לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




שיעורים בחופש

שיעורים בחופש

העיסוק ב'עצמי', הוא מהות העבדות. כשאנו אוכלים מצה בפסח, אנו מרפים מהאגו שלנו ומשתחררים.

מאת

פסח, כמו נכס משפחתי שעובר מדור לדור, הוא עניין יקר ומורכב. ההגדה היא טקסט קשה להבנה: ארבע קושיות, תשובות מעורפלות שאינן מסברות את האוזן, מניה חוזרת ונשנית של המכות, שיש המפקפקים בעצם התרחשותן, סיפורים על חכמים שנשארו ערים כל הלילה כדי לדון – במה?

האמת היא שסדר פסח הוא הפקה דרמטית הכוללת תסריט ואביזרים. ההגדה היא התסריט. המצה, מי המלח וצלחת הסדר, הם האביזרים (משפחות רבות אף מדגישות ומפארות את הדרמה בתלבושות או במערכוני עבדות ועוד). אנו השחקנים. בניגוד לרוב הדרמות, שמטרתן היא עצם ההצגה, מטרת הסדר היא לשנות אותנו. לפניכם כמה הערות בנוגע לתוכנית הערב.

כל חג יהודי מספק לנו הזדמנות לצמיחה ולגילוי עצמי.

כל חג יהודי מספק לנו הזדמנות לצמיחה ולגילוי עצמי. פסח הוא הזמן לחוות את החופש, הנובע מעצם קיומו של הקשר עם ה'. בליל הסדר חייב "כל יהודי לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". החופש אינו מושג בבת אחת. צריך ללמוד אותו כל הזמן ולשמור עליו ללא הרף.

העיסוק ב'עצמי' הוא מהות העבדות. ההתעסקות הבלתי פוסקת בהצלחה או בכישלון, במה שמנחם אותי ובמה שאנשים חושבים עליי – כל אלה לוקחים ממני את החופש המהותי שלי. אני הופך עבד לחרדה, לפחד, לאובססיה ולחוסר ביטחון.

ברונו בטלהיים מדווח, שבמלחמת העולם השניה, העשירים היו אלה שסבלו ביותר במחנות הריכוז, משום שאובדן מעמדם החברתי והכבוד שרחשו להם דיכא אותם עד עפר. תחושת עצמי זו, לא הייתה מסוגלת לעמוד מול אובדן הכבוד מצד הזולת.

העוז להשתחרר מהכבלים

איך נוכל להשיג חופש פנימי? ההגדה, התסריט שלנו לערב זה, מדווחת על הגאולה שגאל ה' את בני ישראל, כשהוציא אותם ממצרים. ההגדה חוזרת שוב ושוב על אותם דברים: "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה". המרכיב הראשון בחופש הוא ההכרה בהתערבותו של ה' בחיינו.

בהכרה זו מודגשת במיוחד אופייה האישי והמיידי של ההתערבות האלוקית. ההגדה מצהירה: "ה' הוציאנו ממצרים, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח, אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו". ה' מעורב ישירות בחיינו והדבר מבטא את האהבה והדאגה שהוא רוחש לנו.

ההכרה בכך מובילה לאומץ שנדרש כדי להשתחרר. כשעמדו בני ישראל לפני הים והמצרים מאחוריהם, רבים מהם חשבו שהקיץ עליהם הקץ. ה' אמר למשה להורות לעם ללכת קדימה ואז יחצה עבורם את הים. אדם אחד, נחשון בן עמינדב, היה אמיץ דיו לקפוץ לים. רק כשהגיעו המים לאפו של נחשון, נחצה הים.

איך היה לנחשון האומץ לקפוץ לים? ניסי המכות ויציאת מצרים עצמה שכנעו את נחשון, שה' פועל לטובת בני עמו. לא היה זה עניין תיאולוגי גרידא עבורו, אלא חוויה אישית, בה בטח. אמונתו באהבת ה' נתנה לנחשון את האומץ לקפוץ למים, פשוטו כמשמעו.

חלק משמעותי, שתכופות מדלגים עליו בהגדה, הוא אמירת ההלל. 'הלל' הוא סדרת פרקי תהילים המודה לה' ומשבחת אותו. ההלל, שמתחיל לפני הסעודה ונמשך לאחריה, פותח במלים: "לפיכך עלינו להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו".

כל מערכת יחסים חייבת להיות הדדית. לאחר שחשנו את ההתלהבות וההתרגשות שנבעה מכל מה שעשה לנו ה', עלינו להודות לו, להעריך את מעשיו, לשמוח בהם ולהחזיר לו אהבה.

הפתיח להלל אומר: "ונאמר לפניו שירה חדשה". ה' אינו מעונין בשירה ישנה, בשחזור על דברים שנאמרו בדורות הקודמים, בשנים הקודמות. ההלל אמור להיות פרי שמחתנו העכשווית, אותה אנו חשים כשאנו חווים את מעורבותו בחיינו. ההלל שואל: איך נוכל להשיב לה' כגמולו, על כל הטובות שעשה לנו?

"ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו... אין אנחנו מספיקים להודות לך ה' אלוהינו... על אחת מאלף אלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים הטובות, נסים ונפלאות שעשית עם אבותינו ועמנו".

הביטחון באהבת ה', מעניק לנו את העוז להשתחרר.

18/4/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub