לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




משמעותה הפנימית של המצה

משמעותה הפנימית של המצה

מה גורם למאכל פשוט זה, להיות סמל עבורנו לחירות?

מאת

מדוע המצה כל כך חשובה לחגיגת הפסח? מדוע התורה מכנה את חג הפסח "חג המצות"? מה גורם למאכל פשוט זה, להיות סמל עבורנו לחירות אנושית?

המצה מכילה בתוכה היבטים שונים ומנוגדים. מצד אחד זהו "לחם עוני" – לחם של אנשים חסרי כל, שנאכל על ידי עבדים. ומצד שני, זהו לחם החירות והשחרור. בואו ננסה אם כך, לחבר בין המשמעויות השונות הללו.

בסיס החיים

לחם הוא בסיס החיים, כשמבין הלחמים, מצה היא הלחם הפשוט והבסיסי ביותר. המצה כוללת מיזוג של שלושת האלמנטים הבסיסיים, שמאפיינים את האדם המתורבת: דגן, מים ואש. אין שום גורם חיצוני, שישנה או ישפיע על אופי המצה. את המצה מכינים מקמח ומים קרים – וזהו! אם יניחו את תערובת המים והקמח ליותר מ-18 דקות, תהליך ההחמצה כבר יתחיל להתרחש. פטריית השמרים, המצויה באוויר, חודרת לבצק, מכפילה את עצמה במיליונים וגורמת לתסיסה. כשהשמרים המיקרוסקופיים מוכפלים במיליארדים, הם משחררים דו תחמוצת הפחמן, שמחמיץ את הבצק וגורם לו לתפוח ולהפוך לאוורירי וקל.

ההתערבות הזו של כוח חיצוני, היא ביטוי סימבולי להשפעתם של כוחות חיצוניים על האדם – כוחות שמסיטים את האדם מהמסלול הנכון ומפתים אותו לחטוא. כוחות שמתערבים בעצמאות האנושית, באוטונומיה ובבחירה. החמץ – הבצק שתסס, מסמל את הכוחות השליליים הללו. הוא מייצג את ההתדרדרות לעבר הרע, את הפיתוי לחטוא, את השפעתם של רעיונות, הנאות וכוחות זרים. זהו קול בלתי קרוא, המפתה אותנו להתעלם מקיומם של כוחות הרוע, עד... שמאוחר מדי.

מכיוון שהמצה היא לחם שלא החמיץ, היא מייצגת אדם ששולט בתאוותיו

מה ההבדל בין חמץ למצה? – רק הזמן, ושום דבר אחר. כל המרכיבים זהים.

חמץ מעצם הגדרתו, הוא כל בצק העשוי מקמח ומים, העומד למעלה מ-18 דקות, בטרם נאפה לגמרי. מכיוון שהמצה היא לחם שלא החמיץ, היא מייצגת את האדם השולט בתאוותיו – מממש את עצמאותו, מזדרז והולך נגד טבעו שמפתה לשבת, להתעצל, לתת לזמן לעבור. הוא בלתי מושפע מכוחות חיצוניים. מצה היא ההיפך מחמץ.

אם ננסח במלים אחרות את דבריו של רבי חיים פרידלנדר, אחד מענקי המחשבה היהודית בדורנו, ההחמצה מסמלת סיבה ותוצאה בעולם הטבע. כשאנו רואים את הטבע בפעולתו – כשהוא מחולל לכאורה התרחשויות בעצמו, נראה שהתהליכים הטבעיים גרמו לתוצאה המבוקשת, ללא יד האלוקים.

הכנה בחיפזון

מצות נאפות במהירות, על מנת כביכול להתגבר על השפעות הזמן ומגבלותיו. "שבעת ימים תאכל עליו מצות ...כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים" (שמות י"ג, ז'). המצווה הזו מלמדת, ששליטת האלוקים בטבע ובהיסטוריה, היא מעל ומעבר לאילוציו ומגבלותיו של הזמן. האלוקים אינו זקוק לסיבה ותוצאה. הוא לא צריך זמן כדי לממש את מטרותיו. בפסח, גם אנחנו מצווים ללכת בדרכי האלוקים ולהפוך ליצירתיים מבחינה רוחנית, על ידי כך שאנו דוחקים את הזמן. בכך שאנחנו פועלים במהירות מסחררת, בכך שאנו פועלים נגד הטבע – אנו נענים לרצון האלוקי, שקיים מעבר לזמן וללא זמן.

יציאתם החפוזה של בני ישראל ממצרים, באה בעקבות המכה בה הומתו בכורות המצריים. מכה ששכנעה את פרעה לשחרר את עם ישראל, מבלי להמתין ולו רגע אחד נוסף. 

היה זה הכרחי שהאנושות תכיר בכך, שהיציאה ממצרים, היא תוצאה ישירה של הרצון האלוקי והתערבותו.

ובדומה, בכדי שעם ישראל ישרוד, הם היו צריכים לברוח מייד. האלוקים כאילו "מכופף לפרעה את היד". הוא עושה זאת, כדי ללמד את פרעה שההוא מאלץ את כוחות ההיסטוריה והטבע לפעול כרצונו. שהיציאה ממצרים, היא תוצאה ישירה של הרצון האלוקי והתערבותו.

לשם מה היה נחוץ למהר כל כך? למה לאחר 210 שנות שיעבוד, האלוקים החליט לבסוף ללחוץ על המצרים לגרש את היהודים במהירות ובכוח? חז"ל מלמדים, שבני ישראל הגיעו לדיוטא האחרונה של טומאה במצרים. ברגע שהם היו גולשים אל מעבר לדיוטא הזאת, תהליך טבעי ובלתי נמנע, הם היו חוצים את נקודת האל-חזור, והיו נכחדים. השורש ה"אברהמי" שלהם היה אובד לנצח, והם היו שוקעים בביצת החברה המצרית ונעלמים.

להתגבר על הטבע

חז"ל מסבירים, שכל שער נוסף של התנוונות מוסרית כרוך בתהליך 'הנדסי', משהו כמו סולם ריכטר. לאחר 210 שנים, בני ישראל היו קרובים יותר מתמיד לאבד את זהותם ומורשתם. הם היו צריכים להתגבר על דוחק הזמן, בכך שיהפכו לבלתי מוגבלים בזמן – לעם נצחי. דבר זה הצריך התערבות אלוקית – הקב"ה "חטף" את בני עמו ממלתעות ההיסטוריה, בכך ששחרר אותם בדרך של "קיצור הזמן". באופן זה, הפדות הניסית שלהם מתריסה נגד חוקי הטבע, הזמן וההיסטוריה.

המצה היא המאכל היחידי, שתהליך הייצור שלו מחייב להכין אותו כביכול "בלי זמן" – מעבר לזמן, הכי מהר שאפשר. נוסף על כך איסור החמץ מלמד אותנו, שהטבע אינו פועל באופן עצמאי, אלא נשלט על ידי האלוקים. הטבע הוא רצון האלוקים המוסתר בעולם הטבעי.

חז"ל מלמדים אותנו, שטבעו הנפוח של החמץ, מסמל גאווה ויהירות.

בהתייחס לאדם עצמו, חז"ל מלמדים אותנו, שטבעו הנפוח של החמץ, מסמל גאווה ויהירות. לעומת זאת המצה השטוחה והבלתי מוחמצת, מייצגת ענווה. ענווה היא ראשית השחרור ויסוד הצמיחה הרוחנית. רק אדם שיכול להכיר במגבלותיו ולהכניע את עצמו כלפי חוכמה גבוהה יותר, יכול לשחרר את עצמו ממגבלות אלה.

באופן סימבולי, בני ישראל "תססו" – עד לנקודה שהם כבר כמעט "החמיצו". האלוקים הציל אותם מלהפוך ל"חמץ", מה שהיה סותם את הגולל על קיומו של עם ישראל. 

מהסיבות הללו, המלים "מצווה" ו"מצה" דומות זו לזו. חז"ל אומרים: "מצווה שבאה לידך אל תחמיצנה" – כלומר, כשנקרית הזדמנות לקיים מצווה, יש לקיים אותה במהירות. רעיון זה משווה את הצורך לאפות את מצות הפסח במהירות, לכל שאר המצוות. היהודי אמור לכבוש את הזמן, לחיות מעבר לזמן, לאחד את חייו עם האלוקים – שהוא נצחי ומעבר לזמן. היהודי לעולם אינו מבזבז זמן; "ההווה קורה עכשיו" – לכן הוא כל כך יקר. היהודי מנצל את הזמן כדי לכופף את העולם המוגבל בזמן, למטרות נצחיות. 

*מובא מתוך "חיים מעבר לזמן", הוצאת ארטסקרול.

16/4/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) שלוי, 8/4/2009 09:10

מאמר מעולה

מאמר מעולה : אצטט מתוכו בליל הסדר .

(1) דוד, 19/3/2007 21:08

למדתי והשכלתי-תודה!~

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub