רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

רוחניות

שבריריותה של החירות

י״א בניסן ה׳תשס״ט י״א בניסן ה׳תשס״ט 05/04/2009 | מאת הרב ברל ויין

כל אדם וחברה זקוקים ללידה מחדש, לתחייה של החירות, שתכיל את החופש שהושג בעמל רב.

בסוף נאומו המקסים והקולח בקצב נפלא של אברהם לינקולן בגטיסבורג (נאום שבעבר נדרש מהתלמידים באמריקה ללמוד בעל פה) מופיעות המילים – "לידה חדשה של חירות". לינקולן נגע בערך בסיסי בחיי היהודי ובתורתו.

חירות, אינה מצב הוויה קבוע וצפוי, אלא מציאות שברירית ונדירה בהיסטוריה האנושית. לכן, בגלל עצם שבריריותה ונדירותה, החירות חייבת להיות מוערכת, מיוקרת ומחודשת תמיד. כל אדם וחברה זקוקים ללידה מחדש, לתחייה של החירות, שתכיל את החופש שהושג בעמל רב.

פסח הוא חג של תחייה והתחדשות תמידית

וזהו אחד המסרים הבסיסיים של חג הפסח. ההגדה מלמדת אותנו ש"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים." פסח אם כן, אינו סתם חג לזכר אירועי העבר, הדבר היותר משמעותי וחשוב בו, הוא חגיגת התחייה וההתחדשות התמידית.

שמו של החג בתפילות הוא 'זמן חירותנו'. כינוי שאינו מתייחס רק לשחרור והגאולה בעבר, אלא גם לחירות העכשווית. פסח תובע מאיתנו להמשיך לעשות הכל כדי לזכור להוקיר את חירותנו. חירות אשר אינה נטולת סיכונים או נקודות חלשות, ולכן חייבים לשמור עליה בלהט ולחדש אותה תמיד.

השאלה שמתעוררת באופן טבעי היא, "מהי הגדרתה האמיתית של המלה 'חירות'?" איפה עובר הקו בין אנרכיה והפקרות מצד אחד, לביטוי אחראי של זכויות החירות, מן הצד השני? כל החברות החופשיות מתמודדות עם השאלות והסוגיות האלה. אין ספק שהחירות חייבת להיות מוגבלת בערכים כמו טובת הכלל, זכויות הזולת ובחירה נכונה בין טוב לרע, בין צדק לשחיתות.

ואפילו אם הקונצנזוס מגיע להגדרה המיטבית של חירות אחראית, מי אמור לאכוף את ההחלטה הזאת? המשטרה? בתי המשפט? המצפון האישי לבדו?

חכמי המשנה מגדירים את החירות בחיבור לתורה על צוויה וערכיה. על פי התורה שבעל פה, מציאות החירות חקוקה על לוחות הברית עצמם. "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" הוא המוטו של המשנה.

חירות פיזית, ללא עוצמה רוחנית והגבולות החיוניים שהיא מטילה על ההתנהגות האנושית, הופכת לנרקיסיזם, להתמכרויות וטמטום מסוכנים. כך, מה שנראה לכאורה כחירות, הופך למצב מר של שיעבוד עצמי – עבדות מהסוג הגרוע ביותר. אחת הדרכים להבין את פירוש דברי המשנה – "לב טוב" ו"לב רע" – נוגעת בדיוק בנקודה זאת. "לב טוב" מכיר את הגבולות והמשמעת; "לב רע" הוא פראי, בלתי נשלט, הפכפך ובסופו של דבר בעל כוח הרס עצמי. התורה מזהירה שלא ללכת אחרי תכתיביו של לב כזה.

בספריהם של רבים מאסירי ציון המתארים את ניסיונותיהם בגולאג הסובייטי, אפשר למצוא רעיון משותף המקשר ביניהם. אותו חוט מקשר, מתייחס לשיאים הרוחניים אליהם הצליחו להגיע אפילו בכלא ובצינוק. השקט הפנימי של הידיעה שאתה צודק וישר מבחינה מוסרית, מאציל על האדם את היכולת לחתור להיות חופשי באמת – חופשי מתאוותיו ודאגותיו, וחופשי לראות את החיים, ואת תפקידו המרומם בהם, בצורה ברורה ובלתי משוחדת. זוהי החירות האמיתית. זוהי תחייתה והתחדשותה של החירות אליה כולנו שואפים.

היצר הרע שלנו, ההרגלים השליליים, חוסר המשמעת בדיבור ובהתנהגות, כל אלה מצטרפים יחד למכר ולשעבד אותנו. כולנו יודעים שלא יועיל כלל להגיד לְמָכוּר להפסיק ו'לצאת מזה'. כדי שהמכור יצליח להתגבר על בעייתו, הוא צריך לרצות בזה יותר ממה שהוא רוצה להמשיך בהתנהגותו השלילית. פסח הוא הזמן להפסיק את ההתמכרויות שלנו ולשנות ולעצב את עצמנו מחדש, לטובה. דבר שיעזור להחדיר בנו את תחייתה של החירות, שהיא לבדה יכולה להבטיח את הצלחתנו העתידית בחיים, בחברה ובעבודה.

כך, ליד שולחן הסדר בפסח זה, אנחנו צריכים לראות את עצמנו כאילו באמת השתחררנו זה עתה, לא רק מפרעה הקדום אלא גם מהאני בן ימינו, ואז, תחושת החירות שלנו תהיה כל כך מענגת ומרוממת.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן