לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




'מה את עשית בכלל?!'

'מה את עשית בכלל?!'

סיפור לילדים וכמה מילים להורים - לכולם היה תפקיד ברור בניקיונות לפסח, חוץ מלשרהל'ה, שכבר לא הייתה תינוקת, אבל עדיין לא הייתה מספיק גדולה.

מאת

"שרהל'ה, תחפשי כאן בבקשה ברגים בגודל הזה ותניחי אותם על הסולם. אני בינתיים אבריג את המדפים החדשים."

שרה מיינה בסבלנות את ערמת הברגים, עד שמצאה 20 ברגים מתאימים בדיוק. היא הגישה כל אחד מהם לאבא ומידי פעם גם הרימה את המברג שנפל, או הלכה להביא כלי עבודה נוסף שחסר לו.

"מוטי, איפה החומר הצהוב, אני צריכה אותו דחוף!" קראה דיני מחדר הילדים.

"שרהל'ה," ביקש מוטי, "את מוכנה להעביר את המיכל הזה לדיני?"

ושרה? היא מאוד שמחה לעזור. היא מיהרה למסור את חומר הניקוי לאחותה וחזרה לאסוף את הברגים שפיזרה על הרצפה. אחר כך היא החליפה את המים בקערות של מוטי ואהרון, הביאה מטליות יבשות מהארון ושטפה את אלה שהתמלאו באבק.

לכל אחד מהגדולים היה תפקיד של ממש – מוטי ואהרון ניקו את מדפי הספרים, דיני ניקתה את מסילות החלונות ואת החלונות עצמם, אבא תלה מדפים חדשים ועבר אחר כך לניקוי תנור האפייה, אימא ניקתה וסדרה ארונות במטבח, ורחלי שמרה על אלי התינוק בגינה הציבורית.

רק לשרה לא היה תפקיד. היא השתדלה מאוד לעזור לכל מי שביקש.

רק לשרה לא היה תפקיד. היא השתדלה מאוד לעזור לכל מי שביקש (אפילו שמידי פעם העירו לה שתפסיק להסתובב בין הרגליים).

הערב התקרב. שרה אספה מהרצפה את הניירות בהם ניקתה דיני את החלונות, כששמעה את אמא קוראת לה לבוא אל המטבח.

"שרה, נגמר לנו הלחם ובעצם גם גבינה וחלב חסרים ו...אוי יש רק שתי ביצים. בבקשה רוצי למכולת לפני שהכול ייסגר – הנה לך רשימה, עם ציורים ומספרים, כדי שלא תשכחי מה לקנות."

שרה רצה למכולת וחזרה עם סל גדול וכבד. היא ערכה את השולחן ובינתיים אימא חתכה ירקות לסלט וטגנה חביתות. בדיוק כשהכול היה מוכן, דלת הבית נפתחה ואבא נכנס פנימה עם הבנים.

"הספקנו היום מצוין!" אמר מוטי, כשכולם ישבו לאכול, "אהרון ואני ניקינו שבעה מדפים של ספרים!"

"גם לי הלך די טוב", הוסיפה דיני, "בחדר הילדים מצאתי חתיכת ביסלי במסילה של החלון. אמא, את חייבת להיכנס לחדרים ולראות איך החלונות מבריקים."

"אתם יודעים מה עשה אלי בגינה?" שאלה רחלי, "הוא התגלש לבד מהמגלשה הכי גבוהה. כשתפסתי אותו למטה הוא היה כל כך מבולבל, שלא ידע מה עדיף לעשות – לצחוק או לבכות..."

"ומה את עשית?" שאל אבא.

"התגלגלתי מצחוק ואז הוא החליט שעדיף להצטרף אלי וצחק בעצמו."

אמא האכילה את התינוק והקשיבה בשמחה לכולם. היא העבירה מבטים מרוצים על הילדים העייפים שלה, עד שראתה ששרה יושבת בשקט והכוס שלה עדיין ריקה. "שרהל'ה, למה את לא מכינה לעצמך שתייה?"

"חסרה לי כפית", ענתה לה שרה בשקט, "אבל אין לי כוח לקום ולקחת..."

"לך אין כוח?!" התפלאה רחלי, "מה את עשית בכלל היום? כל הזמן שיחקת?!"

שרה שתקה, דמעות עלו לה בעיניים, אבל היא לא ידעה מה לענות.

שרה שתקה, דמעות עלו לה בעיניים, אבל היא לא ידעה מה לענות – באמת, מה היא עשתה כל היום...?

אמא פנתה אל אהרון: "אהרון, כמה מדפים אתה ומוטי ניקיתם?"

"שבעה."

"וכמה פעמים שרה הביאה לכם את חומר הניקוי?"

"לא יודע" ענה אהרון "הרבה פעמים..."

"מוטי, אולי אתה ספרת כמה פעמים שרה החליפה לכם את המים בקערה, כמה סמרטוטים יבשים היא הביאה וכמה סמרטוטים מלוכלכים היא ניקתה...?"

"לא סָפַרתי, אבל היא באמת עשתה את זה הרבה פעמים. אם אנחנו היינו צריכים לרוץ כל הזמן ולחפש כל דבר, אולי היינו מנקים חמישה מדפים."

אבא התערב בשיחה "אם אני הייתי צריך לשבת עשרים דקות ולחפש ברגים ואחר כך בכל פעם שהיה חסר לי איזשהו כלי הייתי צריך לרדת מהסולם, לחפש את הכלי בארון ולטפס שוב – לפחות שעה שלמה של עבודה הייתה מתבזבזת, ואז... לא נראה לי שהייתי מספיק לגמור היום עם התנור."

"כן," אמרה דיני, "גם אני לא הייתי מצליחה לנקות את כל החלונות בחדרים, אם שרה לא הייתה עוזרת לי כל כך הרבה. והיא גם עזרה לי בסוף לנקות מסביב, כדי שיוכלו לישון בחדרים האלה."

אמא חייכה – "לפי מה שאתם מספרים, שרהל'ה ניקתה 2 מדפי ספרים, תלתה מדפים חדשים וניקתה את התנור, הבריקה חלונות והכינה לנו ארוחת ערב... כן, אם היא לא הייתה רצה למכולת לא היה לי ממה להכין את הארוחה הטעימה הזאת.

אהממ... נראה לי שיש לנו כאן עובדת מצטיינת – מי רוצה להביא לפועלת העייפה שלנו כפית?"

כולם קפצו וניסו להגיע ראשונים אל מגרת הכלים, מוטי ניצח – כי הוא היה הכי קרוב.

*****
***
*

דבר להורים

הכרת הטוב הוא אחד מהכלים החשובים ביותר לחיים מאושרים. בליל הסדר אנחנו קוראים את ההגדה, המונה ומפרטת כל נקודה ונקודה עליה יש להודות לקב"ה. במשך הלילה רמת הכרת הטוב שבנו הולכת וגואה, עד שבסופו של דבר היא 'גולשת' החוצה בשירת ההלל. בסוף הערב אנחנו מגיעים למצב של אמונה מלאה בנוכחותו הצמודה של האלוקים ובביטחון הנפלא, שחש כל מי שיש לו את "האבא הכי גדול והכי חזק בעולם"!

חיים בצוותא, במסגרת המשפחתית, דורשים ומאפשרים לכל אחד מאתנו לקבל ולהעניק. כוחו של ההרגל מונע מאיתנו לחוש את ההנאה שבאחדות המשפחתית הזאת. החיים עשויים להיות הרבה יותר נעימים אם נצליח לחוש את הקרבה ואת הביטחון שמערכת הגומלין המשפחתית מעניקה לנו בנדיבות. אם נשכיל להעביר מסר זה גם לילדינו, נדע שהצלחנו לספק להם כלי רב עוצמה לחיים מאושרים בהווה ובעתיד.

פעילויות

תקופת ההכנות לפסח יכולה לשמש קרש קפיצה נפלא לתרגול בהכרת הטוב. הניחו כלי כתיבה ונייר ליד כל אחד מן הילדים וקחו גם לעצמכם. במשך שעה, יציין כל אחד מה שהוא מקבל בזמן זה מן האחרים:

  • יהושע לקח את התינוק כדי שלא יפריע לי.

  • אפרת הושיטה לי ממתק לאכול.

  • אבא וגילי הכינו לנו אוכל.

  • יהושע ואפרת עזרו לי להרים חפץ כבד.

  • אימא מילאה בשבילי מיכל בחומר ניקוי.

  • גילי הפכה את קלטת המוסיקה.

חשוב לציין כל דבר קטן, וגם גדול.

מאוחר יותר, רצוי בזמן ארוחת ערב משותפת, כל אחד ישתמש ברשימה כדי להודות לאחרים:

"תודה רבה לך גילי שהכנת עם אבא אוכל, ובזכותך אני לא גווע עכשיו ברעב. ותודה גם שהפכת את הקלטת, אחרת הייתי צריך ללכת עד לטייפ בעצמי..."

(אפשר לתגמל כל ילד על נקודות מעניינות שהעלה ובכך לעודד את האחרים להיות יותר ערניים).

חזרו על התרגיל מספר ימים, אפשר לגוון בזמני הרישום. בסופו של דבר, כולם ילמדו להכיר ולהוקיר את הטוב שבַּיחד.

20/3/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) שרה, 7/4/2011 10:54

זה משהו!!

סחטיין!! רעיונות מדהימים!!,ישר כח ! שרה.

(3) נועה, 29/3/2009 04:19

סיפור מהממם

(2) ליטל, 28/5/2007 07:01

איזה יופי של רעיון! גם הסיפור יפה!

ישר כח! ממליצה לכולם.

(1) אנונימי, 15/3/2007 14:03

איזה סיפור חמודד;)

אהבתי;-)

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub