רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

רוחניות

שיעורים בחופש

כ״ח בניסן ה׳תשס״ד כ״ח בניסן ה׳תשס״ד 19/04/2004 | מאת הרב נחום ברוורמן

העיסוק ב'עצמי', הוא מהות העבדות. כשאנו אוכלים מצה בפסח, אנו מרפים מהאגו שלנו ומשתחררים.

פסח, כמו נכס משפחתי שעובר מדור לדור, הוא עניין יקר ומורכב. ההגדה היא טקסט קשה להבנה: ארבע קושיות, תשובות מעורפלות שאינן מסברות את האוזן, מניה חוזרת ונשנית של המכות, סיפורים על חכמים שנשארו ערים כל הלילה כדי לדון – במה?

האמת היא שסדר פסח הוא הפקה דרמטית הכוללת תסריט ואביזרים. ההגדה היא התסריט. המצה, מי המלח וצלחת הסדר, הם האביזרים (משפחות רבות אף מדגישות ומפארות את הדרמה בתלבושות או במערכוני עבדות ועוד). אנו השחקנים. בניגוד לרוב הדרמות, שמטרתן היא עצם ההצגה, מטרת הסדר היא לשנות אותנו. לפניכם כמה הערות בנוגע לתוכנית הערב.

כל חג יהודי מספק לנו הזדמנות לצמיחה ולגילוי עצמי.

כל חג יהודי מספק לנו הזדמנות לצמיחה ולגילוי עצמי. פסח הוא הזמן לחוות את החופש, הנובע מעצם קיומו של הקשר עם א-לוהים. בליל הסדר חייב "כל יהודי לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". החופש אינו מושג בבת אחת. צריך ללמוד אותו כל הזמן ולשמור עליו ללא הרף.

העיסוק ב'עצמי' הוא מהות העבדות. ההתעסקות הבלתי פוסקת בהצלחה או בכישלון, במה שמנחם אותי ובמה שאנשים חושבים עליי – כל אלה לוקחים ממני את החופש המהותי שלי. אני הופך עבד לחרדה, לפחד, לאובססיה ולחוסר ביטחון.

ברונו בטלהיים מדווח, שבמלחמת העולם השניה, העשירים היו אלה שסבלו ביותר במחנות הריכוז, משום שאובדן מעמדם החברתי והכבוד שרחשו להם דיכא אותם עד עפר. תחושת עצמי זו, לא הייתה מסוגלת לעמוד מול אובדן הכבוד מצד הזולת.

העוז להשתחרר מהכבלים

איך נוכל להשיג חופש פנימי? ההגדה, התסריט שלנו לערב זה, מדווחת על הגאולה שגאל א-לוהים את בני ישראל, כשהוציא אותם ממצרים. ההגדה חוזרת שוב ושוב על אותם דברים: "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' א-לוהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה". המרכיב הראשון בחופש הוא ההכרה בהתערבותו של הא-ל בחיינו.

בהכרה זו מודגשת במיוחד אופייה האישי והמיידי של ההתערבות הא-לוהית. ההגדה מצהירה: "א-לוהים הוציאנו ממצרים, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח, אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו". א-לוהים מעורב ישירות בחיינו והדבר מבטא את האהבה והדאגה שהוא רוחש לנו.

ההכרה בכך מובילה לאומץ שנדרש כדי להשתחרר. כשעמדו בני ישראל לפני הים והמצרים מאחוריהם, רבים מהם חשבו שהקיץ עליהם הקץ. א-לוהים אמר למשה להורות לעם ללכת קדימה ואז יחצה עבורם את הים. אדם אחד, נחשון בן עמינדב, היה אמיץ דיו לקפוץ לים. רק כשהגיעו המים לאפו של נחשון, נחצה הים.

איך היה לנחשון האומץ לקפוץ לים? ניסי המכות ויציאת מצרים עצמה שכנעו את נחשון, שא-לוהים פועל לטובת בני עמו. לא היה זה עניין תיאולוגי גרידא עבורו, אלא חוויה אישית, בה בטח. אמונתו באהבת הא-ל נתנה לנחשון את האומץ לקפוץ למים, פשוטו כמשמעו.

חלק משמעותי, שתכופות מדלגים עליו בהגדה, הוא אמירת ההלל. 'הלל' הוא סדרת פרקי תהילים המודה לבורא ומשבחת אותו. ההלל, שמתחיל לפני הסעודה ונמשך לאחריה, פותח במלים: "לפיכך עלינו להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו".

כל מערכת יחסים חייבת להיות הדדית. לאחר שחשנו את ההתלהבות וההתרגשות שנבעה מכל מה שעשה לנו א-לוהים, עלינו להודות לו, להעריך את מעשיו, לשמוח בהם ולהחזיר לו אהבה.

הפתיח להלל אומר: "ונאמר לפניו שירה חדשה". א-לוהים אינו מעונין בשירה ישנה, בשחזור על דברים שנאמרו בדורות הקודמים, בשנים הקודמות. ההלל אמור להיות פרי שמחתנו העכשווית, אותה אנו חשים כשאנו חווים את מעורבותו בחיינו. ההלל שואל: איך נוכל להשיב לבורא עולם כגמולו, על כל הטובות שעשה לנו?

"ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו... אין אנחנו מספיקים להודות לך ה' א-לוהינו... על אחת מאלף אלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים הטובות, נסים ונפלאות שעשית עם אבותינו ועמנו".

הביטחון באהבת הא-ל, מעניק לנו את העוז להשתחרר.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן