רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

רוחניות

השתחררנו מעבדות, אז למה לאכול 'לחם עוני'?

ו׳ בניסן ה׳תשס״ז ו׳ בניסן ה׳תשס״ז 25/03/2007 | מאת מרים כץ

למה אנחנו צריכים לאכול מצות, שהן למעשה 'לחם של עניים', ביום בו ניצלנו מעול משפיל רב שנים? ואיך קשור רעיון העוני למושגי החירות והגאולה?

אין עוד חג שקשור לאוכל כמו חג הפסח. אנחנו הופכים את הבית מהמסד ועד לטפחות ומצחצחים את הארונות במטרה נחושה לסלק כל פירור בודד של מזון אסור. בו בזמן, אנחנו טורחים למלא את הארונות במזון מקביל שמותר לאכול. אין עוד זמן בשנה שבו אנחנו בוחנים בזהירות רבה כל כך את רשימות מרכיבי המזון או שומרים על המטבח שלנו בכזה חירוף נפש. אנחנו עושים דברים מוזרים עם אוכל רגיל – צולים ביצים, טובלים ירק במי מלח, אוכלים חזרת עד שזולגות לנו דמעות מהעיניים – וממלאים את המטבח שלנו במוצרי מזון משונים, כמו קמח תפוחי אדמה ועוגיות קוקוס. אבל, כמובן, החלק העיקרי והמרכזי בתזונה הפסחית שלנו הוא המצה: לחם דק ובלתי תפוח.

התורה קוראת למצה "לחם עוני". המצה מכילה מספר מינימלי של מרכיבים (קמח ומים) ונאפת בזמן מינימלי (עד 18 דקות). היא נמצאת על גבול ה"אכיל". אף אחד לא כתב מעולם שירי הלל על חתיכת המצה המעולה שעליה התענג בבית קפה צרפתי. מצה היא מצה; תמיד באותו הטעם.

על אף שאנחנו חוגגים את הפסח בסעודת חג עשירה, התורה לא מצווה אותנו במפורש להתענג על מאכלים ערבים בליל הסדר. זו המצה שאנחנו צריכים לאכול כדי לחגוג את גאולתנו הניסית מעבדות. זה נראה מוזר. האם לא היה מתאים יותר לבחור במשהו קצת יותר חגיגי – עוגת שוקולד עשירה, למשל – כדי להמחיש את מעמד בני החורין בו זכינו? למה אנחנו צריכים לאכול אוכל של עניים בעצם היום בו ניצלנו מעול משפיל רב שנים?

המהר"ל מבהיר שרעיון העוני קשור במהותו למושגי החירות והגאולה. מצה בנויה על מהותו היסודית והפשוטה ביותר של מזון. היא לא מסווה עצמה בשום תוספות; לא מוסיפים לה זמן או מרכיבים שיהפכו אותה לטעימה יותר או מושכת יותר. האדם העני מוצא עצמו בסיטואציה דומה, קיומו מופשט למרכיביו הבסיסיים ביותר: נשמתו וגופו. הוא נטול מטען חומרי, וכל מה שיש לו זה הוא עצמו. הוא לא יכול להסתיר את מהותו, משום שזה כל מה שהוא.

'חירות' משמעותה ניתוק כל קשר וחיבור לכוחות חיצוניים

ברור לכל שאדם עני אינו חופשי כלל, משום שהוא נאלץ להיות תלוי באחרים אפילו עבור צרכיו הבסיסיים ביותר. ובכל זאת, מכיוון שהוא אינו יכול לזהות את עצמו עם כל דבר חומרי שהוא, הוא נאלץ לעמוד מול העולם כישות עצמאית ושלמה. המהר"ל מסביר שזאת עצם מהותם של יציאת מצרים בפרט ושל שחרור וגאולה בכלל. 'חירות' משמעותה ניתוק כל קשר וחיבור לכוחות חיצוניים. אנחנו הופכים להיות ראויים לשחרור כאשר אנחנו מקלפים מעצמנו את כל האלמנטים הנוספים על מהותנו. המצה אינה מעמידה פנים; היא לא מכילה כלום מלבד את עצמה.

בליל הסדר אנחנו אוכלים את לחם העוני, כדי להזכיר לנו שאנחנו מה שאנחנו אוכלים. בליל השחרור ממצרים, אנחנו מתכבדים בלחם הפשוט והבסיסי ביותר על מנת להזדהות עם המהות הבסיסית והשורשית ביותר של הווייתנו.

המיוחדות שבמצה היא דווקא בכך שלא ניתן לנהל מונולוג בן 15 דקות על מגוון טעמיה העדינים ומרקמה המדהים. אנחנו לא אוכלים מצה בתור הנאה גסטרונומית; אנחנו אוכלים אותה כדי להתחבר לעצם מהותנו. המהות שעומדת בפני עצמה מבלי להיות תלויה בכל 'החומרים המשפרים' של חיינו. זהותנו האמיתית ביותר אינה מחוברת לעושר שצברנו, למעמדנו החברתי, לביתנו, או לכל תוסף מלאכותי אחר. לחירות אמיתית יש טעם של מצה.

על אף שהעולם בו אנו חיים קורא לעצמו חופשי, היהדות חוגגת מזה אלפי שנים סוג שונה לגמרי של חירות. החירות של פסח היא החירות שבידיעה מי אנחנו באמת: שחרור מתפיסה עצמית שגויה. זו החירות שאליה כולנו רעבים.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן