לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הברוגז הזה הוא אני

הברוגז הזה הוא אני

בינתיים נותר לי לקוות שיום יבוא ואולי אמצא את הילד הקטן שבי, שיידע לסלוח לחברים שלו ולא ייקח את עצמו ברצינות רבה כל כך.

מאת

מעולם לא הבנתי איך אנשים בוגרים מרשים לעצמם להגיע ל"ברוגז" עם חברי ילדות או קרובי משפחה. למה הם לא יכולים פשוט להיפגש ולדבר לפתוח ולהציף בהתאם למעמדם. ובוודאי  כשהם מחנכים את הילדים הקטנים שלהם לפתור בעיות בצורה מושכלת.

עד שיום אחד מצאתי את עצמי ואת הכבוד המפואר  שלי מתחזקים ביחד ברוגז 'מחמד' שכזה.  איך שסיימנו את השיחה ידעתי שזו הפעם האחרונה שניפגש כחברים.

שנים של חברות התפוגגה ונקברה בחיים בגלל רצף מקרים מביכים שנעשו תוך הפגנת אינטליגנציה רגשית של נעל בית עיראקית.

אני התכוונתי למשהו אחד, הוא לא הבין נפגע ופירש את זה אחרת, אני נפגעתי מהפגיעה שלו ופתאום אתה מוצא את עצמך בגיל שלושים וחמש מתחזק ברוגז שנראה כלקוח מפנתאון המריבות של הפעוטות מגן נחמה עם נקודת השקה מדהימה לסיבה ההתחלתית שבגינה פרץ הריב לכתחילה:

'הגננת, אבל הוא התחיל.'.

מאחר שבכל זאת מדובר באנשים מבוגרים שחושבים שהם בעלי מודעות מינימאלית, אי אפשר להשאיר את הריב שכבר פתח במסע הופעות מיוחצ"ן במיוחד, ללא שכבת הרציונליזציה המתבקשת. זה פשוט מביך מידי. אז שלדים ישנים מוצאים מהארון ונזכרים שכבר בורשה שלושים שמונה ידענו שהחברות שלנו היא לא יותר מבלוף שעתיד להסתיים.  

הריב שלנו גרם לי להסתכל מסביב ופתאום קלטתי עוד ועוד חברים שלי, אנשים משכילים, מחנכים בישראל, חכמים וערכיים לפי כל קנה מידה שהחליטו ביום בהיר אחד לחתוך כבלים, לנתק מגע ולפוגג חברויות ילדות שנמשכו עשרות בשנים מבלי למצמץ לפחות כלפי חוץ.

אין לי 'האפי האנד' לסיפור הזה. אנחנו עדיין לא מדברים. ודי מורכב לי להגיע ליום כיפור בידיעה שיש יהודי בעולם שמקפיד עליי.

נו, אז למה אני מחכה?

כי הוא התחיל. ואין מצב שאני אשפיל את עצמי בשבילו. ילדותי משהו?

חכו שתפגשו את הכבוד שלי.  

ובינתיים לא נותר לי אלא להסתכל על הילד שלי (האמיתי- לא זה שבתוכי), רב ומשלים עם החברים שלו בקלות מעוררת התפעלות ולבקש ממנו שילמד אותי איך הוא עושה את הקסם הזה ולקוות שיום יבוא ואולי גם אני אמצא את הילד הקטן שבי, שידע לסלוח לחברים שלו ולא ייקח את עצמו ברצינות רבה כל כך. 

6/10/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub