לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




בלי מטען מיותר

בלי מטען מיותר

ביום הכיפורים הזה, השאירו את רגשות האשם בבית.

מאת

היהדות, בייחוד במשך ימי הדין האלה, מייחסת חשיבות רבה למושג קבלת האחריות, הן על מה שאנחנו עושים, הן על מה שאנחנו נמנעים מלעשות – ואפילו על המחשבות והרגשות שלנו.

ספירת המלאי שאנו נוהגים לערוך, לקראת ראש השנה ויום כיפור, ממלאת כל יהודי בסיפוק. כואב ככל שהתהליך יהיה, אנחנו בכל זאת מתענגים על תחושת הניקיון ששוטפת אותנו, כאשר שקיעת שמשו של יום כיפור מלווה את העתירות האחרונות, שמובילות אותנו למחילה מוחלטת.

עם זאת, לפעמים, בלהיטותנו להשיג תיקון, אנחנו מעוותים, בצורה מזיקה, את המושג החשוב הזה של אחריות. האשמה עצמית עלולה להפוך בקלות לבושה מוגזמת ולתחושת השפלה. רגשות אשמה, מהסוג שדרוש כדי לסלול את הדרך לשיפור אישי, הופכים לעתים קרובות להרבה יותר מזה. הם שולטים ברגשותינו. אנחנו מענישים את עצמנו בדרכים שעלולות לקלקל ולפגוע בדימוי העצמי שלנו. מחליפים בין שלֵמות לבין היטָהֲרות. לא נראה לי שזה העניין האמיתי של יום כיפור.

רבי ישראל מסלנט, אחד הרבנים הנודעים במאה ה-19, שאל פעם שאלה פשוטה, וענה עליה תשובה עמוקה וחודרת. למה הקב"ה בחר לקבוע את יום כיפור אחרי ראש השנה? יום כיפור הוא יום של כפרה ומחילה; ראש השנה מציין את מלכות האלוקים על העולם כולו, ואת התפקיד הייחודי שאנחנו, עמו הנבחר, ממלאים ביקום. האם לא היה הרבה יותר הגיוני להכניס את החג המרומָם הזה אחרי שעברנו את תהליך הזיקוק הרוחני של יום כיפור?

למעשה זה בדיוק להפך, הסביר הרב: אנחנו לא צריכים להיות לגמרי מטוהרים כדי להשיג את המעמד הרם של שייכוּת לצבאות השמים. אנחנו מגיעים למעמד המקודש הזה רק מתוך היותנו מה שאנחנו – כן, עם כל הפגמים, הליקויים והחולשות. זה נקרא להיות בן אדם.

אבל האם איננו צריכים, לכל הפחות, לנסות להביא את עצמנו לשלמות רבה ככל האפשר?

כמובן. זה בדיוק מה שמביא אותנו לרמות גבוהות יותר ויותר של חסד, הבנה וקדושה. אבל, כאשר השלמות הופכת להיות המטרה היחידה המתקבלת על דעתנו, וכאשר חוסר ההצלחה להגיע אליה יוצר אצלנו תחושות כישלון מזיקות, האשמה עצמית הרסנית ודכדוך - אין ספק שהרחקנו לכת.

החיים, כמו שאמרו לכולנו כל כך הרבה פעמים, הם אכן מסע.

החיים, כמו שאמרו לכולנו כל כך הרבה פעמים, הם אכן מסע. וכשאנחנו רוצים לטוס במטוס, כל אחד מאיתנו עובר קודם בדיקות ביטחוניות אינטנסיביות. ככל שאנו מתקדמים לאורך אמצעי האבטחה של שדה התעופה, אנו מתקרבים יותר ויותר לרגע הגדול – הרגע שבו נצטרך להתייצב, פנים אל פנים, מול מכונת השיקוף המאיימת אך הכרחית, ועמה גלאי המתכות. מבקשים מאיתנו להניח כל מה שיש לנו על המסוע, כדי שכל פריט ופריט יוכל להיבדק בזהירות. אנחנו יודעים שאנחנו נכנסים למקום חשוב, משום שלעתים קרובות מצווים עלינו אפילו לחלוץ את נעלינו.

ואז, אנחנו צועדים בטור עורפי דרך המכונה, מקווים – אולי מתפללים – שהצפצוף הנורא לא יישמע, ולא יאותת שנבחרנו לבחינה מדוקדקת עוד יותר.

אבל גם אם הצפצוף נשמע, זה עדיין לא אומר שלא נזכה לעלות על המטוס. פשוט יבקשו מאיתנו להוריד מעלינו פריט זה או אחר, או להסביר מדוע אנחנו צריכים לשאת עמנו משהו. כן, אפילו אם אנחנו לא מושלמים, עדיין נוכל לקבל אישור לעלות על המטוס.

וככה זה עם יום כיפור. אנחנו מפלסים את דרכנו לאורך השנה ולבסוף מגיעים ליום הגדול, שבו אנחנו מוכרחים לעמוד פנים אל פנים מול הקב"ה. כל מה שעשינו נבחן בקפידה ונאמד. את הנעליים השארנו בבית.

אנחנו עוצמים את עינינו ומתפללים שהאזעקה המפחידה תישאר דוממת ונזכה באישור הנחשק לשנה נוספת.

ואז, כפי שאנחנו אומרים בתפילותינו, עוברים כל בני האדם לפני האלוקים אחד אחד, כמו נוסעים שעוברים בסך מול גלאי המתכות. כמו כבשים הצועדות זו אחר זו בטור לפני הרועה, אנחנו עוברים תחת מקלו, עוצרים את נשימתנו, ממתינים לגזירתו. אנחנו עוצמים את עינינו ומתפללים שהאזעקה המפחידה תישאר דוממת ונזכה באישור הנחשק לשנה נוספת.

אבל, אנחנו לא נקיים מכל רבב כדי לזכות באישור מיידי – אף אחד לא. אולי ידרשו מאיתנו להשאיר מאחורינו עבירות וחסרונות מסוימים, או להסביר מדוע לא הצלחנו לממש את הפוטנציאל שלנו בשנה הזאת. אלה שאלות חשובות - שאלות שאנחנו אמורים לשאול את עצמנו.

אבל אלוקי הרחמים מבין כל אחד ואחד מאיתנו. ראייתו חודרת לתוך המטען שלנו בראיית רנטגן מושלמת. הוא מכיר את כוונותינו, ויודע מהן העמדות הפנים. הוא שופט את רמת הכֵּנות שלנו, ולוקח בחשבון את ההתמודדויות שאנו עוברים. וכל מה שהוא רוצה באמת, זה שנשתדל – ככל יכולתנו, בכנות ומכל הלב.

כן, יום כיפור הוא יום של הכאה על הלב, דמעות, וחרטה שאין כמותה. אבל, כל זה מקבל עוצמה נפלאה כאשר אנחנו שומרים על מודעות מלאה לאהבתו חסרת התנאים של הקב"ה לבניו.

השנה, כאשר נסיים את רגע האריזה האחרון, נשאיר את האולר בבית. ניקח איתנו מחזור תפילה טוב, כמה החלטות טובות באמת, והמון נייר טישו.

שיהיה לכם מסע מוצלח, ויהי רצון שנזכה כולנו להגיע בשלום.

15/9/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) , 21/9/2009 14:48

מאמר מרתק שמזכיר לנו את חוסר היכולת שלנו להגיע לשלימות ובמקביל את חשיבותה של ההשתדלות. בקיצור, מחזיר לפרופורציות את כל מי שרגיל להציב לעצמו סטנדרטים אל-אנושיים. תודה.

(3) רחל חדד, 7/10/2008 16:16

יישר כח!

מאמר מאוד מעניין ומוצלח.
שנזכה....

(2) אריק, 29/9/2006 13:23

מאמר פשוט נפלא

(1) חביב, 28/9/2006 05:39

מקסים!!! תודה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub