רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

ספירת העומר

איך אומרים ל"ג בעומר ביפנית

י״ג באייר ה׳תשע״ה י״ג באייר ה׳תשע״ה 02/05/2015 | מאת הרב דן טיומקין

המנכ"ל היפני היה המום. מראה המדורות הרבות הפתיע אותו. "ככה אתם הישראלים חוגגים"?

לג בעומר הוא יום מיוחד. יש בו מנהגים שונים. חלק הולכים למדורות, וחלק הולכים למירון, לציון רבי שמעון בר יוחאי. המשותף בין כולם, שאף אחד לא יודע למה הוא עושה את זה. אבל הנחישות והדבקות של כולם, מראה לנו עד כמה הסוד הגדול של ל"ג בעומר טבוע בעמקי נפשנו.

אחי עובד כסמנכ"ל חברת היי-טק גדולה. לפני כשנה, החברה עמדה לחתום חוזה חשוב עם חברה יפנית, ומנכ"ל החברה, יפני מעונב עם שם מצחיק, הגיע לארץ במטוסו הפרטי כדי לחתום על החוזה. הוא הגיע ערב לפני החתימה, והתכוון לעזוב מייד למחרת. אחי נשלח לקבל את פניו בשדה התעופה, וללוות אותו למלון הילטון בתל אביב, ומשם למסעדת גורמה מקומית. אחי פגש את האורח החשוב, הם נסעו ביחד למלון, ולפני שהם המשיכו למסעדה הוא עלה איתו לסוויטה של מלון הילטון, כדי להשאיר בחדר את תיקו ולהתרענן מעט אחרי הטיסה הארוכה. כשהם הגיעו למלון, זו היתה שעת ערב מוקדמת, האורח נכנס לסוויטה המפוארת, הציץ אל הנוף הנשקף ממרום מלון הילטון שעל שפת הים בתל אביב, ואז החוירו פניו. אחי לא הבין מדוע, אבל כשהוא הביט לעבר החלון, הוא הבין מייד מה קורה. זה היה ל"ג בעומר. כל גן העצמאות שמתחת למלון הילטון בתל אביב היה פרוס לפניהם. הוא היה מלא במדורות, השמים היו אדומים מלהבות עשן, כל העיר היתה מלאה במוקדי אש ועשן. היפני היה המום.

- מה קורה פה? לאיזה ארץ הגענו? זה מה שהישראלים עושים בלילות?

אחי ניסה להסביר: "זה לא כל ערב ככה, היום יום מיוחד, ל"ג בעומר היום".

- "מה כל כך מיוחד ביום הזה"?

- "כל החגים שלכם ככה"?

"למה חוגגים דוקא בצורה כזאת, של מדורות"?

אחי לא ידע מה לענות. אנחנו כבר רגילים למעמד המדורות, אבל בעינים זרות, באמת יש כאן פלא עצום, מדורות מדורות, שאף אחד לא ממש יודע למה עושים אותם. אין דברים כאלה. זה יום חופש רשמי במוסדות החינוך, המוני ילדים מתכוננים לזה במשך שבועות: סוחבים קרשים כבדים, נשרטים ונפצעים, וכמה עמלים – וכל זה בלי שאף אחד יודע את הסיבה לכך.

מה קורה פה?

ארוע השנה נשאר סודי

העיתונות הכללית לא מספיק מסקרת את הארוע האמיתי של ל"ג בעומר. יותר מחצי מיליון אנשים נוהרים בהמוניהם להר מירון במהלך היום. מושב מירון, מושב קטן ושקט בגליל העליון, שכל השנה בקושי זוכה להתיחסות תקשורתית כלשהי, זוכה לארח רבבות רבבות של אנשים מכל העם. בתקשורת לא מספיק מדווחים על זה. כל הופעה של זמר פנסיונר מחוץ לארץ שמגיע להופיע בפני עשרת אלפים איש, זוכה לסיקור תקשורתי נרחב בכל ערוצי התקשורת, וכאן כינוס עצום של מאות אלפי אנשים מצליח לעבור בשקט יחסי, וחוץ מחברות האוטובוסים שקורסות בכל שנה מחדש, נראה שהציבור הכללי לא מספיק מודע למעמד.

מה יש שם בהר מירון? כמה אנשי חיל האויר מכירים אותו בזכות מרכז הבקרה שבפסגתו, כמה אנשי החברה להגנת הטבע מדריכים טיולים בשמורת הטבע הקסומה שבו, אבל חוץ מזה זה הר שקט ושליו בכל ימות השנה. אבל בל"ג בעומר, יש הצפה של ממש, אלפי אוטובוסים מביאים מאות אלפי אנשים, חלקם מגיעים כמה ימים קודם, וישנים באהלים בשטח המושב. כל לול וכל משק מושכר במחיר מופרז, שווקים ססגוניים מתפתחים במקום, ובתי תמחוי ומרגוע מחלקים שתיה ואוכל חינם למבקרים. הכל סביב ציון של רבי שמעון בר יוחאי, התנא הקדוש, מחבר ספר הזוהר. המונים צובאים על הר מירון, וגם כאן לא ממש מובן למה, לא חסר קברים של חכמים ותנאים קדושים, לא חסר ימי הילולות לצדיקים, מה כל כך מיוחד דוקא ביום הזה, מה הסוד הגדול?

ושאלה אחרונה, הפעם לא מכיוון מנהג ישראל, אלא מכיוונה של ההלכה. ימי ספירת העומר הם ימים שנוהגים בהם דיני אבלות. לא מסתפרים, לא מתחתנים. ל"ג בעומר כלל לא מוזכר בחז"ל, במשניות, במדרשים או בתלמוד. פתאום מגיע ל"ג בעומר, ובלי שממש ברור למה, הוא הופך להיות היום בו נפסקים מנהגי האבלות למרות שגם הוא יום מימי הספירה. מה קורה פה?

התשובה אינה קשורה כלל לבר כוכבא. גם הקשר לפטירת רבי שמעון בר יוחאי אינו ישיר, ימי פטירה של צדיקים הם לא אירוע משמח. לדוגמא, יום פטירת משה רבנו, ז' באדר, מוגדר כיום שבו צדיקים נוהגים להתענות. מה הסוד הזה של ל"ג בעומר, ששום דבר לא ממש ברור בו?

התשובה לכל השאלות היא באמת סוד. תורת הסוד. ביום ל"ג בעומר באמת נפטר רבי שמעון בר יוחאי, אך לא הפטירה היא הענין פה. לפני פטירתו, רבי שמעון כינס כמה מתלמידיו, וגילה להם כמה סתרי תורה. חלק עצום מתורת הקבלה, ספר שנקרא "אדרא זוטא", ניתן ביום הזה על ידי רבי שמעון לפני פטירתו. הספר הוא ספר קבלי עמוק, שנתן מפתח אחר לגמרי להבנת עולמות רוחניים קבליים ולהבנה מעמיקה בתורה, תובנות שעד אז היו חתומות וסגורות, ספר שדרכו נשלמה קבלת תורת הסוד. משום כך השמחה והחדוה ביום הזה, על שנתגלו כל אותם סודות. לכן ל"ג בעומר הוא יום שמחה. כך מבאר האדמו"ר ממונקאטש' בספרו: "שער יששכר".

מה כוחם של קברי צדיקים? האם כדאי לנסוע למירון?

לרגל ל"ג בעומר, בואו נדבר על הר מירון.

ש"י עגנון זכה להגיע למירון לפני הרבה שנים. כך הוא כתב על המעמד המרגש: "מי שלא ראה את שמחת ל"ג בעומר על קברו של רבי שמעון בן יוחאי במירון לא ראה שמחה מימיו. שישראל עולים לשם, המוניות המוניות של חגיגה, בשירים ובכל כלי שיר הבאים מכל המקומות....ולומדים "אידרא קדישא", ושאר לימודים נאים, ומתפללים".

אכן, הדבר הכי גדול שאפשר לעשות במירון, מעבר לחוויה האנתרופולוגית המרתקת, ומעבר לצפות בהמונים שבאים מכל מגוון הספקטרום החברתי בעם ישראל, זה להתפלל שם. זו עת רצון. האחדות, האווירה, האנרגיות, כל זה גורם לתפילה להיאמר מכל הלב, ולהגיע למרומים. רק צריך להקפיד - לא מתפללים לרבי שמעון. מתפללים רק לא-לוהים. מבקשים מבורא עולם שזכות הצדיק תועיל לנו.

על מה מתפללים? לא חסר. כדאי לבקש ברכה בחינוך הילדים, ברכה בפרנסה, ברכה בזוגיות, ברכה בקבלת התורה. רבי צדוק הכהן (בספר "פרי צדיק") כותב ש'בכל שנה, כשבא יום זה (ל"ג בעומר), יכול כל אדם לזכות לפי כוחו להשיג בנפשו קביעת דברי תורה שירד ביום הזה בתורה שבעל פה. ולכן, קבעוהו למועד'. זה יום של לימוד כי יש בו גם כל כך הרבה אור ושמחה. הכי כדאי להתפלל לא רק על עצמנו, אלא גם על אחרים. להראות את האחדות גם בתפילה. להתפלל על זו שלא מוצאת חתן, ועל הזוג החמוד שלא מצליחים להביא ילדים. על זו שהילדים שלה עושים לה צרות, ועל זה שפיטרו אותו, על החברה ועל השכנה. וגם על השכינה. אין קץ לסיפורי הניסים שקרו בזכות התפילות של ל"ג בעומר.

ומי שלא יכול לנסוע למירון?

לא כולם זוכים להגיע למירון. מי שיכול, מגיע עם עמך בית ישראל למירון. מי שלא - מציין את הארוע בדרכו. הדרך המקובלת בעם ישראל, היא לא רק על ידי נר זכרון, אלא על ידי מדורה, מדורה גדולה שמסמלת את האור שירד לעולם ביום הזה.

המדורות אינן ענין של מה בכך. הביטו בהתלהבות האינסופית הזו של הילדים. הביטו בהמון שנמשך לאש. זו השתקפות של המדורה שבלב, של האש שבפנים, לכן אפשר להביט שעות באש ולא להשתעמם. היא מזכירה לנו את יסוד האש שבתוכנו. ולא רק מזכירה, אלא בלילה הזה, היא מסייעת ללבות אותה.

ה"בן איש חי", רבי יוסף חיים מבגדד, אומר לנו שבאמת - ל"ג בעומר בא לעזור לנו. בליל ל"ג בעומר מדליקים מיליון מדורות ומלא נרות לצדיקים, כדי שאם אין לך מאור פנים טבעי, האורות הללו יתנו לך אותו. גם אם אינך במירון אפשר לעשות סיור מדורות.

קשה לדבר, קשה לכתוב, קשה להגדיר את הסוד הזה. זה משהו שמרגישים. לא צריך כאן יותר מדי מילים, זה משהו פנימי. משהו שסוחף את כולנו. בפנימיות הזאת מתגלה נקודה חבויה של אחדות. גם בצפיפות שבמירון, וגם איש איש במדורתו. אצל כל העדות, כל המגזרים וכל הסוגים, בלי שאף אחד יודע ממש למה, פשוט מתקהלים סביב המדורה. זה ביטוי של הנקודה הפנימית שקיימת בכולנו.

לך תסביר את זה למנכ"ל יפני מעונב.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן