לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




יום כיפור: יום של פיוס

יום כיפור: יום של פיוס

יום כיפור הוא של פיוס בין נשמת האדם הטהורה לבין מקורה הא-לוהי. זוהי נקודת שיא – שתקרין מאורה על השנה כולה.

מאת

בעל ואישה רבו והתרחקו זה מזו. אף אחד מהם לא רצה לעשות את הצעד הראשון לקראת פיוס, וכך הלך הקרע והעמיק. כל אחד מהם האשים את השני בבעיות שביניהם.

אבל, לאחר זמן, הבעל הבין שהוא חייב להחליט: או שאודה בחולשותיי, ואקח אחריות על חלקי בצרמוניה הזאת – או שאאפשר לגאווה שלי לגרום לגוויעתה האיטית של מערכת היחסים. הוא ניגש לאשתו, התנצל מכל הלב על הצער שגרם לה, וביקש לעבוד יחד כדי לשקם את מערכת היחסים שלהם ולהחזירה למצב שבו הייתה פעם, לפני כל אותן שנים של מרירות ותסכול. עדיין מחכה להם דרך ארוכה וכואבת עד לפיוס המושלם, אבל הנכונות לקחת אחריות על הטעויות האישיות, חייבת להיות הצעד הראשון. כל עוד נמצאים שניהם במצב של הטלת אשמה, הם לא ימצאו שפה משותפת. רק כאשר יעברו מהַאֲשָמָה לקבלת אחריות, יש תקווה להתקדמות.

זוהי, על רגל אחת, המשמעות של יום כיפור. התרחקנו מא-לוהים במשך השנה שעברה עלינו. לא קידמנו את עצמנו לרמות רוחניות עמוקות יותר; לא נהנינו מעולמו כפי שהיינו אמורים ליהנות; לא לקחנו אותו ברצינות.

וגרוע יותר, נהיינו מאשימים. אנחנו מאשימים את א-לוהים שהחיים לא טובים; יש שמאשימים אותו שהוא כל כך מקשה עלינו; ויש שמאשימים אותו שהוא לא מגלה את עצמו יותר - אילו רק היה קורע את הרקיע ואומר שלום, היה הרבה יותר קל להתמודד עם הקשיים; חלקנו מאשימים אותו שהוא לא נותן להם כל מה שיש לאחרים, ושהוא לא ממלא את חייהם בכל הטוב שהוא יכול.

אנחנו מאשימים.

אני הבעיה במערכת היחסים, לא אתה

יום כיפור הוא הזמן להפסיק להאשים ולהתחיל לקחת אחריות. האם החיים באמת גרועים כל כך, או שפשוט קשה לנו להתאמץ כדי להעריך אותם? האם באמת אנו רוצים שא-לוהים ייקח מאיתנו את כל האתגרים, או שאנשים רק שוכחים שההתגברות על קשיים היא שנותנת לנו את התחושה של מימוש עצמי? ואם א-לוהים היה קורע את השמים ואומר לנו שלום, האם אז כולם היו עושים כל מה שצריך? ואילו הוא היה ממלא את חיינו בכל הטוב שבעולם, האם אז באמת היו בני האדם מעריכים את זה, או שלא היו מצליחים - בדיוק כמו שלא מצליחים להעריך את כל הטוב שיש להם כבר עכשיו?

ביום כיפור אנחנו עומדים לפני הא-ל, עם יד על הלב, ואומרים: "א-לוהים, זאת לא אשמתך". אנחנו לוקחים אחריות. אנחנו לא מי שהיינו צריכים להיות, ולכן החיים אינם מה שהיו יכולים להיות. זה התפקיד שלנו לשפר את המצב.

עד כמה שקשה לקחת אחריות על הכשל במערכת היחסים ולעלות על דרך הפיוס, יש בכך גם הנאה עמוקה מאוד. זה מרומם אותנו מעבר לקטנוניות האישית, אל 'תחום הגדוּלה'. וכשבני הזוג מתפייסים בסופו של דבר – הם מתחבקים ובוכים: כמה פגעו זה בזו, כמה התגעגעו זו לזה, כמה שמחים הם להיות שוב ביחד - זוהי נקודת שיא בקשר ביניהם, שתקרין מאורה על השנים שיבואו.

וזה בדיוק יום כיפור. כיום של פיוס בין נשמת האדם הטהורה לבין אביה שבשמים, זוהי נקודת שיא - שתקרין מאורה על השנה כולה.

4/10/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) יוסף שמואל, 21/9/2015 08:52

נפלא !!! נא ביד השם כי רבים רחמיו

נהינתי לקאוא מס מאמרים. ואני הקטן,חיפשתי תשובה ,למעשה שעשתה המיועדת שלי ,ולא הביע חרטה ,ולא סליחה, חיפשתי סיבה לסלוח לה ,ולא מצאתי . האם אני לא בסדר?

(3) אנונימי, 2/10/2014 14:57

תודה על המאמר גמר חתימה טובה ושנה טובה לכל עם ישראל

(2) סיון, 22/9/2012 22:31

ממש אהבתי כתבה דוגרית ביותר

בלי שכבות ובלי ריפודים האמת בהתגלמותה תמיד כשחושבים על זה אז לא רוצים לחשוב על זה בתור האשמה רוצים לחשוב על זה בתור פלוסים שחבל שאין לנו מה רק שאם היה לנו את כל השפע שבעולם היינו נעשים אנשים מושחתים אם הקב"ה היה קורע את השמים ומתגלה לא היתה לנו בחירה וכו' ה' ידע בדיוק מה טוב בשבילינו!

(1) ורד, 13/9/2010 11:58

תודה רבה

תודה רבה לך על מאמר מקסים ומחזק! יישר כוח! בברכת שנה טובה וחתימה טובה, ורד

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub