לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




על ליצנות וליצנים

על ליצנות וליצנים

צא לרחוב בחג הפורים ותתחיל לספור כמה ליצנים אתה רואה. קל להבין למה אנשים מתחפשים למלך, למלכה, למרדכי ואפילו לסוס, אבל למה לליצנים?

מאת

אתה עומד מול כתה שנכשלה והתנהגה בצורה לא ראויה. ומדבר אליהם מתוך לב כואב ודאגה אמיתית וכנה. הילדים - מקשיבים בבושה, משפילים מבט ומקבלים את דבריך.

ילד אחד, משרבט כמה מלים על פתק קטן, ומעביר לזה שלצידו. אתה לא שם לב, אבל בפתק כתוב: "איך האוזניים של המורה אדומות כשהוא כועס. להעביר הלאה."

בתוך פחות מדקה מתחילים להישמע גיחוכים. אלה שקראו את המכתב מצטרפים בזה אחר זה, ואלה שעדיין לא ראו אותו נדבקים בצחוק, מבלי לדעת על מה ולמה.

אותן מלים שחדרו קודם אל ליבם כחיצים חדים, מחליקות כעת הצידה, על שריון הליצנות המשומן.

מי שם לב בכלל למה שאתה אומר – יש לך אוזניים אדומות!!!

אין זה פלא שחז"ל מונים את הליצנים כאחת מן הקבוצות הבודדות אשר אינן זוכות לקבל פני שכינה.

הליצן האמיתי אינו זה שלובש בגדים מצחיקים ומשעשע את הקהל, הוא אינו האדם שעושה הכול על מנת לשמח אחרים (לאלה שמור מקום של כבוד) – הליצן האמיתי הוא זה שמשתמש בכוח הצחוק על מנת להשמיד ולהרוס. הליצן הרע פועל להרחיק את האדם מן האמת, מהרוחניות, מהנצח.

לי יאורי, ואני עשיתיני

פרעה, מלך מצרים, שליט העל של האימפריה המצרית המתקדמת. מלכם של החרטומים החכמים, של אדריכלי הפירמידות, וממציאי שיטת החניטה המסתורית.

לפרעה תפישת עולם מיוחדת במינה: "לי יאורי, ואני עשיתיני" מתהלל פרעה. היאור, כוח החיות של מצרים, אינו אלא יצירתו של פרעה. ומי ברא את פרעה אם לא הוא עצמו?

בתפישת עולם כזו אין מקום לנעלה ממך. אני הגדול מכולם! אין מקום לנשגבות, אין מקום לנצח, אין מקום לאינסוף. זוהי תמצית העבודה הזרה – הרחקה מוחלטת של האלוקים. ובמקרה של פרעה, כוח הגאווה – "כוחי ועוצם ידי" הוא זה שניצב במרכז.

כאן מגיע תפקידה הגדול של הליצנות – זו ההזדמנות הנכונה לנתץ ולהשמיד את העבודה הזרה.

ולכן, כאשר משה ניגש אל פרעה ודורש ממנו לשחרר את עם ישראל, שואל פרעה בפליאה: "מי הוא ה' אשר אשמע בקולו...?" (שמות ה', ב'). אין עוד מלבדי בעולם.

כאן מגיע תפקידה הגדול של הליצנות – זו ההזדמנות הנכונה לנתץ ולהשמיד את העבודה הזרה. לצחוק על הצפרדעים המקרקרות במרק של פרעה, על סעודת הארבה שפרחה ועפה מהצלחת, על תחנוניו והשפלתו שוב ושוב בפני משה ואהרון. לצחוק על השליט האדיר (והבכור) המתרוצץ בפיג'מה המלכותית ומחפש את משה בליל מכת בכורות. ללעוג לאותו שוטה גאה, שגם לאחר שספג מכה אחר מכה, לא היסס ודהר בעקבות בני ישראל אל תוך ים סוף שנחצה "במקרה".

כל זה אינו שווה לי!

את מהות הליצנות מסמל עמלק. עם ישראל יוצא ממצרים עטור בכבוד ותהילה. כולם יודעים שה' מלווה אותם, כולם שמעו על מכות מצרים ועל קריעת ים סוף. האומות כולן צועדות לאחור, ומפנות את הדרך לעם ה'. רק עמלק, מוכן לסבול אבידות ובלבד להחליש את עוצמת האמת בעולם. "נכון, עם ישראל חזק, ויש להם אלוקים מוצלח במיוחד, אבל לא עד כדי כך... הנה, אנחנו אפילו נלחמנו בהם, ומה קרה...?"

חז"ל משווים את הנהגתו של עמלק לאדם שקופץ לתוך אמבטיה רותחת שכולם חוששים להיכנס לתוכה. הוא עצמו אמנם ניכווה, אבל המים שנגעו בגופו התקררו מעט, ואף על פי שהם עדיין מסוכנים גם האחרים מעיזים להתקרב אליהם.

אין זה פלא שהתורה מצווה למחות את זכר עמלק. אין האמת האלוקית והליצנות העמלקית יכולים להתקיים בכפיפה אחת.

המן, מצאצאיו של עמלק, ממשיך לצחוק על העולם. גם הוא, כמו פרעה, הופך את עצמו לעבודה זרה שבמרכזה "כבוד". הוא מצווה על כולם להשתחוות בפניו, כבפני אליל.

רק מרדכי אינו כורע ואינו משתחווה, ולא רק זאת – מרדכי מזכיר שוב ושוב להמן את מוצאו העלוב.

הליצנות היא כלי מסוכן, וצריך להשתמש בו בזהירות!

האמת, בלתי נסבלת בעיני המן, והוא שופך את ליבו בפני אוהביו: "כל זה אינו שווה לי". לא שווים בעיניו השלטון באימפריה הגדולה ביותר בעולם, העושר, בניו המוצלחים, אשתו החכמה, ארמונו המפואר, רבבות נתינים שכורעים בפניו – כלום לא שווה, כשהאמת מקלקלת את ה"שלמות".

על המן כזה, מצווה לצחוק.

לצחוק על האיש שהחריב את ארמונו על מנת להשיג קורה מספיק ארוכה בכדי לתלות עליה את מרדכי, ובסופו של דבר מוצא את עצמו מתנדנד בראשה. ללעוג לאדם שבשביל להסיר "יבלת קטנה" כמו מרדכי, הפסיד את הכול. לצחוק על האיש שבעודו מוליך את מרדכי ברחובות העיר זוכה ל"מקלחת" של מי שופכין מידי ביתו האהובה. על היצור שמגיע אל משתה אסתר, רק כדי לגלות שנחרץ גורלו.

לצחוק עד לשבירה מוחלטת של העבודה הזרה.

פורים

כאן מגיע מקומו של הליצן הפורימי המפורסם. בפורים כולנו ליצנים. כולנו מוכרחים לשבור ולנתץ את המן הקטן שבקרבנו. הדרך הטובה ביותר להלחם בעמלק, היא לחטוף מידיו את החרב. להשתמש באותה ליצנות אשר בעזרתה הוא מגרש ומרחיק אותנו מן האלוקים, על מנת למחותו מעל לפני האדמה.

פורים הוא הזמן לצחוק על כל מה שמונע מאיתנו להתקרב אל האמת. לצחוק על תאוות הכבוד, על הגאווה, על החולשות, על השטויות אותן אנחנו מעמידים בראש העולם: "אני לא יכול לחיות בלי כוס קפה בבוקר..." באמת? "למה לי לחיות אם אין לי אשה/ילדים/בית/מכונית/נעלי אדידס (מחק את המיותר)"; "איך אני יכול להשתנות, כולם יצחקו עלי"; "העסק שלי התמוטט, זה הסוף!"

פעם אחת בשנה, היה ליצן בכל מאודך, ותהרוג את עמלק מרוב צחוק.

זהירות!

חז"ל מספרים לנו שתי עובדות מדהימות. הראשונה: דווקא פרעה הצליח להינצל ממשברי הים ולהפוך למלך ירא שמים בנינווה. והשנייה: מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק.

נראה לי שנוכל ללמוד מכך עד כמה צריך להיזהר. חייבים להפריד באופן מוחלט בין השיטה לבין האדם. את העבודה הזרה יש לנתץ בכל הכלים העומדים לרשותנו. אולם, כמו שפרעה יצא מה"כביסה" בים סוף אדם חדש לחלוטין, וכמו שחלק מצאצאיו של המן הפנימו את מסר האמת האלוקי - כך ודאי וודאי שיש סיכוי לכל אחד מאיתנו.

הליצנות היא כלי מסוכן, וצריך להשתמש בו בזהירות! - אפשר לצחוק מכל הלב על כל מה שמונע מאיתנו ומהאחרים להתקרב לתכלית הרוחנית, אבל בשום פנים ואופן לא לצחוק על עצמנו, או על האחרים. המטרה שלנו היא למחות את זכר עמלק - לאפשר לאמת הפנימית שלנו לפרוץ מעלה מבעד להריסות של חומות היצר הרע. אך בשום אופן לא לקבור את הפוטנציאל שלנו עמוק יותר, מתוך השלמה מחויכת עם החסרונות – ממני כבר לא יצא כלום, לְמה להתאמץ? או "אתה אפס. תשלים עם זה ותפסיק לנסות!"

פורסם ב: 13/3/2004


אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-3 דיונים

(3) אנונימי, 26/2/2010 13:27

ממגילת אסתר לומדים ש"כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם". אם כל הדברים נכתבו רק מרעיונות שעלו אצלך- תתעלמי מדברי הבאים, פשוט הרעיון היה מוכר לי מהיכנשהו, ולכן התפלאתי שלא הזכרת את שמם הרב שכתב זאת. (אם כי בכל מקרה, כתבת בצורה בהירה ונחמדה- יישר כח!)

יוסיפה, 18/2/2012 19:31

מקור

נראה לי שהיא ביססה את מאמרה על ספרו של ר' יצחק הוטנר לפורים, על מאמרו הראשון בספר.

רנית, 13/3/2014 10:08

תודה למעירים

שמחה לדעת שכיוונתי לדעתם של אחרים, אולם המאמר נכתב כולו מלבי.

(2) אנונימי, 24/2/2010 14:41

נפלא! במאמר ישהרבה נקודות למחשבה תודה.

(1) אנונימי, 21/2/2007 04:57

מעניין מאוד

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub