לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מעשה בשני גיבורים

מעשה בשני גיבורים

הצצה כואבת ומרוממת לחייהם של שני גיבורים.

מאת ו

יום הזיכרון לחללי צה"ל הוא יום אבדן צורב לכל אחד ואחת מאיתנו. אנחנו בוכים על בנינו, אחינו, בעלינו, אבותינו ושכנינו. מדינה קטנה. 6,000 החילים שאיבדנו במלחמת העצמאות היו אחוז שלם מכלל האוכלוסייה בארץ.

בהיסטוריה עקובת הדם של ישראל, נהרגו למעלה מ- 23,000 חיילים במהלך שירותם הצבאי. כשרק לאחרונה במבצע צוק איתן נהרגו קרוב ל-70 חיילים. להלן הצצה לחייהם של שניים מתוכם.

בניה שראל

בניה שראל בן ה-26, נכד לניצול שואה, עמד להתחתן עם גלי ניר ב-20 באוגוסט 2014, בשמורת הטבע של 'נאות קדומים' במרכז הארץ. ההזמנות כבר נשלחו, כשמבצע צוק איתן קטע את ההכנות לחתונה. בניה, שפיקד על פלוגת הסיור של גבעתי, נקרא להילחם המחבלים של חמאס בתוככי קן הצרעות של עזה.

זו לא היתה הפעם הראשונה שלו שם. בניה כבר נלחם בעזה כמפקד, במבצע עמוד ענן בשנת 2012. בראיון שנערך אחרי אותו מבצע, הוא אמר שהוא תמיד יעשה הכל כדי לעמוד בראש, להיות הראשון שיכנס לבניין, כדי שאם מישהו יפגע, זה יהיה הוא.

במהלך המבצע, בלהט הקרב בניה קרא לחייליו, "מי שרוצה למות, שיבוא איתי עכשיו." כולם צעדו בעקבותיו.

במבצע צוק איתן, בקיץ שעבר, בניה נפצע מרסיס. הוא ניסה לסלק אותו לבד. והוא אפילו שלח למשפחה תמונה בווטסאפ איך הוא מנסה להוציא את הרסיס. הוא קרא לזה 'סלפי ניתוח'.

בסופו של דבר הוא נלקח לבית חולים סורוקה בבאר שבע. שם אמרו לו שהוא צריך לעבור ניתוח. הוא סירב, ודרש לדחות את הניתוח עד לאחרי המלחמה, כדי שהוא יוכל לחזור לחיילים שלו.

כשהוריו שמעו שהוא בבית חולים, הם רצו לבוא לבקר, אולם בניה סירב, בגלל שהוא לא מרשה לפיקודיו לקבל אורחים. אמו ניסתה למחות, "אבל אף אחד לא ידע". ובניה ענה, "אבל אני אדע."

הרופאים תפרו את פצעיו כשהרסיס עדיין בפנים, ובניה חזר אל חייליו בעזה.

בניה היה קרוב למשפחתו. כל יום הוא ואמו היו נהנים מ"כוס קפה וירטואלית" יחד. אמו הייתה מפעילה את מכונת הקפה שלה ובניה, בכל מקום בו הוא נמצא, היה מוזג לעצמו כוס קפה, והם היו משוחחים בניידים תוך כדי לגימה. יום ששי אחד, באוגוסט שעבר, הוא התקשר לאמו ב-8:38 בבוקר. הוא דיבר בשקט, ואמר שעומדת להיות הפסקת אש.

אמו שאלה, "אז למה אתה בפנים [עזה]?"

והוא ענה, "יש לי משהו לגמור. תפעילי את המכונה, עוד מעט נשתה קפה." הוא הוסיף. "אמא, את עשר!".

אלה היו המלים האחרונות שלו. ב-9:10 הוא נהרג בפעולה. זה היה ה-1 באוגוסט, עשרים יום לפני החתונה שלא הייתה.

שי קושניר

במשך שנת הלימודים האחרונה של שי קושניר בתיכון, הוא התאמץ לשכנע את אביו להרשות לו להצטרף ליחידה קרבית. בתור בן יחיד לאביו (הוריו היו גרושים, ולאמו יש גם בת), החוק לא אפשר את הצטרפותו ליחידה קרבית בלי אישור בכתב מאביו.

מיכאל, אביו של שי, סירב. הוא עצמו שירת באותה יחידת עילית אליה רצה בנו להצטרף. הוא ידע את הסיכונים. אבל שי התחנן, שנה שלמה, ולבסוף מיכאל נכנע וחתם.

חברו של שי, יבגני, כתב אחר כך:

שי חי את חייו בקצב מאוד מהיר ולכן לא התעסק בבעיות והטרדות הקטנות של חיי היום-יום של נער מתבגר. הוא תמיד דהר קדימה, ובכך הרשים מאוד את הסובבים אותו. שי עסק בהרבה דברים, אך למרות זאת ידע לחלק את הזמן בין כולם: החברים הקרובים, הוריו, אחותו, שאר משפחתו ואנשים שהוא הכיר.

דרך חיים זו היא לדעתי ה"שי" הענק שהוא העניק לעולם ואפשר רק ללמוד ולאמץ את דרכו הייחודית.

אהבתו הגדולה של שי הייתה למוזיקה. הפעם הראשונה בה הוא לקח גיטרה בידיו הייתה בגיל 12. והיא הפכה למקור ההנאה הגדול ביותר שלו. הוא היה בן 20, שנתיים בתוך השירות, כשמבצע צוק איתן החל. יחידתו של שי נשלחה לעזה.

ב-30 ביולי מיכאל קושניר כתב מכתב זה לבנו:

שייקה,

אני מאוד מתגעגע אליך. אני חי בתחושה שלא ראיתי אותך כבר שנים. לא עוברת דקה שאני לא חושב עליך. גם ביום וגם בלילה.

אני מנסה לתאר לעצמי איך אתה והחברים שלך מתמודדים עם המצב הלא פשוט הזה. איך אתה מגיב לסיטואציה הזו שנקלעת אליה, אתה וכל שאר בני הנוער שנפלו בחלקם התפקיד הקשה הזה.

עם כל יום שעובר הופך "צוק איתן" ממבצע למלחמה, על כל המשמעויות של המילה הנוראה הזו. אבל אני יודע ומאמין שאתה והחברים שלך חזקים ונחושים ומלאי מוטיבציה להשלים את המלאכה הקשה שנפלה בחלקכם.

אתם בליבנו ובנפשנו. שמרו על עצמכם.

אוהב ומתגעגע,

אבא.

מיכאל קושניר שלח את המכתב לנייד של בנו, אולם שי לחם עמוק בעזה, ולחיילים אסור להכניס לשם את הניידים שלהם. למחרת שי נהרג בקרב. הוא מעולם לא קיבל את מכתבו של אביו.

19/4/2015

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) ארי מנור, 10/4/2016 18:08

אני לא יודע

היי אני לא מבין

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub