קרוב יותר להכחדה, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית. הנהנתנות של התרבות הפרסית הרווחת, הייתה חלק מהאוויר שנשמנו. היא הקהתה את תחושותינו עד כדי כך, שכשהופיע המלך אחשורוש לבוש בבגדי הכהן הגדול, והציג את האוצרות שגנב מבית המקדש בתצוגה מוזיאונית, לא קמה מצידנו כל מחאה.

גם אנחנו הגענו לנקודה שבה אנחנו יכולים לומר "איזה יופי, ממש מקסים", על מה שפעם היינו בוכים "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני". הפכנו קהי-רגש לעצמנו ולאלוקים.

האלוקים הוא דמות נסתרת במגילת אסתר. שמו אינו מוזכר שם כלל. רק מעטים יכלו להבחין בנוכחותו החבויה בזמן שבו התרחשו האירועים באמת.

אחת מאותם מעטים הייתה אסתר. איכשהו, היא ניצלה מאותו קיהיון-חושים.

מבדידות לכוח

בואו נכיר מעט את אסתר, כדי למצוא בעצמנו את הנקודה שתוכל לעזור לנו לראות תמיד – כמוה – מעבר לחזות החיצונית שקוראת לעצמה "מציאות".

אביה של אסתר נפטר כשהיא הייתה עדיין ברחם אמה; אמה נפטרה בלידתה. כך, היא באה לעולם עם הפצע המדמם של לא להיות שייכת לאף אחד.

דודה, מרדכי, שהפך אחר כך למדריכה הרוחני ובסופו של דבר לבעלה, לקח אותה אליו. המהר"ל מפראג (המאה ה-16) אומר לנו שנסיבות לידתה של אסתר לא היו מקריות. ניכור ובדידות הם כלים כמו כל כלי אחר, והם ניתנים לנו כדי לאפשר לנו להפוך למה שאנחנו יכולים וצריכים להיות. דווקא מעומק נקודת הריקנות הזאת, פרח החיבור העמוק של אסתר עם האלוקים.

שורש המלה אסתר הוא ס-ת-ר. שמה מבטא את עצם מהותה – היכולת לחדור מבעד לחומות ההסתר ולהבחין באלוקים גם במקומות שאחרים לא היו מסוגלים.

בכל אחד מאיתנו מצויים חללים. במקום להניח להם להוביל אותנו למרירות, בואו נשתמש בהם בתור סולם.

לעתים קרובות מטעה אותנו טבעו האטוּם של הקשר שלנו עם האלוקים. ה' לכאורה לא מגיב כאשר אנחנו סוטים מהדרך הישרה. שום ברק לא מכה בנו כשאנחנו בוחרים ברע. בדומה לכך, אנחנו לא מוצאים את עצמנו פתאום עשירים יותר או בבריאות טובה יותר כשאנו בוחרים לפתוח את אופקינו לעמוק והנצחי שבתוכנו. נראה שהרשעים מצליחים ושהצדיקים חיים עם אותם קשיים כמו כל השאר.

ככה זה נראה, כמובן, אם אנחנו לא מתאמצים לחדור מתחת לפני השטח. אסתר הייתה מומחית בחדירה דרך החומות שסובבות אותנו. זה היה כלי הנשק שהיא רכשה לעצמה בשנות בדידותה וכיסופיה.

אסתר למדה לראות את האלוקים בכל מקום שבו הביטה. היא ראתה בו את אביה היחיד והניחה לשכינתו להנחות ולכוון אותה.

בכל אחד מאיתנו מצויים חללים. במקום להניח להם להוביל אותנו למרירות, בואו נשתמש בהם בתור סולם.

כמו הדס

לאסתר היה שם נוסף – הדסה. הדס הוא אחד מארבעת המינים שאנו נוטלים בסוכות. צורתו של האתרוג מסמלת את הלב, הלולב את עמוד השִּׁדרה, הערבה – שפתיים וההדס את העיניים. עיניה של אסתר יכלו לראות את המציאות הפנימית בבירור, כפי שהעיניים שלנו רואות את המציאות החיצונית.

שמה לא היה מקרי, אלא תיאר בבירור את תכונותיה החזקות הייחודיות. בואו נתבונן מקרוב בהדס, כדי לקבל הבנה נוספת לגבי טבעה של אסתר, ובסופו של דבר גם לגבי עצמנו.

עלי ההדס אחידים וירוקים. אילו רציתי לתת לאחד מילדיי שם של צמח הייתי נמשכת יותר לוורד, שושן – או לכל הפחות מרגנית – הרבה לפני שהייתי קוראת למישהו הדס או הדסה. הַאֲדָרַת שם ההדס היא כמעט ציווי לשאוף לבינוניות אפרורית!

אבל המהר"ל אומר שהדמות הצנועה הזו מגלמת בתוכה עוצמה פנימית. דמותה של אסתר הייתה כזאת שבה לא היה שום תפקיד למחיצות השטחיות שמקטבות אותנו ומבדילות בינינו. ככל שאנו מתמקדים יותר בזהות החיצונית שלנו (גיל, הופעה, תרבות) כך אנחנו נפרדים יותר מהאחדות והשייכות של הזהויות הפנימיות שלנו (הצורך באהבה, הכמיהה למשמעות וצמיחה אמיתית, פחד מדחייה וכאוס פנימי). רק כשאנו מניחים לעצמנו לראות מעבר לחיצוניותה של הזהות השטחית, אנחנו הופכים להיות בנים לאב אחד. זו השייכות השקטה שלנו שמחברת בין ליבותינו ומחשבותינו.

התלמוד נותן לנו דוגמא חזקה:

לפי מנהג החצר, ניתנו לאסתר שבע נערות שישרתו אותה. אסתר לא רצתה לשכוח מתי חלה השבת, ולכן העניקה להן שמות המציינים את ימי השבוע. בחברה מעמדית כמו בפרס העתיקה, היא יכלה לקרוא להן בלי בעיות 'ראשון' 'שני' 'שלישי' וכו', אך היא ידעה שזו תהיה פגיעה עמוקה בכבודן האישי ובערכן האנושי.

במקום זה, היא העניקה להן שמות שירמזו באופן מכובד על היום בשבוע. לראשונה, למשל, קראה חולתא שמשמעותה תחילה, לשנייה קראה רוקעיתא להזכיר את הרקיע שנברא ביום השני, וכן על זאת הדרך. בסופו של דבר כולן התגיירו והפכו ליהודיות, למרות שזו בהחלט לא הייתה כוונתה של אסתר. מתוך הבנתן של הנערות מי הן באמת, הן יכלו לערוך את מחשבותיהן לגבי מה הן היו רוצות להיות. היא הצליחה להביא אותן למודעות אמיתית של מהותן הפנימית.

קרירות וחום

התלמוד אומר לנו דבר מוזר, שאסתר, כמו ההדס, הייתה "ירקרוקת".

אל תטעו לחשוב שהיא הייתה רובין הוד או קישקשתא. המהות שלה הייתה מיוצגת על ידי הצבע הירוק.

ירוק הוא צבע שמורכב משני צבעי יסוד – כחול וצהוב. כחול מסמל קרירות וצהוב מסמל חום.

אורה הפנימי של אסתר הורכב משני הכוחות גם יחד – להט בוער כשמש עם רכותם הצוננת של המים. משום שהיא פיתחה את טבעה הרוחני באופן כל כך מושלם, היא הייתה מסוגלת להגיע לכל אדם ולמצוא בתוכה את היכולת להתחבר אליו. ה"ירקרקות" שלה הייתה סמל רוחני לענווה, היענות ורגישות.

כשנצליח לקלף את שכבות ההבל והזוהר, שהם שרידיו המודרניים של ארמון אחשוורוש, נמצא את החלק בתוכנו, אשר – כמו אסתר – יכול לחדור מבעד לכל שריון, אפילו זה של עצמנו.

ואז, נראה את האלוקים במקומות שמעולם לא האמנו שנוכל למצוא אותו בהם – בליבותינו, בלבבותיהם של האחרים ובאירועי היומיום שמעצבים את מארג החיים שלנו.

פורסם ב: 25/2/2007


אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.

למאמר זה התפרסמו: 13 תגובות ב-13 דיונים

(13) אנונימי, 7/10/2013 05:37

המאמר על אסתר המלכה פשוט סגר קצוות

מקסים פשוט נהדר

(12) ניקול גבצוב, 17/2/2013 19:22

כוחה הנסתר של אסתר

אני ממש אהבתי את המאמר זה עזר לי בעבודתי. הנני תלמידה בכיתה ו'. מאוד אהבתי וקראתי המון מאמרים אך לא כמו אלה!! כל הכבוד ישר כוח!!

(11) יוני, 7/2/2013 13:17

איזה מוזר

מוזר

(10) אביבה ק., 5/4/2011 20:24

כוחה הנסתר של אסתר

שלום רב.תודה על המאמר הנפלא.האם יש אפשרות לקרוא מאמרים נוספים של רבנית ציפורה הלר ?

(9) אסתי, 9/7/2010 03:23

תודה לכל המגיבים

שמחה שהתוכן הביא לתובנות והבנת השם והציג את אסתר המלכה על פי תפיסת עולמי.לא,איני חושבת שסיפורה של אסתר הוא אגדה ומכיוון שגם שמי אסתר הרי גם אני מזדהה עם מעשיה והמופת שנתנה אסתר.או ואהבה

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub