רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

פסח – הלקסיקון המלא

כ״ה באדר ה׳תשס״ד כ״ה באדר ה׳תשס״ד 18/03/2004 | מאת רנית אברמוביץ

לאורך ההגדה מופיעות הנחיות לעורך הסדר, אולם לא כל ההנחיות ברורות ומובנות. מהי ה'כוס השלישית' ומהי 'הסבה'? מה זה 'כזית'? ומהו ה'אפיקומן'?

הלקסיקון הבא מיועד בעיקר לליל הסדר, אולם הוא כולל גם מושגים שיתכן ותפגשו בהם במהלך ההכנות לחג, או בחג עצמו.

אז שיהיה לכולנו חג פסח כשר, מובן ושמח!

ארבע כוסות

חכמינו תיקנו לשתות ארבע כוסות של יין בליל הסדר, כנגד ארבע לשונות של גאולה הכתובות בתורה. "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לא-לוהים..." (שמות ו, ו-ז).

הכוס הראשונה היא כוס הקידוש, השנייה – בסוף ההגדה (לאחר ברכת 'גאל ישראל') השלישית – לאחר ברכת המזון והרביעית – לאחר ההלל.

בני אשכנז נוהגים לברך את ברכת 'בורא פרי הגפן' על כל אחת מהכוסות. בני עדות המזרח מברכים רק על הכוס הראשונה והשלישית.

את כל הכוסות שותים בהסבה. רצוי לשתות יין, אבל אפשר לשתות גם מיץ ענבים.

תכולתה של כל כוס צריכה להיות לכל הפחות 86 סמ"ק (רביעית), ויש לשתות לפחות את רוּבָּה.

הגדה של פסח

מצווה לספר בליל הסדר על יציאת מצריים. ההגדה של פסח היא נוסח קבוע של סיפור זה, כפי שנקבע על ידי חז"ל ועל כל יהודי בוגר לאומרו בליל הסדר.

מצווה על האב לספר את סיפור יציאת מצריים לבניו, ואדם שאין לו בנים יספר למסובים עמו, ואפילו אם יושב לבדו יספר לעצמו.

יש הנוהגים שכל אחד מבני הבית הבוגרים יבטא כל מילה בעצמו ויש המסתפקים בשמיעת ההגדה מפיו של הקורא.

ישנם שינויי נוסח קלים בין העדות השונות, ומן הראוי שכל אחד ינהג כמנהג ביתו ועדתו.

הלל

חכמים קבעו רצף של פרקי תהילים, הבאים להודות ולשבח את א-לוהים. נוהגים לקרוא פרקי הלל אלה לאחר תפילת השחר בראשי חודשים ובחגים.

ההלל נאמר בשלושה אופנים:

חצי הלל, הלל שלם והלל הגדול – כשכל 'דרגה' כוללת יותר פרקי תהילה לה'.

ההלל הגדול נאמר רק בליל הסדר והוא כולל את פרק התהילים: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו" (תהלים קלו). באופן רגיל ההלל נאמר ברצף, אולם בליל הסדר אומרים שני פרקים לפני ברכת המוציא ואת שאר ההלל לאחר ברכת המזון.

בחול המועד פסח ובשביעי של פסח אומרים בתפילה חצי הלל.

הסבה

בעת שתיית ארבע הכוסות בליל הסדר וכן בזמן אכילת מצות המצווה, נוהגים להטות את הגוף לצד שמאל, כדרכם של אנשים חשובים בעבר, שהיו מסבים על מיטות בעת הסעודה. ראוי להכין מראש כריות וכדומה לשם הסבה נוחה. אין להניח את הראש על כף היד, שכן זהו מראה של אדם המצטער.

חול המועד

הימים שבין החג הראשון לחג האחרון של פסח מכונים "חול המועד". בימים אלה יש להימנע ממלאכה, להוציא זו שדרושה למועד. מסיבה זו אין לכבס בגדים (מלבד בגדי תינוקות, או בגדיו של אדם שאין לו בגד אחר כלל), לא עוסקים בטיפול בגינה (משקים רק אם הצמח עלול למות) וכיו"ב.

ראוי להימנע ככל האפשר מעשיית מלאכה אפילו לצורך פרנסה בימים אלה, מלבד במקרים חריגים כגון שאין לו מה לאכול, או שיש חשש של פיטורין. כמו כן מותר לעבוד לצורך אספקת צרכי הרבים במועד כגון: שירותי בריאות, חנויות לממכר מזון וכדומה.

בימי חול המועד ראוי לערוך מידי יום סעודות על הפת (מצה), לאכול בשר ויין, ובברכת המזון להוסיף את הקטע "יעלה ויבוא".

חמץ – איסוריו, ביטולו וביעורו

בל יראה ובל ימצא

אסור מהתורה להחזיק חמץ או שאור (בצק חמוץ שמיועד להתפחת העיסה, שאינו ראוי לאכילה בפני עצמו) ברשות יהודי בחג הפסח.

על מנת שלא לעבור על איסורים אלה, יש לבער או לבטל את החמץ עד לשעה המופיעה כ"סוף זמן ביעור חמץ" בלוחות השנה – ביום י"ד בניסן (היום שלפני ליל הסדר).

האיסור חל (לפי מרבית הפוסקים) על חמץ בגודל של 'כזית' ומעלה.

מוצרים שאינם ראויים כלל לאכילה (כולל אכילת בעלי חיים), אינם נחשבים כחמץ.

איסור אכילת חמץ

אסור מהתורה לאכול חמץ במשך כל חג הפסח. אכילת חמץ אסורה אפילו ב"כלשהו", ולכן חשוב לדאוג ולנקות היטב מראש כל מקום שעלול לבוא במגע עם אוכל, או עם ידיהם של הסועדים.

כיום, כשתעשיית המזון מפותחת, קיים שימוש נרחב בחומרים שמקורם בדגן כגון תמציות מאכל וכד', לכן יש להקפיד ולקנות אך ורק מוצרים בכשרות מיוחדת לפסח.

מכירת חמץ

במקרים בהם מצוי ברשותו של יהודי חמץ בעל ערך רב (כגון במפעלים ובחנויות אך גם בבתים פרטיים) ושההפסד מביעורו יהיה גדול, ניתן למכור את החמץ לגוי.

את המכירה ניתן לבצע באמצעות נציגי הרבנות המקומית.

חשוב לדעת, שהמכירה היא אמיתית והגוי רשאי לבוא וליטול את החמץ בכל עת, על פי תנאי המכירה.

בדיקת חמץ

בלילה שקודם לליל הסדר, בודק בעל הבית את ביתו היטב מחמץ.

הבדיקה מתבצעת לאור הנר והיא כוללת כל מקום, שייתכן שהגיע אליו חמץ במהלך השנה (גם אם כבר ניקו מקום זה קודם לכן).

מטרת הבדיקה למנוע מצב, שבו יימצא ברשותנו חמץ בפסח ונעבור על איסורי "בל יראה" ו"בל ימצא" מהתורה.

ביטול חמץ

מן התורה מספיק לבטל את החמץ בלב, עד שלא יחשב בעינינו כלל, על מנת שלא לעבור על איסורי החזקת החמץ בפסח.

ביטול החמץ הוא נוסח שמשמעותו הפקרת החמץ, שאולי נשאר בטעות ברשותי והחשבתו כעפר מן האדמה.

את הנוסח אומרים פעמיים: לאחר בדיקת החמץ (ומתייחסים לחמץ שאולי פספסנו בבדיקה) ולאחר ביעור החמץ (ומתייחסים לחמץ שאולי התפזר אצלנו בינתיים ונשאר ברשותנו).

ביעור חמץ

מכיוון שרבים מאיתנו עלולים, שלא להצליח לבטל את החמץ מליבנו לחלוטין וכן להשתמש בטעות ומתוך ההרגל בחמץ המצוי בסביבתנו, לא הסתפקו חכמים בביטול החמץ מהלב בלבד, אלא בביעורו ובהשמדתו ממש.

כאשר ערב פסח חל ביום חול נוהגים לשרוף את החמץ (עד לשעה החמישית, כפי שהיא מופיעה בלוחות השנה), אולם אפשר גם לפוררו היטב ולזרותו ברוח, או לפוררו ולהשליכו לים.

כאשר ערב פסח חל בשבת (ליל הסדר במוצ"ש), נוהגים להשאיר חמץ שיספיק בדיוק לסעודות השבת ואת הפירורים הנותרים משליכים לאסלה ומורידים את המים.

לפרטים נוספים:

דיני בדיקת חמץ וביעורו

חמשת מיני דגן

חמישה מינים של דגן שיכולים להחמיץ: חיטה, שעורה, שיבולת שועל, שיפון וכוסמת (לא מדובר בגרגרים המשולשים שמכונים היום כוסמת).

מחמשת מיני הדגן האלה אפשר להכין מצות, תוך שמירה קפדנית שלא יבואו במגע עם מים, עד לרגע ערבובם יחד לשם הכנת בצק וגם אז, שייאפו בתוך 18 דקות מרגע המפגש עם המים.

חמץ האסור לאכילה בפסח, מתייחס לכל סוגי המזון, המכילים אחד מחמשת מיני דגן אלה.

כיום, מרבית גרעיני הדגן הנמכרים עברו שטיפה במים ויש לחשוש שהם חמץ.

חרוסת

תערובת של תמרים, אגוזים, תפוחים ופירות אחרים. החרוסת באה להזכיר לנו את הטיט שהכינו אבותינו בעת השעבוד במצריים.

את המרור טובלים בחרוסת ומנערים. כמו כן, אוכלים את החרוסת כחלק מהכורך.

יעלה ויבוא

קטע שמוסיפים בתפילות החגים (וחול המועד) ובברכת המזון בחג ובחול המועד.

הקטע כולל תפילה ובקשה מא-לוהים שיזכור אותנו, את אבותינו ואת החורבן בו אנו נתונים, ויזכה אותנו בגאולה במהרה.

מי שסיים לברך את ברכת המזון בליל הסדר ולא אמר "יעלה ויבוא" צריך לחזור ולברך שוב.

כוס של אליהו הנביא

כוס יין גדולה שמשאירים "לאליהו הנביא". חכמים תקנו שתיית ארבע כוסות בליל הסדר, כנגד 4 לשונות של גאולה, אולם בהמשך מופיעה לשון נוספת והיא "והבאתי".

כנגד לשון זו אנו מוזגים את הכוס החמישית, שממחישה את אמונתנו בגאולה העתידה לבוא, בכך שאנו משאירים כוס נוספת וממתינים לאליהו הנביא שיבוא לבשר לנו על הגאולה (כפי שכתוב בנביא).

כרפס

הכרפס הוא סלרי, אולם יש הנוהגים לאכול תפוח אדמה מבושל או ירק אחר.

את הכרפס אוכלים על מנת לעורר את הילדים לשאול "מה נשתנה"?

לפני אכילת הכרפס נוטלים ידיים ללא ברכה (ר' נטילת ידיים). טובלים את הכרפס במי מלח, מברכים "בורא פרי האדמה" ואוכלים. יש לאכול פחות משיעור 'כזית'.

זהירות תולעים!!! הסלרי נגוע מאוד ולכן מומלץ לקנות ירק ללא חרקים, להשרותו כשלוש דקות במי סבון ולשטוף היטב כל עלה (וכן את הקלחים) מתחת למים זורמים. בסלרי רגיל מסירים את נקודת ההתפצלות של הקלחים ומשתמשים רק בקלחים הגדולים, משרים במי סבון 3 דקות ושוטפים בעזרת מברשת מתחת למים זורמים (יש לשים לב שאין חורים בקלחים).

מצה עשירה

מצה שבצקה נלוש ב"מי פירות" (נוזלים שונים שמקורם בחי או בצומח, כגון יין או ביצים). מן הדין מותר לאכול מצה כזו, אולם לא לשם אכילת מצווה והברכה על אכילתה היא "בורא מיני מזונות".

כאשר מתערבים מים בתוך מי הפירות, נוטה הבצק להחמיץ במהירות. מתוך חשש זה רבים הפוסקים אשר אוסרים אכילת מצה עשירה בפסח וכל אחד ינהג כפי מנהג עדתו.

מצה שמורה

בתורה כתוב "ושמרתם את המצות". בליל הסדר מקפידים לאכול מצה שמורה, שעשויה מחיטים שנשמרו ממגע במים משעת הקצירה (או לכל הפחות משעת הולכתן לטחינה).

יש הנוהגים לאכול מצות שמורות במשך כל הפסח.

מצה שרויה

יש הנוהגים להרחיק את המצות ממים, שמא דבק בהן (או נותר בתוכן) קמח, שעלול להחמיץ בבואו במגע עם מים.

גם כאן המנהגים שונים ומגוונים. יש שמרחיקים את המצות מכל נוזל שהוא (כולל שמן, ביצים ויין) מתוך חשש שהתערבו בהם מים ואוכלים את המצות בנפרד משאר הסעודה ויש המרחיקים רק ממים ממש.

מצות מצווה

א. מצה

מצווה מהתורה לאכול מצה (שמורה) בליל הסדר. לאחר שתיית הכוס השנייה נוטלים ידיים בברכה ואחר כך מברכים על שלוש מצות את הברכות "המוציא לחם מן הארץ" ו"אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה". מחלקים לכל אחד מהמסובים חתיכה מהמצות, העליונה והאמצעית ומוסיפים מהמצות שעל השולחן עד להשלמת שיעור 'כביצה' מצה לכל אחד (כשישים סמ"ק).

את המצה אוכלים בהסבה ומשתדלים לסיים את אכילתה במהירות האפשרית.

אין לדבר בזמן האכילה.

ב. כורך

לאחר אכילת המרור, נוהגים לאכול "כריך", שמורכב מהמצה התחתונה, חרוסת ומרור. זכר להלל הזקן שנהג לכרוך מצה, מרור וקרבן פסח על פי הפסוק: "על מצות ומרורים יאכלוהו" (שמות יב, ח).

רצוי שהכריך יכיל 'כזית' מצה ו'כזית' מרור.

את ה'כורך' אוכלים בהסבה.

ג. אפיקומן (צפון)

לאחר הסעודה, לפני ברכת המזון, אוכלים את מחצית המצה שהפרשנו והסתרנו ב'יחץ'. מחלקים את האפיקומן למסובים ומוסיפים מצה עד להשלמת 'כזית' (יש הנוהגים לאכול 'כביצה' גם מהאפיקומן).

גם את האפיקומן אוכלים במהירות, ובהסבה.

האפיקומן הוא זכר לקרבן הפסח ש"נאכל על השובע" – כלומר, לאחר גמר סעודתם של עולי הרגל, היו אוכלים 'כזית' מבשר קרבן הפסח.

אין לאכול לאחר האפיקומן שום מאכל או קינוח, כיוון שכך נהגו עם קרבן הפסח, על מנת שטעמו יישאר בפה, דבר המראה את חיבתנו למצוה.

נוהגים שהקטנים "חוטפים" את האפיקומן המוצנע ולפני אכילתו מפייסים אותם בהבטחת מתנה תמורת החזרת האפיקומן. מנהג זה נועד על מנת לשמור על ערנותם של הילדים.

יש לסיים את אכילת האפיקומן לפני חצות הלילה (מדובר בזמן אמצע הלילה והשעה המדויקת מופיעה בלוחות השנה).

מרור

מצווה מהתורה לאכול מרור יחד עם קרבן הפסח. כיום, כשבית המקדש חרב ואין עבודת קרבנות, מצווה זו היא מדברי חז"ל.

המרור הוא חסה (יש הנוהגים להשתמש בשורש חריף המכונה בימינו "חזרת" או "חריין", לאחר גירודו להפגת חריפותו). מכיוון שקשה לאכול שיעור של חריין, מוסיפים לו חסה.

לפני האכילה מברכים "...אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מרור".

את המרור אוכלים לאחר אכילת מצת המצווה ויש לאכול ממנו 'כזית'.

את המרור טובלים בחרוסת ומנערים.

זהירות תולעים!!! – החסה היא אחד מן הירקות הנגועים ביותר בחרקים וקשה מאוד לנקות אותה לאכילה. לכן מומלץ לקנות חסה "ללא תולעים", להפריד את העלים, לשרות אותם כ – 3 דקות במי סבון (סטרילי או סבון כלים), ולשטוף כל עלה תוך שפשוף קל מתחת למים זורמים. אפשרות שנייה היא לקנות חסה רגילה כשבוע לפני הסדר, לעטוף אותה בעיתון ולאפשר לקלח המרכזי לגדול. את העלים להשליך לפח ולהשתמש בקלח המרכזי כמרור.

נטילת ידים

בליל הסדר נוטלים פעמיים ידיים – בפעם הראשונה לפני אכילת הכרפס ובפעם השנייה לפני ברכת המוציא על המצה.

על הנטילה הראשונה (לפני הכרפס) לא מברכים. הסיבה שנוטלים ידיים לפני אכילת הכרפס היא, שעל פי ההלכה, לפני שאוכלים (ביד) מאכל שטובלים במים צריך ליטול ידיים – ואת הכרפס אנחנו טובלים במי מלח.

על הנטילה שלפני הסעודה מברכים "ברוך... אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים".

שתי הנטילות נעשות מתוך כלי בעל שפה חלקה. מרימים את הכלי המלא במים ביד ימין, מעבירים לשמאל ויוצקים פעמיים על כף יד ימין (שכל כף היד, עד לנקודת חיבורה עם הזרוע, תכוסה במים), מחזירים ליד ימין ויוצקים פעמיים על השמאלית (יש הנוהגים לצקת מים רק פעם אחת על כל יד). לא מדברים בין הנטילה לברכה ולאכילה.

סימני הסדר

מלים המציינות כל אחת שלב בליל הסדר. הסימנים מופיעים בראשית ההגדה ואלו הם:

קדש – עריכת קידוש על היין ושתיית כוס ראשונה;
ורחץ – נטילת ידיים ללא ברכה לפני אכילת כרפס;
כרפס – ברכת בורא פרי האדמה ואכילת הכרפס;
יחץ – חציית המצה האמצעית והטמנת החלק הגדול לאפיקומן;
מגיד – קריאת ההגדה;
רחצה – נטילת ידיים בברכה לפני אכילת מצה;
מוציא – ברכת המוציא לחם מן הארץ;
מצה – ברכת 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה' ואכילת מצת מצווה;
מרור – ברכת 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מרור' ואכילת כזית מרור;
כורך – אכילת כריך של מצה, מרור וחרוסת;
שולחן עורך – סעודת החג;
צפון – אכילת האפיקומן;
ברך – ברכת המזון;
הלל – קריאת ההלל;
נרצה – סיום הסדר בתפילה לגאולה השלמה.

לפירוט הסימנים:

15 צעדים לחירות

שביעי של פסח

היום השביעי של פסח הוא יום טוב ונוהגים בו את כל מנהגי החגים.

על פי המסורת, ביום זה חצו בני ישראל את ים סוף. בקריאת התורה אומרים את פרשת "בשלח" ובה שירת הים.

שיעורי אכילה ושתייה

כזית

מידת נפח במוצקים. שתי השיטות המקובלות לעניין זה הן 27 סמ"ק, או 48 סמ"ק. בכדי לאכול "שיעור כזית" יש לאכלו בטווח שבין 2 דקות לפי השיטה המחמירה ביותר, ל - 9 דקות לפי השיטה המקלה.

כביצה

מידת נפח במוצקים ששיעוריה המקובלים ביותר הם: 58 סמ"ק או 100 סמ"ק.

רביעית (הלוג)

מידת נפח במשקאות ששיעוריה המקובלים ביותר הם 86 סמ"ק או 150 סמ"ק.

בכדי לשתות "שיעור רביעית", יש לשתותו ב"לגימה" אחת או שתיים רצופות (אין הכוונה בלגימה לבליעה אחת אלא לרצף של בליעות).

קטניות

בכינוי "קטנית" נקרא כל צמח שזרעו נאכל ושאינו אחד מחמשת מיני הדגן כגון: תירס, אורז, אפונה, פול ושעועית...

בני אשכנז נוהגים, שלא לאכול קטניות בפסח (להוציא מקרים מיוחדים כגון תינוקות שזקוקים למאכלים אלה וכיו"ב). גם בעדות המזרח יש הנוהגים, שלא לאכול קטניות כלל, או שלא לאכול קטנית זו או אחרת.

המנהגים בנושא זה שונים ומגוונים וסוג הזרעונים הנכללים בגדר הקטניות משתנה מעדה לעדה וממשפחה למשפחה.

"מנהג בישראל דין הוא" וראוי שלא לשנות את המנהגים, אלא שכל אחד ימשיך וינהג כמנהגי עדתו ואבותיו.

קערת הסדר

קערה שמכינים מראש ובה: חזרת (חסה); מרור – לזכר העבדות המרה; זרוע, כנף עוף (או חתיכה מרגל בהמה) צלויה על האש – לזכר קרבן הפסח; ביצה (קשה) – לזכר קרבן 'חגיגה'; כרפס, וכן 3 מצות מכוסות.

תענית בכורות

תענית שנוהגים לקיים הבכורות הזכרים, ביום י"ד בניסן, זכר לנס, שניצולו ממכת הבכורות במצרים (למרות שגם בני ישראל עבדו עבודה זרה עד אז).

כיום נוהגים רבים להקל בתענית זאת ומשתתפים בסעודת מצווה כגון סעודת ברית מילה, סעודה לרגל סיום מסכת בגמרא וכדומה.

 

אנו מפרסמים מאמרים חדשים מדי שבוע.
לחץ כאן לעבור לעמוד הראשי של aish.co.il
לחץ כאן לעבור לעמוד הראשי של פסח.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן