לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לספור את העומר – ולטפס אל פסגת ההר

לספור את העומר – ולטפס אל פסגת ההר

כשמחכים ליום גדול פותחים בספירה לאחור, אבל בספירת העומר אנחנו סופרים קדימה עד לחמישים. למה?

מאת

עם ישראל יצא ממצרים בפסח וחמישים יום לאחר מכן (בחג השבועות) קיבל את התורה בהר סיני. היום, לקראת החוויה המחודשת של קבלת התורה בחג השבועות, אנחנו מקיימים מצווה מיוחדת שנקראת "ספירת העומר". החל בלילו השני של חג הפסח, מתחילים למנות את הימים בקול. (ה'עומר' היה קרבן מיוחד, שהובא לבית המקדש בעונה זו).

ספירה לקראת אירוע מרגש היא די מובנת.  יצא לכולנו לומר פעם: "בעוד שבוע וחצי טסים לחו"ל" או... "60 יום עד לשחרור!" כלומר, הדרך הרגילה היא לפתוח בספירה לאחור לקראת היום הגדול ולעומת זאת, במקרה של ספירת העומר, אנחנו סופרים קדימה – מאחד לחמישים. מהו ההבדל?

השפעה לטווח ארוך

על מנת להבין מהי הסיבה לשינוי, עלינו להשיב תחילה על שאלה בסיסית יותר: מדוע חיכה האלוקים 50 יום, מהרגע שבני ישראל יצאו ממצרים ועד שנתן להם את התורה? למה הוא לא נתן להם אותה במצרים, או מייד לאחר השחרור?

התשובה היא, שלבני ישראל עדיין לא היו הכלים הרוחניים המתאימים לקבלת התורה. במשך למעלה ממאתיים שנה הם חיו בתוך החברה המצרית, שהייתה מוכרת בעולם כמרכז של טומאה והתנהגות לא מוסרית. ההשפעה הסביבתית חודרת ומפעפעת אל תוך ישותו של האדם, גם כאשר הוא אינו נוטל חלק פעיל במעשיהם של הסובבים. כך קרה גם לבני ישראל במצרים – ספר היסוד של הקבלה, ה"זוהר" מגלה לנו, שבני ישראל "שקעו" לתוך 49 שערים (דרגות) של טומאה רוחנית, מתוך 50 דרגות אפשריות! האל לא יכול היה להעניק לנו את התורה מנקודה רוחנית נמוכה כזאת. על העם היה לצמוח תחילה ולהגיע למצב, שבו הוא מסוגל לקלוט לתוכו את קדושת התורה – אחרת ההזדמנות הייתה מתפוגגת.

קל יותר היה להוציא את עם ישראל ממצרים, מאשר להוציא את 'מצרים' מתוך עם ישראל!

ההשפעה האדירה של יציאת מצרים, עשר המכות וקריעת ים סוף, הובילה את עם ישראל לחירות גופנית. אך בכל זאת, ניסי מצרים לא היוו יותר מנקודת זינוק טובה לגבהים הרוחניים שעדיין המתינו להם. חוויה חד פעמית, אדירה ככל שתהיה, אינה מסוגלת לשנות את האדם באופן קבוע. שינוי כזה יכול להגיע רק על ידי עשייה והתקדמות חיובית לאורך זמן.

זה מזכיר לי סצנה מסרט בו אדי מרפי הפך מקבצן לעשיר בתוך כמה שעות. הוא נכנס אל דירתו המפוארת ומייד מתחיל... לגנוב חפצים! אמנם מבחינה פיזית-גשמית הוא הגיע לעושר, אבל מבחינה רוחנית-מנטאלית הוא נשאר מאחור... קל יותר היה להוציא את עם ישראל ממצרים, מאשר להוציא את 'מצרים' מתוך עם ישראל!

כעת נוכל להבין, מדוע 50 ימי העומר נספרים כלפי מעלה. אנחנו פותחים בתהליך מתוך השער ה-49 של הטומאה הרוחנית, כשבכל יום אנחנו מצליחים 'לקלף' מעלינו עוד 'שכבה של לכלוך', על מנת לחשוף את הנשמה האמיתית והטהורה שבכל אחד מאיתנו. כך, כל צעד של 'התקלפות', חושף באופן אוטומטי מימד נוסף של פנימיות וצמיחה.

זמן לצמיחה

אחד מהמפרשים הקלאסיים של התלמוד אומר, שבימי ספירת העומר טמון כוח מיוחד, שמאפשר גם לנו לרכוש את אותן דרגות רוחניות, בהן זכו בני ישראל במדבר.

הצורך בצמיחה עצמית בא לידי ביטוי, בתיאורו של אברהם אבינו בתורה: "ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כ"ד, א). בא בימים = בא עם הימים. מלים אלה מלמדות אותנו, שאברהם מיצה כל אחד מימי חייו בצורה הטובה ביותר. הוא לא בזבז אף יום "סתם ככה" – ובסוף חייו, הגיע לזקנה כשהוא אוחז בכל ימיו. לא היה יום, שלא התבצע בו איזשהו שינוי וחידוש הראוי לו.

אובדנה של יכולת הצמיחה, בכל גיל שהוא, הוא טראגי. בכל זמן שבו אנחנו לא צומחים ומשתנים, אנחנו לא חיים.

כשאנחנו מדברים על ילדים, המושגים 'גדילה והתפתחות' נתפשים בעינינו כחלק בלתי נפרד ממהותם. ברור לכולנו, שילד בן 10 אינו אמור להתנהג כבן 5. אבל משום מה, באיזשהו שלב של הבגרות, אנחנו מאבדים את ה'קצב' של הצמיחה המתמדת ובכל זאת, האם אדם בן 30 אמור להתנהג כמו בן 25? לא! דווקא כבוגרים היינו יכולים להשתמש בחמש שנים אלה, בכל דרך עוצמתית שהיא – ולצמוח!

אם צעיר הוא זה שגדל ומתפתח, הרי שהדרך להישאר צעירים לנצח, היא להמשיך ולגדול... אובדנה של יכולת הצמיחה, בכל גיל שהוא, הוא טראגי. בכל זמן שבו אנו לא צומחים ומשתנים, אנו בעצם לא חיים – אנחנו פשוט קיימים.

צעד אחר צעד

אחד הגורמים המעכבים ביותר את הצמיחה, הוא החרדה מגודל המשימה העומדת בפנינו. היהדות לא פועלת בשיטה של "הכול או לא כלום". אם אין לי סיכוי להרויח אלף מטבעות זהב, האם אני צריך לוותר על הרצון להרוויח לפחות מטבע אחת?! אחת הסיבות לכך שאנשים נכשלים היא, שהם קבעו לעצמם מטרה גבוהה מידי שאינה ניתנת (עדיין) להשגה וכך, באופן בלתי נמנע הם נכשלים ומתייאשים.

בחלומו המפורסם של יעקב אבינו, מראה לו הקב"ה חזיון ובו סולם, שראשו מגיע עד לשמים. צמיחה רוחנית היא כמו טיפוס על סולם – ועליה להיעשות צעד אחר צעד. אם נציב בפנינו מטרות קטנות וברות השגה, נוכל להתעודד מההתקדמות הכוללת לאחר כל תקופה. על מנת להכין תוכנית יציבה, עלינו לבחור תחילה במטרות הניתנות להשגה. טעמה של ההצלחה יחזק את הביטחון העצמי ואת הנחישות שלנו ונוכל להשתמש באנרגיה זו, על מנת לשאוף למטרות נעלות יותר. זכרו, גם המסע הגדול ביותר מתחיל בצעד אחד קטן. ומה שבא לאט – נשאר.

מספרים על רבי ישראל מסלאנט (המאה ה-19, אירופה), שלקח על עצמו להוביל עיר שלמה לשמירת מצוות.

מספרים על רבי ישראל מסלאנט (המאה ה-19, אירופה), שלקח על עצמו להוביל עיר שלמה לשמירת מצוות. הוא יסד במקום שיעור שבועי, ופתח במלים: "אם אתם מוכרחים לעבוד בשבת, נסו לחלל את השבת כמה שפחות פעמים." ובשפה שלנו – ללכת במקום לנסוע, או להפעיל את הטלוויזיה בשעון שבת. בדרך זו ,צעד אחר צעד, הרבי מסלאנט הוביל את הקהילה שסביבו, לשמירת שבת מלאה.

אל תתביישו ליהנות מהסיפוק שבא עם מימוש מטרותיכם. נצלו את רגשות ההנאה האלה כאנרגיית-דחף לשיפור עתידי נוסף. מצד שני – אל תכעסו על עצמכם אם לא תמיד אתם מצליחים. אין בעולם אדם מושלם. אנשי הקבלה אומרים, שצמיחה רוחנית מתקדמת "שני צעדים קדימה וצעד אחד לאחור". באופן בלתי נמנע יהיו לכם עיכובים ונפילות, אך מה שחשוב, הוא להמשיך להתקדם הלאה, בכיוון הנכון.

שלמה המלך אומר במשלי (כ"ד, ט"ז), "שבע ייפול צדיק וקם". ההגדרה של "צדיק" אינה 'מי שאינו טועה לעולם', אלא דווקא זה, שאף על פי שהוא שוגה ונופל, אינו נכנע. הוא קם, מנסה שוב, ואינו מתייאש!

ניהול חשבונות רוחני

עיקרון חשוב הוא לזכור, שאנחנו לא בתחרות עם אף אחד, חוץ מעִם עצמנו. החברה המודרנית, הרגילה אותנו להתחרות באחרים – בעסקים, על מגרש הספורט או במספר הנסיעות לחו"ל. מובן שתחרות בריאה, היא טובה. אבל החיים אינם מרוץ, שמטרתו להביס את הזולת, אלא מסלול לכיבוש עצמי. כשאנחנו מתקדמים על סולם, הרבה יותר חשוב לאיזה כיוון אנחנו פונים, מאשר באיזה שלב אנחנו נמצאים.

אל תספרו את העומר 'סתם ככה' – טפסו בו אל פסגת ההר.

מעניין לגלות, שהתאריך שבו אמור לחול חג השבועות אינו מפורט בתורה – הוא פשוט מתקיים לאחר חמישים יום – נוכל ללמוד מכך, שהעניין הוא להגיע לשם בקצב שלנו, תוך טיפוס עקבי על כל השלבים. כלל חשוב לשמירה על צמיחה והתקדמות, הוא לשמור תמיד על אי נוחות קלה. הרי לא היית רוצה לטפס על סולם ולהירדם לנצח בין שלביו!

בדרך למעלה, כתיבת החלטותיך יכולה לעזור גם כן. הכתיבה עוזרת לאדם לשמור על ריכוז ולהבהיר את מחשבותיו. איש עסקים יכתוב בוודאי מהן מטרותיו ויבדוק מידי פעם עד כמה הוא מתקדם בדרך להשגתן. בתודעה היהודית נקרא התהליך הזה "חשבון נפש" – ניהול חשבונות רוחני.

כדאי להכין פנקס, שבו מצוינות מטרותיכם היומיות ולערוך תרשים, שיעקוב אחר רמת הצמיחה שלכם. מקמו את הפנקס במקום בולט כמו על לוח השנה או המקרר ואז סקרו את המטרות שלכם בקריאה בקול. בתיאור מצוות העומר, אומרת התורה: "וספרתם לכם" (ויקרא כ"ג, ט"ו) – על כל אחד מוטל לעשות זאת בעצמו ובקול רם – ניהול אסטרטגי נבון!

וכמו תמיד – המפתח הוא עקביות. בחרו בזמן מתאים והשקיעו בפעילות זו לפחות 15 דקות ביום. אל תדחו את הלימוד ל"אחר-כך", כשהאחר-כך יגיע, כבר עלול להיות מאוחר ואתם תהיו יותר מידי עייפים. אמרו לעצמכם, שאתם עומדים להקדיש 15 דקות קבועות וששום דבר לא יעצור אתכם. סגרו את הדלת, נתקו את הטלפון וצאו מהאינטרנט. אם אתם זקוקים לתזכורת יומית, נסו להיעזר בבן משפחה או בחבר.

באופן אידיאלי, עד לסופו של תהליך ספירת העומר, נעבור מסע של צמיחה אישית, שבסופו נגיע למצב, בו נהיה מוכנים ומסוגלים לקבל את התורה. החג שלקראתו אנחנו מתקדמים נקרא "שבועות". השם עצמו אומר לנו, שמבלי ההכנה של השבועות שקדמו לו, אין "שבועות".

אז אל תספרו את העומר 'סתם ככה' – טפסו בו אל פסגת ההר.

חזרו לאתר הבית של "ספירת העומר"

 

20/4/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 10 תגובות ב-10 דיונים

(10) ב.ג., 14/5/2014 09:04

אבל איך?

אני קוראת את הכתבה ובאמת מייחלת לגדול, לצמוח ולעלות בסולם אבל איך? קביעת המטרות הינה דבר חשוב והבנתי זאת. אבל איזה סוג מטרות? קבלות שאקח על עצמי? מחכה לתשובה ותודה על הכתבה.

(9) תרצה, 11/5/2014 05:25

מאמר מצויין

תודה על הדברים היפים הללו. אכן, הספירה קדימה נעשית במקרים מסויימים כמו בל"ג בעומר אך לרוב אנו סופרים לאחור. אחת הדוגמאות לספירה קדימה/אחורה היא הגיל. אנחנו נוהגים לומר "הוא כבר בן שנה" ולעומת זאת, "עוד חודש אהיה בת 12, ונחגוג..." "עוד חודש ימלאו לאיש הזה מאה שנים"... וכן הלאה.

(8) רבקי, 18/4/2012 10:37

הרבה זמן לא נתקלתי במאמר ככ עשיר ומובנה מעולה

אני מרצה בחבר העמים ומודה לך על המאמר הנפלא והמלא בתוכן. נשמח לעוד מאמרים כאלו תודה תודה

(7) אלמונית, 1/5/2011 14:09

מקסים. תודה!

(6) אבי, 23/4/2009 14:18

כל הכבוד : )

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub