לאורך הקריירה שלי בליגת הפוטבול המקצוענית בארה"ב, הייתי מקבל מדי כל שנה, עם תחילת מחנה האימונים, ספר מהלכי משחק בעובי של דפי זהב. היו מצפים ממני ללמוד אותו ולהכיר כל מהלך ומהלך, ישר והפוך. כל מהלך היה מתועד סטטיסטית, ומעל לכל - הצלחת הקבוצה היתה תלויה באיכות הביצוע של המהלכים האלה.

לכל שחקן יש לפעמים נפילות ברמת הביצועים, אבל כל עוד הוא ממלא את חלקו במערכה, הכל בסדר. הכי גרוע, זה לפספס במשחק בגלל שלא למדת והכנת את עצמך כמו שצריך. חוץ מהפדיחות שאתה עושה מול מצלמות הטלוויזיה – שלא תדעו מבושות! – למחרת כל השחקנים והמאמנים שלך יצפו יחד בוידיאו של המשחק בהילוך איטי. פורסט גרג, השחקן והמאמן האגדי שאימן אותי, אמר פעם לקבוצה: "אם אני פותח את ספר המהלכים שלכם ולא רואה שהוא מרוח כולו בכתמי קטשופ, חרדל וקפה, זה סימן שלא למדתם אותו מספיק".

ביהדות, יש לנו כמה ספרי מהלכים כאלה שעוזרים לנו להשיג את המטרות הרוחניות שלנו. אחד האהובים עלי ביותר הוא ההגדה – ספר המהלכים של ליל הסדר. יש לנו הרבה מה להשיג בלילה המיוחד הזה, ואנחנו צריכים להפיק ממנו כמה שיותר.

כמו כל ספר מהלכים, גם ההגדה מלאה בפרטים: לשתות את היין, ליטול ידיים, לטבול ירק במי מלח, לשבור את המצה המרכזית, לשאול את הקושיות וכו'. כל אחת מהאסטרטגיות האלה תוכננה כדי להשיג את המטרה – העמקת הזהות יהודית ותחושת החירות.

שלושה יסודות

בהגדה, רבן שמעון בן גמליאל קבע ששלושת האספקטים היסודיים של ליל הסדר הם פסח (קרבן החג), מצה ומרור.

מבחינתי, יש למצה משמעות עמוקה במיוחד. כשחקן בתפקיד מגן, הייתי צריך כל הזמן לחזק ולהגדיל את מסת הגוף שלי, כדי שאוכל לנהל את הקרבות על מגרש הפוטבול. במשך כל השנים האלה, אכלתי מתוך גישה חייתית זללנית – צרכתי כמויות ענק של מזון, כמו תריסר חלבוני ביצה בבת אחת, כדי להשלים את 10,000 הקלוריות ששרפתי בכל יום.

היום, כשאני יושב ליד שולחן הסדר, פעולת האכילה שלי שונה לגמרי. זוהי אכילה מעודנת ומרוממת. אני אומר את הברכות, ומתרכז במשמעות העמוקה של המצה, הן כלחם עוני והן כסמל לחירות.

אחרי הפציעה בירך, חשבתי שהקריירה שלי באה אל קיצה

המרור, מלמד אותנו שיעור חשוב נוסף. פעמים רבות, השגת המטרות החשובות לנו בחיים, כרוכה בצער מריר. בשנת 1988, הפסדתי עונה שלמה בגלל פציעה בירך. חשבתי שהקריירה שלי נגמרה. הייתי מדוכא. אחרי שפגשתי מספר מומחים לאורתופדיה, מצאתי סוף סוף אחד שאבחן נכון את בעייתי. הוא ניתח אותי, ערך תוכנית שיקומית – ושלושה חודשים אחר כך לא סבלתי יותר מכאבים בירך. זה היה נס.

בשלב זה התרכזתי כל כולי בבנייה עצמית, ונכנסתי לכושר הכי טוב בחיים שלי. הרמתי משקלות ודחפתי את הטנדר של חבר שלי הלוך ושוב לאורך הרחוב. חזרתי לקבוצה, עברתי את מחנה האימונים והמשכתי להתחזק יותר ויותר. המצב התהפך לגמרי. הייתי בהרכב הפותח של כל משחק באותה שנה, וזאת הייתה העונה הכי מוצלחת שלי. לכן, כשאני רואה את המרור על שולחן הסדר – ונזכר בשעבוד המר של בני ישראל במצרים – אני יודע שלמרות שלפעמים נראה כאילו המצב נורא, מהפך מחכה לנו מעבר לפינה עטוף בהבנה שהכל לטובה. בסופו של דבר הצער משתלם.

הסמל האחרון שההגדה מדגישה הוא הפסח – השה הצעיר המוקרב לקרבן. המצרים סגדו לשה כאליל. וכך, בני ישראל לקחו את עצם הסמל של השעבוד שלהם, קשרו אותו למיטותיהם, שחטו אותו, אכלו אותו ומרחו את דמו על משקופי בתיהם. להבהיר ולגלות שא-לוהים הוא זה שמנהל את העולם.

בעולם הספורט המקצועי, ראיתי מבפנים כיצד סוגדים לספורטאים

בעולם הספורט המקצועי, ראיתי מקרוב כיצד סוגדים לספורטאים. אמנם טוב שהילדים יעריצו מישהו וימצאו לעצמם מודל לחיקוי, אבל ספורטאי מפורסם הוא לא בהכרח בן אדם מהסוג שהיינו רוצים שהם יהיו. הרבה פעמים החבר'ה האלה נראים בצורה אחת מול עדשות התקשורת ועיני מעריציהם, אולם מאחורי הקלעים מתברר שהם סובלים מבעיות אישיות שונות כמו סמים, כעס או בעיות אכילה. אני חושב שדמויות המופת שלנו צריכות להיות מנהיגי קהילות, מורים, רבנים והורים.

ואפילו יותר מזה - שאפו להיות הגיבורים של עצמכם. לכל אחד מאיתנו יש את התפקיד שלו במשחק. יתכן שמי שנמצא בחזית יזכה לַכותרות, אבל המגן נחוץ לא פחות כדי לנצח. בשנת 1992, כששיחקתי באלופת העולם ה'דאלאס קאובויס', כל אחד מהשחקנים קיבל את אותה טבעת סופר-בול – ה'מדליה' שמחולקת לשחקני הקבוצה המנצחת. היו גאים בקבוצה שלכם. מצאו מה התרומה האישית שלכם. לכל אחד מאיתנו מחכה טבעת "סופר-בול" שרק נזכה בה. מה הטבעת שלכם?

להסיר את החסמים

כשהיינו מתחילים לרוץ בתחילת המשחק, לא היינו חושבים על להגיע לשער, אלא מתמקדים בהתקדמות וב"סילוק החסימות".

המילה מצרים, באה מהמילה מיצר – תחום צר ומגביל. פסח הוא ההזדמנות הטובה ביותר בשנה לפרוץ את הכבלים האישיים שלנו, המיוצגים בשעבוד למצרים העתיקה. בליל הסדר, אנחנו יכולים להתקדם משמעותית לכיוון השחרור המוחלט שלנו, יותר מאשר בכל זמן אחר בשנה. אנחנו פשוט צריכים להמשיך ולהתנער מהדברים שחוסמים אותנו לאורך המגרש. וכך, סנטימטר אחר סנטימטר, מטר אחרי מטר ומצווה אחרי מצווה – להתרחק מ'מצרים' שכובלת אותנו.

סוד ההצלחה נמצא ממש כאן בהגדה, אבל הוא הרבה יותר מסימן בספר מהלכי המשחק. שחקנים מעולים – ואנשים מעולים – אינם מסתפקים בקריאת ספר המהלכים, אלא לומדים אותו ומבינים את העומק שמאחוריו.

מאחל לכולכם פסח שמח, כשר ומלא משמעות.

*מעובד מתוך מאמר שפורסם ב-American Jewish Spirit Magazine