לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




פגישה עם עצמי

פגישה עם עצמי

אני מוזגת תה לספל הגדול שלי וקובעת דייט – ואני צריכה לזה קצת אומץ.

מאת

 ראש השנה חמק עבר לו

עם מתק הדבש ותקיעת השופר,

והלבן שבחגים, והקדוש שבהם, מתקרב ובא..

 

מה יש בו ביום הזה, שמרטיט את הלב, שמלחלח את העיניים,

שקורא לנו אל בית הכנסת?

 

 

קבעתי  פגישה,

פגישה עם עצמי,

אנחנו מכירות כבר הרבה שנים,

ויש ביננו מערכת יחסים מענינת.

 

לא תמיד אני אוהבת לשבת עם עצמי לספל תה

עם האשה הזאת  שאין אחד שמכיר אותה טוב ממני בעולם,

בטח לא כדי להיות רצינית.

בטח לא כדי לחפור

אף פעם אין לי זמן לדייט כזה, תמיד יש משהו או מישהו שמחכה לי,

הכביסה, הספר, בן הזוג, , ארוחת הצהריים של מחר, מסיבת יום ההולדת של הילדה,

וגם חג סוכות שעוד מעט מגיע, ולסוכה שלנו תגיע המשפחה בהמוניה, חגיגית ועולזת.

 

אבל אני מוזגת תה לספל הגדול שלי,

מוסיפה גם קומץ עלים ריחניים,

וקובעת דייט,

ואני רוצה לחשוב קצת ולהסתכל פנימה.

ואני צריכה אומץ,

אבל הימים הללו נותנים לי אותו,

דווקא אווירת ההתחדשות והפיוס יכולה לעזור לי.

אלוקים חיכה שנה שלמה לדייט הזה.

וקרוב היום יותר מתמיד,

אני מסתכלת פנימה .

 

ואני מעיזה לשאול שאלות,

אני מעיזה להודות בכישלונות,

כל החיים גדלתי מתוך תחושה שמחמאות הם דבר מצמיח,

שעידוד מרפד את הדרך ומפרה ודוחף,

וזה נכון,

עד גבול מסוים.

אבל עכשיו , ערב יום הכיפורים אני פתאום מבינה כי בדרך להצלחה יש גם להודות בכישלון,

אם אהיה  מספיק בוגרת כדי להתמודד עם השגיאות האישיות שלי,

להישיר אליהן מבט,

לפרק אותן לגורמים ולהבין במה טעיתי, מה גרם לי להיכשל,

למפות את הטעויות והכשלונות,

ולמצוא להן גורם משותף,

אני אתחיל לצמוח.

ההודאה בפני עצמי ובפני אלוקים,

נותנת לי את החוכמה והכוח לצמוח ולהשתפר,

ביום הכיפורים אינני מתכחשת לחטאים שלי,

אני לא מטייחת, מעגלת פינות ,

אני מסתכלת להם ישר בעיניים,

אני נשענת על הזיכרון שלהם לשם צמיחה רוחנית,

אם אינני מסוגלת להודות שנכשלתי,

אף פעם לא אלמד.

לא שאני כישלון,

זוהי התרחשות רגעית שלא מגדירה אותי, הכשלון הוא שכר הלימוד שלי

 

ואחרי ההודאה,

אני יכולה לעשות צעד נוסף,

אני יכולה לסלוח לחסרונות של האחרים באותה מידה שהעלמתי עין מהחסרונות שלי.

ההבנה הזו מאפשרת לי לקחת אחריות  כי אם אני לא מי שהייתי צריכה ויכולה להיות- החיים אינם מה שהיו יכולים להיות.

 

בספל שלי נשאר רק גבעול הנענע,

מהעוגה נותרו רק כמה פירורים,

גדלתי,

אני מסוגלת להרים עיניים ולומר : בוא/י נתחיל מחדש,

אני יכולה לשבור לופים ישנים, להניח את ההאשמות בצד.

 

ביום כיפור אני עומדת לפני אלוקים

שברוב אהבתו אותי נתן לי את האפשרות הזו ואת היום הזה,

להתחיל מחדש , עם יד על הלב, ולומר גם לו : "אלוקים, זאת לא אשמתך". 

אני לוקחת אחריות כי  לא תמיד הייתי מי שהייתי יכולה להיות,

אני הבעיה במערכת היחסים, לא אתה.

ואני מתחייבת לעצמי ולך לשנות משהו,

משהו קטן, שאוכל להתמיד בו יהיה אשר יהיה,

שם טמון גרעין השינוי,

משם אצמח ואתרומם

ואוכל לסלוח גם לעצמי.

 

8/10/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub