לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




פורים - מדריך מקוצר

פורים - מדריך מקוצר

רעיונות ותובנות לפורים, שהוא גם "חג גדול למבוגרים".

מאת

חג פורים, חג פורים, חג גדול לילדים. אבל עם כל הכבוד לשיר הנחמד הזה, חג פורים הוא גם חג גדול למבוגרים. בין כל הצלופנים והממתקים, יש בו תכנים חשובים רבים גם למי שכבר סיים את בית הספר היסודי. הנה מדריך מקוצר. ארבע מצוות מרכזיות יש בפורים, וכל אחת מהן עוסקות בבעיה שהיא עדיין אקטואלית מאוד:

* סעודת פורים. המצווה הראשונה בפורים היא סעודה משפחתית. במגילה היא מוגדרת סעודת "משתה ושמחה". הסעודה היא סוג של תיקון לשמחה שמופיעה בתחילת המגילה. שם מוצגת תפיסת השמחה של אחשוורוש: הוא עורך משתה ענק, לא בגלל אירוע מסוים, לא כדי לחגוג הישג או חג, אלא רק בגלל סיבה אחת: "בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים רַבִּים, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם". מדובר במאה ושמונים יום של "שופוני", של "שואו אוף", של החצנה. השמחה של אחשוורוש מבוססת על תשומת לב, על הרשמת הזולת, על ידי הצגת כל הכלים והחפצים המפוארים שיש לו לעיני כל בני הממלכה. בניגוד לחגיגה הריקנית הזו, המגילה מסתיימת בשמחת חג הפורים, בהתכנסות של משפחה וחברים, בשמחה פשוטה וצנועה הרבה יותר. שמחה שלא תלויה בדברים יקרי ערך אלא במה שיש בפנים ושיש לה גם גרעין פנימי של תוכן – חוזרים ומספרים בה כל שנה את סיפור הפורים.

* משלוח מנות. אחרי השמחה, עוברים אל הבדידות. המגילה מצווה עלינו לשלוח "משלוח מנות איש לרעהו", ובדורנו הקשר בין איש לרעהו הרי הולך ומתערער. זוהי אחת הבעיות הידועות של העולם המודרני, שבו כבר לא חיים בקהילה או בכפר, ואדם לאדם אייפון. בשבוע שעבר צויין בתל אביב "יום לא דיגיטלי". היזמים ביקשו מציבור המבלים בברים להשאיר את הסלולרי בחוץ, ובתמורה לקבל משהו על חשבון הבית. זו חלק מתנועה גלובלית של "דיאטה דיגיטלית", של ניסיון לרסן את ההתמכרות. המשתתפים דיווחו על תחושה של שחרור נדיר, של קשר אנושי עם מבט בעיניים ושיחה רצופה. 
 
אחד הסמלים המובהקים לניתוק שלנו מעצמנו בעידן הנוכחי הוא בריאן קולינן. בריאן הוא רואה החשבון שאחראי לתקלה הגדולה בטקס האוסקר האחרון. הוא אמור לשמור מאחורי הקלעים על המעטפות הסודיות ולתת בכל פעם את המעטפה הנכונה למי שמכריז על הזוכים, אבל בריאן התבלבל. כך הוכרז הסרט "ללה לנד" כסרט הטוב ביותר, ורק אחרי כמה דקות תוקנה הטעות ו"מונלייט" הוכרז כזוכה. בריאן ידע שמוטלת עליו משימה רבת אחריות, אבל הוא לא הצליח להתאפק. הוא הרי נמצא מאחורי הקלעים של האוסקר, מצלם את כל הסלבז. בדקות הקריטיות הוא פשוט העלה משם תמונות לחשבון הטוויטר שלו. תחשבו על זה, הוא נמצא בטקס האוסקר, אבל זה לא מספיק. הוא רוצה לספר לחבר'ה שהוא בטקס האוסקר, וכך הוא בעצם הורס את טקס האוסקר. 
 
הטעות שלו היא סמלית, כי כולנו לפעמים בריאן קולינן: אנחנו נמצאים ברגע מסוים, אבל חייבים לשתף את כל העולם ברגע הזה, ואז הרגע נהרס. במקרה של בריאן הטעות הייתה עולמית ומדוברת. ההחמצות שלנו הן יומיומיות יותר. 
 "
איש לרעהו", מזכירה לנו המגילה מול הנתק שנוצר בין בני האדם. צריך לקנות או להכין משלוח מנות, ללכת פיזית אל ביתו של החבר, להביט לו בעיניים ולתת לו את המשלוח, עם ברכה. נשמע בנאלי? אנחנו צריכים כמה שיותר מחוות בנאליות כאלה.

* מתנות לאביונים. אנוכיות היא תכונה מולדת. כל תינוק הרי חושב שהוא מרכז העולם. הוא לא מבין למה להעיר את כולם בשלוש בלילה זה לא בסדר, ולמה צריך להתחלק עם אחרים במשחק. לאט לאט אנחנו גדלים ומתבגרים ומבינים שיש עוד אנשים סביבנו, ועלינו להתחשב גם בהם בנדיבות. מצוות מתנות לאביונים דורשת מאיתנו להעניק לאדם שאין לו, אבל לא להעניק זמן או עזרה, אלא כסף. קשה לוותר על משהו שעבדנו קשה כדי להרוויח אותו, אבל ההלכה הזו דורשת מאיתנו לא רק לדבר על ערכים יפים, אלא גם לבצע, תכלס. כי השימוש שאנחנו עושים בכסף – מראה מה באמת חשוב לנו. אפשר לנאום ולהכריז, אבל בסופו של דבר צריך לבדוק לאן הולך התקציב (האישי, המשפחתי או הממשלתי) וכך לדעת מה באמת עקרוני לאנשים. זו השורה התחתונה. 
 
תראו מה קורה בישראל סביב חוק השקיות. ברגע שבן אדם צריך להכניס יד לכיס, היחס שלו לעניין הופך פתאום להרבה יותר רציני. פתאום זה חשוב. בפורים אנחנו מתבקשים לא רק לדבר על בעיית העוני אלא לנסות לעזור, בקטנה. לתת קצת משלנו למי שאין לו.

* קריאת המגילה. בפורים שומעים את סיפור המגילה פעמיים, בלילה וביום, מתוך מגילת קלף. בעידן של התבוללות ואובדן זהות, מגילת אסתר מזכירה לנו את הסיפור הבסיסי שלנו, שחזר על עצמו כל כך הרבה פעמים בהיסטוריה: היהודים מרגישים נוח תחת שלטון זר, ומתחילים להיטמע. הם הולכים למשתה של אחשוורוש, או שמשתלבים בחברה הגרמנית או הצרפתית או הפולנית, ושוכחים מי הם. אבל מאז המן ועד היטלר, מגיע אויב שמחליט להשמיד ולהרוג את כולם, עד אחרון המתבוללים. בתור למשרפות, או תחת גזירת ההשמדה של המן, זה לא משנה כמה הרגשת בבית בארץ הזרה שבה חיית. פתאום נאלצת להתמודד בחזרה עם הזהות שלך. "לך כנוס את כל היהודים", אמרה אסתר למרדכי וביקשה לאחד מחדש את העם שהחל להתפזר ולהתבולל. אחרי שגזירת ההשמדה חלפה, היהודים במגילה חידשו את הקשר שלהם ליהדותם, ואת הקשר שלהם זה לזה. אבל האם זה תמיד חייב להיות כך? האם רק תחת איום חיצוני אנחנו מתאחדים? בימי טרור או מבצע צבאי, כשהחמאס או החיזבאללה מזכירים לנו שכולנו על הכוונת, אנחנו רואים שהסולידריות הישראלית בשיאה. במבצע "צוק איתן", למשל, הישראלי המכוער הפך לישראלי היפהפה, שרק מחפש איפה לתרום ולהתנדב ולעזור, ומריבות היומיום הקטנוניות נשכחו. האם אפשר לחיות ככה גם בלי איום חיצוני, אלא עם זהות חיובית משלנו?

שמחה, קשר אנושי, נדיבות וחיבור לזהות. אלה רק חלק מהתכנים המאוד לא ילדותיים של החג. פורים שמח

(מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות")

12/3/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub