לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




'בלון מנופח' – האגו שלנו וחג הפסח

'בלון מנופח' – האגו שלנו וחג הפסח

ביעור חמץ עשוי לשחרר אותנו מאויבנו המסוכן ביותר – האגו השברירי שלנו.

מאת

הזיכרונות שלי מלילות הסדר שנערכו בילדותי, כוללים הגדה שניתנה לנו כשי מחברה מסחרית, יין אדום זול ותשוקה בוערת להעביר הלאה משהו משלנו, בלי לדעת מי אנחנו בדיוק.

במיוחד זכורה לי התחושה, של משהו חשוב וגדול שהתרחש, אבל לא היה ברור לנו בדיוק מה. רק לאחר שנים, כשהתחלתי ללמוד יותר על מהות החג הבנתי, שהסדר הוא שיאו הדרמטי של תהליך, שהיה עלינו להתחיל מספר שבועות קודם לכן. זה היה כאילו הנחיתו אותנו 'בבית הלבן', בבגדי היום יום שלנו – ונתנו לנו הזמנה לפגישה עם נשיא ארה"ב בעוד עשר דקות.

כמו כל אירוע חשוב, הסדר דורש הכנה מוקדמת, פנימית וחיצונית כאחת. ההכנות לפסח הן בדיקת החמץ: בדיקה מקיפה ומעמיקה של הבית, על מנת לוודא שלא נותר בו כל פירורי חמץ. חודש לפני החג אני מתחילה לנקות. אני עוברת על כל הבית, על כל מגירה, ארון ובכל פינה. מי שלא מצוי בסוד העניינים, עלול לחשוב שאני מאנית דיפרסיבית, ששכחה ליטול את התרופה שלה וכעת היא לכודה בטקס ניקיון אובססיבי, שתוכנן בידי שוליה של מכשף.

אנו עסוקים במאבקנו לגאולה מדי יום. אנו נאבקים בקטנוניות, בפסימיות ובתשוקות, שמונעות מאיתנו להפוך למי שאנו יכולים להיות.

אך מבפנים אני חשה התלהבות גדלה והולכת, משום שהניקיון החיצוני אינו אלא התקפה על האגו שלי, העכבה העיקרית ביחסיי עם ה'. איך יכול מרדף נמרץ אחר פירורים לטהר את האגו? כדי להבין זאת, עלינו להתבונן בסיפור יציאת מצרים מנקודת מבט רוחנית. השעבוד והשחרור של אבותינו, הם האבטיפוס של כל הגלויות וכל הגאולות, לא רק של העם היהודי כעם, אלא של כל פרט ופרט.

אנו עסוקים במאבקנו לגאולה מדי יום. אנו נאבקים בקטנוניות, בפסימיות ובתשוקות, שמונעות מאיתנו להפוך למי שאנו יכולים להיות. שורשה של המלה העברית "מצרים" הוא "צר", במובן הפשוט של המלה. כל מה שמצר אותנו, מקטין אותנו מבחינה רוחנית ורגשית, הוא כמעין מצרים פרטית.

להתגבר על האגו

כשאנו שואלים את עצמנו למה אנחנו לא משוחררים, לרוב עולות בדעתנו סיבות חיצוניות: לו היו הורינו אוהבים אותנו ללא לתנאי, לו היינו מקבלים חינוך שהיה מספק לנו כלים להתמודד עם החיים במציאות, לו היו מעסיקנו, בני זוגנו וחברינו פותחים עבורנו את הדלתות במקום לסגור אותן. לו, לו, לו...

אך כשאנו בוחנים בכנות את עולמנו הפנימי, אנו מבינים שאיננו יכולים להאשים רק גורמים חיצוניים בכך שאיננו מממשים את עצמנו. כולנו מכירים אנשים שהרחיבו את עולמם הפנימי, כנגד כל הסיכויים. המדכא האמיתי, שחונק את סיכויי הצמיחה שלנו הוא האגו. ביעור חמץ הוא תרופת-נגד לדיכוי של האגו.

מצות מכילות קמח ומים שלא החמיצו והן מסמלות את המהות האמיתית ואת הרוח, שהופכת אותנו לבני אדם.

כדי לאפות לחם, השמרים צריכים לתסוס. כשהבצק מתחמצן, נוצרים כיסי אוויר. לבצק לא נוסף דבר, אך הוא גדל, מתנפח ומתמלא באוויר חם. האגו משכנע אותנו שתקריות קטנות הן בעלות משמעות עצומה. מסיבה שלא הוזמנו אליה, בדיחה על חשבוננו, ה-DVD האחרון שחבר קנה ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, כל אלה מתנפחים לממדי ענק בתודעתנו.

הסיבה לכך שאנו נפגעים בקלות כה רבה, היא תחושתנו הפנימית, הקלושה וחסרת היציבות, ממש כמו האוויר החם שבלחם. אנו שואפים למלא את החלל הריק בחפצים, סמלי מעמד ודימוי עצמי בר חלוף, של יופי ונעורים. אנו מעמידים פנים ורוכשים עוד ועוד כדי לספק את התיאבון הבלתי מוגבל של האגו. אנו משתעבדים לו.

בפסח אנו אוכלים מצות המכונות "לחם החירות". מצות מכילות קמח ומים שלא החמיצו והן מסמלות את המהות האמיתית ואת הרוח, שהופכת אותנו לבני אדם: הנשמה הנצחית, הבלתי פגיעה, שהאגו לא יכול להשחית. זוהי הגדרתנו העצמית האמיתית.

כהכנה לפסח, איך ניפטר מהחמץ הרוחני – ההגדרה העצמית המנופחת שלנו? במקום לעשות זאת באמצעות חשבון נפש בלבד (מה שהופך אותנו למרוכזים בעצמנו עוד יותר), אנו תוקפים את ההתגלמות הגשמית של החמץ בסביבתנו.

השינוי העצמי ביהדות מבוסס על העיקרון, שהשינוי מתחיל מבחוץ ומגיע אל הפנים. מה שאנו עושים, ולוא דווקא מה שאנו חושבים, יוצר את מי שאנחנו. לפיכך, אנו יכולים להיות מלאים במחשבות, שאיפות וכוונות להיות נדיבים, אך רק כשאנחנו מניחים כסף בידו של קבצן, אנו הופכים לנדיבים, הלכה למעשה. זוהי הסיבה, שרוב מצוות התורה הן גשמיות. הידיים מתכנתות את הלב והראש טוב יותר מהמלה המדוברת.

ביעור החמץ לפני פסח, משפיע על ישותנו הפנימית בצורה משמעותית, יותר משהוא משפיע על סביבתנו החיצונית. פסח יכול להיות הרבה יותר ממצה, יין ובית חם. הוא יכול לשחרר אותנו מאויבנו החתרני ביותר – האגו השברירי שלנו.

18/4/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) יעקב, 18/3/2017 19:10

חמץ כל השנה

לפי המאמר יהיה אסור לאכול חמץ כל השנה ?!

(2) ענת, 8/4/2008 21:18

אהבתי

מעורר מחשבה וחכם

(1) אייל, 19/3/2007 06:09

חכם

חכם

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub