לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הגדה של פסח: חלק שלישי – הגאולה!

הגדה של פסח: חלק שלישי – הגאולה!

כשהמצב קשה מנשוא ונראה חסר סיכוי, מתחיל המהפך וכיצד? בקריאה ישירה מעומק הלב, אל בורא העולם – "אבא, תציל אותנו!!!"

מאת

עם ישראל כורע תחת עול השעבוד. הם אינם מרוכזים עוד בגושן, אלא נמצאים כל אחד במקום עבודתו, מעורבים בין המצריים ובין שאר עבדי מצרים. העם מאבד את ייחודיותו ועומד להיטמע לחלוטין בגויים – והקדוש ברוך הוא מתבונן ומחכה... לְמה? לבקשה!

בני ישראל היו שקועים כל כך בקשיי היומיום, עד שלא התפנו לעצור ולחשוב על שורש הדבר. אולי הם בקשו שהמעביד המצרי לא יכה אותם, אולי הם בקשו שהבן שנולד להם יזכה לחיות, אולי הם ביקשו על אוכל, בריאות או חיים – אך לא הייתה צעקה אמיתית מעומק הלב – "אבא שבשמים, תציל אותנו!"

ראשית המהפך בסיפור ההגדה הוא צעקתם – תפילתם של בני ישראל.

ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו כמו שנאמר: ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצרים וייאנחו בני ישראל מן העבודה, ויצעקו, ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה. וישמע ה' את קולנו כמו שנאמר: "וישמע אלוקים את נאקתם, ויזכור אלוקים את בריתו את אברהם, את יצחק ואת יעקב."

צעקנו אל ה' והוא שמע. מה יכול להיות יותר פשוט מזה...? חז"ל עוצרים בנקודה הזאת על מנת לברר מדוע לא צעקנו קודם? ומדוע צעקנו פתאום עכשיו?

לפי פירוש אחד, כשמת מלך מצרים הייתה זו הזדמנות מצוינת – המצרים בכו על מלכם ועם ישראל בכה וצעק יחד איתם – אל מלכם שבשמים.

לפי פירוש אחר, מלך מצרים לא מת ממש, אלא לקה בצרעת. על פי עצת רופאיו החרטומים, היה עליו לרחוץ פעמיים ביום באמבט מלא בדם של תינוקות. בכל בוקר היו המצרים שוחטים 150 תינוקות עבריים לאמבט של שחרית, 150 תינוקות נוספים היו נשחטים לרחצת הערב. גזרה זו שברה את רוחם של ישראל – והם צעקו בכל כוחם מליבם הכואב.

ומדוע הקשיב ה' לבכיות? שלושה דברים עמדו לזכות העם – הצעקות, שהן התפילות. הבכיות, שהן החרטה על המעשים הרעים וזכות אבותיהם.

וירא את עוניינו, זו פרישות דרך ארץ. כמו שנאמר: "וירא אלוקים את בני ישראל, וידע אלוקים."
ואת עמלנו, אלו הבנים שנאמר: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וכל הבת תחיון."
ואת לחצנו זה הדחק. שנאמר: "וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם."

עם ישראל היה עסוק כל כך בקושי השעבוד, שאפילו לא התלונן על הצרות הנוספות שהיו לו, אבל הקב"ה הבחין גם בדברים האלה:

ב"פרישות דרך ארץ" – שהמצרים עשו הכול כדי להפריד אותם מנשותיהם ולהרוס את התא המשפחתי.

"אלו הבנים" – שפרעה גזר להרוג את כל הזכרים.

ב"דחק" – אדם שיש לו עבודה רבה, יכול לתכנן את זמנו לרגעי עבודה מהירה ולרגעי מנוחה, אבל כאן, המצרים היו נוגשים בהם כל הזמן ולא מאפשרים להם לנוח אף לרגע.

המצרים נענשים

ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים.

מה משמעות כל אחד מהדברים?

ויוציאנו ה' ממצרים, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. שנאמר:"ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם עד בהמה. ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים, אני ה'."

ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך. והכיתי כל בכור, אני ולא שרף. ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים, אני ולא שליח. אני ה', אני ולא אחר!

אף על פי, שלמלך מלכי המלכים לא חסרים שליחים – מלאכים, שרפים (ואפילו בני אדם או בעלי חיים) – הוא לא הניח לאחרים לבצע עבורו את המלאכה, אלא ירד כביכול בעצמו להכות את בכורי מצרים ולגאול את ישראל.

ביד חזקה, זו הדֶבֶר. כמו שנאמר: "הנה יד ה' הוֹיָה במקנך אשר בשדה, בסוסים, בחמורים, בגמלים, בבקר ובצאן, דבר כבד מאוד."

במלים אלה מתחיל תיאור העונשים אשר קבלו המצריים. ומדוע דווקא מכת הדבר, המכה החמישית, היא זו שמוזכרת ראשונה? משום שאל כל אחת מהמכות הצטרפה גם מגפה של דבר.

ובזרוע נטויה זו החרב. כמו שנאמר: "וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים."

הבכורות המצריים, ששמעו על המכה המתקרבת, התחננו שישחררו את עם ישראל על מנת שהם יינצלו. כך התפתחה מלחמת אחים, כשהבכורים הורגים במצריים שהתנגדו לשחרור – עד כדי כך, שהיו הבנים הורגים את אבותיהם.

ובמורא גדול זה גילוי שכינה, כמו שנאמר: "או הנסה אלוהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה' אלוקיכם במצרים לעיניך?"

המורא הגדול, הוא מראה גדול – וזהו זיו השכינה שהתגלה פעמיים במצרים: בראש חודש ניסן – שאז ניתנו לעם מספר מצוות ובמכת בכורות – כמו שכתבנו קודם.

ובאותות, זה המטה. כמו שנאמר: ואת המטה הזה תיקח בידך אשר תעשה בו את האותות.
ובמופתים, זה הדם. כמו שנאמר: ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן.

המטה היה מטהו של משה אשר בו ניתנו המכות.

דבר אחר: ביד חזקה שתיים, ובזרוע נטויה שתיים, ובמורא גדול שתיים, ובאותות שתיים, ובמופתים שתיים. אלו עשר המכות שהביא הקב"ה על מצרים.

המלים ביד חזקה מורכבות מ"יד" ומ"חזקה" ומציינות שתי מכות, כך גם זרוע נטויה ומורא גדול. אותות נאמרו ברבים ולכן הם מסמנים עוד שתי מכות וכך גם מופתים – ובסך הכול 10 המכות שניתנו במצרים.

ואלו הן: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות.
רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב.

לא נפרט כאן כל מכה ומכה, אולם בסיכומו של דבר, התחוללה כאן שבירה מוחלטת של כל כוחות הטבע, אשר להם סגדו המצריים – המים, השמיים והאדמה. החי, הצומח והדומם. וכמובן – האדם.

שלוש המכות הראשונות דצ"ך נעשו בידי אהרון. המכות עד"ש נעשו על ידי משה. ואילו ארבע המכות האחרונות באח"ב על ידי הקב"ה עצמו.

בכמה מכות בעצם לקו המצרים?

קטע נכבד ההגדה מקדישה, לצורך ההוכחה, שהמצרים לקו בהרבה יותר מעשר מכות – וכל המרבה, הרי זה משובח. לשם מה? בתורה ישנה הבטחה "...אם שמוע תשמע לקול ה' אלוקיך, והישר בעיניו תעשה ... כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך..." (שמות ט"ז, כו). לאור ההבטחה הזאת, משתלם לנו למצוא עוד ועוד "מכות ומחלות" אשר לא יוכלו לחול עלינו אם נלך בדרך ה'.

סיבה נוספת היא, כמובן, להגביר עוד ועוד את מידת הכרת הטוב שבנו, על הדרך בה נפרע ה' מאויבינו.

ומהן ההוכחות לריבוי המכות במצרים?

רבי יוסי הגלילי אומר: מניין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות, ועל הים לקו חמישים מכות?
במצרים מה הוא אומר? "ויאמרו החרטומים אל פרעה, אצבע אלוקים היא". ועל הים מה הוא אומר? "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, וייראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו."
כמה לקו ב"אצבע"? עשר מכות. אמור מעתה: במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמישים מכות.

חשבון פשוט מאוד: אם אצבע אחת במצרים היא 10 מכות, יד שלמה היא 50.

רבי אליעזר אומר: מנין שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים הייתה של ארבע מכות?
שנאמר: ישלח בם חרון אפו – עברה, וזעם, וצרה, משלחת מלאכי רעים.

עברה – אחת, וזעם – שתיים, וצרה – שלוש, משלחת מלאכי רעים – ארבע.
אמור מעתה: במצרים לקו ארבעים מכות, ועל הים לקו מאתיים מכות.

החשבון מתחיל להסתבך מעט. אם כל מכה במצרים הייתה מורכבת מארבע מכות, אז 4X10 הן ארבעים מכות שנתנו במצרים. ו-4X50 הן המכות שנתנו על הים.

 

רבי עקיבא אינו מסתפק במניינו של רבי אליעזר ומוסיף גם את הביטוי 'חרון אף' לרשימת המכות שמהן הייתה מורכבת כל מכה במצרים. ובסה"כ: 5X10=50 מכות בתוך מצרים ו – 5X50=250 מכות על הים.

הפרק הבא – "הגדה: חלק רביעי – תודה רבה!".

פורסם ב: 17/3/2004


אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub