לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מי צריך ימי זיכרון?

מי צריך ימי זיכרון?

בין אם מדובר באבל אישי או לאומי, ימי הזיכרון לא נועדו עבור מי שלא יכול לשכוח.

מאת

כשאני רואה כיצד בטנו של תינוק עולה ויורדת עם כל נשימה, אני זוכרת. כשאני מבחינה במאמר על מחקר בתחום הסרטן, אני זוכרת. כשאני עוברת ליד בית חולים... כשהשמש פורצת מבעד לעננים כמו שעשתה באותו הבוקר... כשאני מביטה בתמונה שלה בכובע עם הפרח הענק שקנינו כדי להסתיר את הקרחת... אני זוכרת.

אני לא צריכה בשביל זה יום מיוחד. לעולם לא אשכח את הנכדה שלי.

ואני חושבת שככה זה גם עם ניצולי השואה. הטראומות היומיומיות והמתמשכות שלהם הותירו בהם את חותמן - באגירת מזון כשהם נזכרים ברעב, בסירובם לתמוך בקונצרטים של וגנר בישראל כשהם נזכרים באסוציאציה השלילית, או בציפיותיהם הגבוהות מילדיהם כשהם נזכרים בפוטנציאל שלא מומש – הם, אף פעם לא שוכחים!

ובאשר להוריהם של אלה שנהרגו על הגנת הארץ והעם, בין אם במלחמה ובין אם כקרבנות להתקפת טרור, הזיכרונות ללא ספק עדיין טריים, והתמונות חיות. הם לא צריכים בשביל זה יום מיוחד. ואולי לפעמים הם אפילו היו רוצים קצת לשכוח.

כן, יתכן שיש חוכמה פסיכולוגית מסוימת בימי זיכרון. יתכן שאנחנו זקוקים לרגע מיוחד שיוקדש אך ורק לזיכרון, יום שבו נוכל לשקוע בחופשיות בכאב ולתת לו ביטוי - לא לשמור אותו בפנים; לא עוד לקמוץ שפתיים.

יתכן שאנחנו צריכים את היום המיוחד הזה כדי שנוכל להמשיך את החיים הרגילים שלנו

יתכן שאנחנו צריכים את היום המיוחד הזה כדי שנוכל להמשיך את החיים הרגילים שלנו, כדי שלא נהיה נתונים כל הזמן לחסדיו של הצער, כדי להפחית או לבטא את תחושת החשיפות והפגיעות. יתכן שזוהי הסיבה לקבוע ימי זיכרון.

אבל אני חושבת שהאירועים האלה לא נועדו באמת עבור קרוביהם של אלה שאיבדו את חייהם; הם נועדו עבור אלה שלא.

הם נועדו עבור אלה שיש סכנה שמא ישכחו – לאלה שלא נלחמו במלחמות ישראל – לאזרחים שחיים בבטחה בעורף או ליהודי התפוצות שבחרו לבנות את חייהם במקום אחר, לילדים הצעירים מכדי לזכור את ההתרגשות ב-67, את האימה ב-73 ואת האסון בלבנון, לאלה שעדיין לא נולדו בזמן מלחמת המפרץ או שהיו קטנים בשיאי האינתיפאדה – הם צריכים יום זיכרון. הם צריכים לדעת את כל הדרכים שבהם נאבקנו למען עמנו. הם צריכים להבין מה זה אומר, כדי שלא ישליכו ביהירות את מה שאחרים נאבקו למענו בצורה קשה כל-כך ובמשך זמן רב כל-כך.

אירועי הזיכרון נועדו עבור אלה שלא חוו את מלחמת העולם השנייה, שאולי חיו חיים מערביים נוחים או נולדו בדור מאוחר יותר; לאלה שהמודעות היהודית שלהם לא עוצבה על ידי אימי השואה. הם צריכים ללמוד ולזכור.

ובמישור הפרטי שלי, יום הזיכרון של הנכדה שלי נועד בעיקר לאלה שלא פגשו אותה בגלל שהיא הייתה צריכה לשהות בבידוד, לאלה אשר עלולים לשכוח את כוחן של התפילות שהם אמרו עבורה, את תחושת האחדות והחיבור שהם חשו עם יהודים אחרים, כשאמרו לזכותה פרקי תהילים.

כל אותם אנשים צריכים ללמוד את ההיסטוריה, כדי שגם הם יהיו מוכנים לקום ולהילחם – בין אם במילים ובין אם בנשק, בין אם בחוכמה ובין אם בכוח, בין אם ברוח ובין אם בגוף.

יש גם אנשים שאין חשש שישכחו – כי הם עדיין לא יודעים מה צריך לזכור. למענם, ולמען הדורות הבאים, אנחנו זקוקים לימי הזיכרון הללו.

7/5/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-3 דיונים

(3) ב.ב., 22/4/2015 15:40

למה יום הזכרון?

בשביל זה יש תשעה באב לא? אז אנחנו מתאבלים על כל הדברים העצובים שקרו במשך ההסטוריה, העתיקה והחדשה. למה צריך "להמציא" עוד יום? בתשעה באב אנחנו אומרים את הקינות שהכי מתאימות לרגשות שלנו ופורקים את העצב והאבל.

(2) דניאל, 8/5/2011 11:02

לצעירים עדיין אכפת ועדיין חשובה לנו המדינה

לצעירים עדיין אכפת מהמדינה! פרויקט מיוחד ליום הזכרון המביא אנשים שונים מהדור השלישי בארץ וכותבים למה הם פטריוטים ועדיין נלחמים על המדינה. כל יום במשך השבוע מתפרסמת עוד כתבה בנושא http://www.shgiatktiv.com/wordpress/2011/05/06/%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%A4%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%98-%D7%95%D7%9C%D7%90-%D7%9C%D7%95%D7%A7%D7%97-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%9B%D7%9E%D7%95%D7%91%D7%9F-%D7%9E%D7%90%D7%9C/

(1) רחל, 8/5/2011 09:43

בהיר פשוט ויפה

תודה תנחומי על הנכדה

לרחל, 9/5/2011 12:25

andrey_87@walla.co.il

אני מאוד מסכים אם מה שאת אומרת, מרגישים בקטע שרשמת את הכעס והאכזבה שאת מרגישה, אך יחד עם זאת אם כל הרצון שכלם יזכרו את אלה שנפלו , הרי שכל אדם שאיבד מישהו מנסה שהזמן ירפא את הכאב , מה שאומר שהוא מנסה לשכוח!! אני לא מאמין שיש בארץ אנשים שלא יחוו את הצער הזהא פילו פעם אחת בחיים שלהם , במיוחד אלה שגודלים בארץ ויעשו שירות צבאי ושירות מילואים, אני חושב שדווקא יום זכירון הוא יום המיועד לאיחוד של העם היהודים בדיוק כמו ביום השואה. אני מאמין שכל אדם בפנים מבין את המשמעות של הימים הללו ולכן אני רק מחזק את מה שאת אומרת.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub